בתשובה לאלמונית על מונית, 26/02/04 14:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(אני לא דתייה, אבל) נהדר שבאייל מתנהל דיון חף מפי.סי על הדת והאמונה. אבל אני לא מבינה מה הטעם בהודעות האחרונות האלה. אם מעניין את דובי, או כל חילוני/אתיאיסט אחר, לדעת מה מקור מנהג התפילה או למה היא משמשת בעיני הדתיים, יפה. אבל אם המטרה היא לשים ללעג את מנהג התפילה, זה עוד פולמוס שמשכנע את המשוכנעים ומוסיף לזחיחות הדעת. מי שמאמין שיש אלוהים, עשוי להאמין שיש גם טעם להתפלל אליו. מי שחושב שאלוהים הוא פיקציה מגוחכת כמו שתיארת, ממילא לא יבין את עניין התפילה, הביקור בכותל ואת כל המנהגים האחרים. מעבר לזה שיש בדת המון זרמים שונים במידת ההחמרה שלהם, כל אדם דתי או מאמין מן הסתם מוצא את עצמו מתמרן בין מנהג א' ומנהג ב', הלכה א' והלכה ב'. אף אחד מהחילונים פה לא בא בטענות לעדי שסירבה לעלות לחלק האחורי של האוטובוס, למרות שלכאורה הפרה ציווי שמקורו דתי. למה זה? לא מפני שמישהו פה מתייסר בגבולות הנאמנות של עדי למורשת/הלכה, אלא מפני שהסירוב שלה במקרה האוטובוס תאם את מערכת הערכים של החילונים באייל. היה אפשר לחשוב שבאותה מידה, יש לה זכות לחשוב שמנהג דתי זה או אחר הוא לא-חיוני או אפילו מטופש, בלי להיתקל בפלפולים בגרוש. משום מה זה לא המצב כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת, א. לא התכוונתי כלל וכלל לשים ללעג את עניין התפילה. הצעתי לעדי הנוהגת להתפלל (?) כי לא תשים ללעג את האופנים השונים בהם מאמינים אחרים מבטאים את אמונתם. ב. אשר לאלוהים, הפיקציה והתפילה - במקרה נפלת על הכתובת הלא נכונה. אני עצמי התפללתי בכוונה גמורה במשך כמה משנות חיי, וכיום, ברטרוספקטיבה, אני מבינה היטב את הצרכים הפסיכולוגיים המניעים את נוהג התפילה. מ*שם*, מן המקום ה*הוא* - הגעתי בהדרגה, ואגב מאבק פנימי קשה, להכרה כי אל אמיתי כלשהו, אם אכן קיים (אינני יודעת, אני מגדירה עצמי כאגנוסטיקאית), נראה שאין לו דבר מן המשותף עם האל שהוא יציר מחשבת האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי. סברתי שההודעה שלך משתלבת ברצף שהיה פה קודם. אני מבינה שזה לא כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח אם תראי לי איפה ''שמתי ללעג'' את האופנים השונים בהם מאמינים אחרים מבטאים את אמונתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמממ... ובמחשבה נוספת, בעקבות תגובתך, ייתכן כי דוגמת החתול השחור שהבאתי ככותרת היא פוגענית ויוצרת רדוקציה בלתי נחוצה של הדת. אם כך הוא, ואם היתה בכך פגיעה ברגשותיה של עדי - אני מתנצלת בפניה. (ופורשת, מחמת אילוצי יום-יום בלתי ניתנים לדיחוי וע"מ להימנע מעוד פלפולים בגרוש (-:) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |