בתשובה לאסתי, 26/02/04 7:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אי/הצמדות לקו הירוק: הקמת הגדר "באופן הדוק" על הקו הירוק היא באמת הישג פוליטי לפלסטינים. הבעיה היא שהפיזור של הכפרים בגדה הוא כזה שקשה מאוד לחרוג מהקו הירוק בלי לפגוע בהם בצורה קשה. השארת כפר ממערב לגדר - הפרדת אותו מהגדה וכלאת אותו בין הגדר והקו הירוק. בבודרוס מספיקה חריגה של כמה מאות מטרים מהקו הירוק בשביל לנתק את הכפר מחלק ניכר מאדמותיו. את הכפרים באזור לטרון (פארק קנדה) דאגו למחוק עוד ב-'67, אבל בשאר המקומות ההימנעות מהקו הירוק תהיה קשה מאוד. הפקעת אדמות: באמת אפשר להציע פיצויים וכו', אלא שאף אחד לא חושב לעשות את זה: מוצעים פיצויים חלקיים על השטח שעליו הגדר עצמה מוקמת (זה שטח נכבד, ושם העוול לא הפיך), אבל כל השטח שמאחוריה אפילו לא מופקע רשמית. הצבא התחייב לאפשר לחקלאים מעבר אליו, אבל לא מפתיע שזה לא קורה (זאת התחייבות שאי אפשר לבצע בסדר כוחות סביר ותוך שמירה על האפקטיביות הבטחונית של הגדר). הומניטרי/פוליטי: לעניינים הומניטריים ופוליטיים יש נטיה מרגיזה להתערבב זה בזה. מי שאין לו מזון לא מחכה להפוך לעניין הומניטרי אלא הולך למקום שיש בו מזון. האם המאבק נגד העזיבה שלו הוא הומניטרי או פוליטי? זו לא שאלה תיאורטית: אלפי תושבים עוזבים את קלקיליה המוקפת. אין כאן גירוש רשמי, אלא רק עניין של "אדמות"; חריגות קלות מהקו הירוק. המאבק נגד החריגות הללו הוא מאבק פוליטי-מדיני. האם בגלל זה פחות חשוב להשתתף בו? מי שהאמינו שהם הולכים לשכב תחת משאיות הטרנספר צריכים לעצור ולחשוב - האם הבולדוזרים של הגדר הם לא משאיות כאלו? האם לא היה ברור מראש שהשותפים שלהם מתחת גלגלי המשאיות יהיו כלמיני חומסקאים בינלאומיים? האם אי-פעם היתה להם סיבה לצפות שמתחת למשאיות הם ימצאו איתם את אופיר פינס? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. "אדוק" ו"הדוק" מתאימים פה שניהם, וכמעט חופפים במשמעותם במקרה זה, אבל מה לעשות שהתכוונתי ל"אדוק". בבחינת הצמדות קנאית ועקרונית לקו הירוק. [בעוד ש"הדוק" מתייחס להצמדות פיזית בלבד. העניין העקרוני חשוב פה]. (סתם הבהרה, זה לא ממש חשוב). 2. פני השטח לא מוכרים לי בפרוטרוט, כפי שהם אולי מוכרים לך. אבל לגבי פיצויים לאיכרים- ראיתי רק לפני כמה ימים בעיתון כתבה על אותו כפר בודרוס שלך, ושם סיפר אחד האיכרים שהציעו לו פיצויים והוא סירב. 3. הסירוב הנ"ל הוא בעיניי חיזוק לטענתי שמדובר פה במשהו שחורג בהרבה מ"בעיה הומניטרית". ניסיתי להסביר מה הוא ההבדל ביו בעיות הומנטריות, ואחרות. אם לא הצלחתי- אז כנראה שלא הסברתי היטב. אבל אני לא חושבת שיש לי איך לנסח זאת אחרת. 4. נראה לי שלא הבנת את עמדתי- אני רואה את המצב כמלחמה לכל דבר בין שני העמים, ובמצב כזה אני דואגת בראש ובראשונה לצד שלי. בוודאי ובוודאי שאיני מתכוונת לעזור לפלסטינים להשתמש בסבלם בצורה שבה /הם/ היו רוצים- כלומר, ע"י הושטת כל דרישותיהם להם על מגש של כסף, ללא הצדקה ממשית. [שוב: אוכל ומים זה דבר אחד, אדמות זה דבר אחר]. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |