בתשובה לעוזי ו., 01/03/04 2:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. נכון. אבל כאמור, אין שום קשר בין האלימות הגרפית לבין ההאשמה הקולקטיבית. ההאשמה הקולקטיבית נובעת אך ורק מהסיפור; מכך שמכלילים מעשה של אנשים מסויימים על עם שלם, ולא מרמת האכזריות הגרפית שבה המעשה מוצג. 2+3. לב הטענה שלי הוא שאין כל הבדל בין הסרט לבין דרשת יום ראשון. אני שמח שאתה מסכים. חבל שלא רשמתי את זה בצורה יותר ברורה. אני גם מסכים שהטקסט הוא אנטישמי או לפחות בעייתי מאוד מאוד. איני מסכים שהבחירה לספר אותו היא בחירה אנטישמית, אבל זה כבר דיון אחר לגמרי שאין לי עליו כרגע תובנות מגובשות במיוחד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי תגובות נוספות. במידה ואתה מעוניין בהמשך דיון על השאלה ''האם הבחירה לספר את סיפור מותו של ישו היא אנטישמית או לא'' (במנותק מהסרט), נראה שלמגיבים י.ל., רב''י ואורי יהיו תובנות להציע בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לדבוק בסיפור הברית החדשה כלשונו תוך דחיית פירושים אנטישמיים שלו אך אני מצדיק את מה שכתב עוזי לגבי ההבדל בין הטקסט היבש שאינני בטוח כמה טורחים לעיין בו לבין המחשה אמנותית מעוררת סערת רגשות. אני יכול להעיד על עצמי בתור מי שמשייך עצמו ל "עדות רציונל" והיה בעל ידע טיפוסי של בוגר מערכת החינוך הישראלית בנושא, כלומר שום ידע למעט זה שנוצרים נבערים ומולכי שולל טפלו על היהודים את אשמת רצח ישו בעוד שכידוע לכל הרוצאים צלבו אותו. את החוויה הראשונית של האזנה ל"יוהנס פאסיון" של באך (עם חוברת הטקסט פתוחה כמובן) אני מגדיר כחוויה מכוננת. ראשית יופיה של המוסיקה ואורך היצירה (כשעתיים) מכריחים אותך להתייחס ברצינות לסיפור (על הטקסט בברית החדשה ניתן לרפרף בשתי דקות). שנית העצמה הרגשית יכולה לטעת אפילו בישראלי חילוני בן המאה ה-20 שרוחש לישו את אותה האמפטיה כמו, נניח, לחיילי צבא פרעה שטבעו בים סוף, תחושות עצב מפתיעות. למשל האריה: Zerfliese, mein Herze המקוננת על מות ישו או ההלקאה העצמית ב Ach, mein Sinn. שלישית הקטעים הדרמטיים החזקים כמו ההמון המרעים kreuzige! משאירים בלב המאזין רושם שקשה לשכוח אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לב הטענה שלי הוא שיש הבדל עצום בין הסרט לבין דרשת יום ראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כשחשבתי שהבנתי את הטיעון שלך, אתה אומר משהוא שסותר את כל מה שחשבתי לגביו :) לדאבוני, במבט לאחור, אין לי שמץ של מושג למה התכוונת בתגובותיך, חוץ מלכך שהסרט הוא אנטישמי. אתה מוזמן לנסות להבהיר את לב הטענה שלך, אבל אני לא ממש אופטימי לגבי התוחלת שבהמשך דיון זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה שוב תגובה 201729. הפסקה השניה בסעיף הראשון היא בצינית (חשבתי שזה מובן מאליו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי. לא ברורה לי הסתירה לכאורה שבין ''הבחירה לספר אותו, להמחיז אותו, להקרין אותו - היא בחירה אנטישמית'' אל מול ''לב הטענה שלי הוא שיש הבדל עצום בין הסרט לבין דרשת יום ראשון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצפה שיתלשו את הקטע הזה מכל ספרי "הברית החדשה" בעולם; הסיפור קיים, ובמידה ידועה, חזרה עליו במסגרת הדרשה של יום ראשון מהווה חלק מאותו קיום. הבחירה דווקא בסיפור הזה בהקשרים אחרים היא בחירה, ויכולות להיות לה סיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין מעורפל מאוד בעיניי. לא ברור לי על איזה "הקשרים אחרים" אתה מדבר, על איזה "סיבות" אתה מדבר, האם הסרט הוא בהקשר שונה מדרשת יום ראשון1 ואם כן מהו, האם מחזה דתי שממחיז את מות ישו דומה לסרט או לדרשת יום ראשון, והאם במשפט "הבחירה דוקא בסיפור הזה בהקשרים אחרים" יש דגש על הדווקא (אני מניח שידוע לך שזה מהסיפורים החשובים שבברית החדשה אם לא החשוב שבהם - איך ישו מת (ומה התכלית שבמותו)). __________ 1 בהנחה שהדרשה היא באורך מוגבל ולכן מתמקדת בעניין הצליבה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |