בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 25/02/04 13:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זאת לא בדיחה, ואני עדיין מנסה למצוא את המקור. אני *בטוחה* שהשניים שהזכרתי יוכלו למצוא ביתר קלות ממני. אולי אפשר לייחס לרקע הזה את תופעת הרבנים שהואשמו בהטרדות מיניות, ההולכת ונחשפת במימדים שאולי לא שיערנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מאיפה המקור, אבל משתמשים בזה לא כבדיחה, אלא כהסבר איך ייתכן שכל מיני צדיקים גדולים מהדורות שעברו, הנפילים הרוחניים שלעומתם אנחנו כחגבים, מאבות האומה דרך כל ההיררכיה שעוזי הביא כאן, איך זה שגם הם נכשלו פה ושם ביצרם. היצר שלהם, מסבירים לנו, היה גדול פי כמה משלנו, ולא סתם גדול אלא שהיחס לא לינארי בכלל כלומר הוא היה גדול-גדול-גדול. עם יצר כזה עצום אפילו לצדיקי הצדיקים היה קושי, ואם אתה לא מאמין תשאל את אוריה החיתי. אגב, היצר שמדברים עליו הוא לא בהכרח יצר המין. היה גם ''יצר'' לעבודה זרה, לפחות עפ''י האדמו''ר מרחלין שקראתי קצת מדבריו הרגע באדיבותו של הדוד ג., אבל את היצר הזה החכמים הצליחו להרוג. לי זה נשמע קצת כמו זילאזני, אבל מה אני מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שהדבר הכי יפה בתנ''ך הוא שגם גדולים כמו דוד המלך נכשלים ועושים חטאים של הנקלים בבני האדם. הפך אותם לאנושיים יותר, אמינים יותר ומעניינים יותר. נו שוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בגלל שאתה לא דתי-חרדי. אתה צריך להבין שבהיררכיה שלהם הדור הולך ופוחת, וכל בור-ועם-הארץ שחי בימי אברהם אבינו היה בעל זרת עבה יותר ממותניך. על הרקע הזה הצורך להצדיק כשלונות יצריים של חכמים שונים הוא צורך אמיתי. (ואל תשאל אותי מה הולך לקרות לדורות הבאים, שלעומתם אפילו אנחנו ענקים. אולי עוזי יודע אם העניין שואף אסימפטוטית לאיזה גודל חיובי או לאפס, אבל הוא עסוק מדי באכילת הליפתן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי המהר"ל זה ציטוט מ- (סוכה נ"ב א) אלא שכל מסכת "סוכה" שמצאתי בכתבי הקודש אינה מכילה יותר מחמישה פרקים. עיק"ו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה עיק"ו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עם ''עוזי'' במקום ''תשבי''. וכדי לחסוך עוד שאלות של עמרצים כמוך, תיק''ו הוא ''תשבי יתרץ קושיות ובעיות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שנאסר עליך מדאורייתא לענות לי. שלא תתבלבל, חלילה. הרעבעצין מוסרת ד''ש והשעון דופק תיק-תק, המים רטובים והעצב עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליצן, נ"ב זה העמוד (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת חשבת ש"סוכה נ"ב א" מתייחס לפרק החמשים-ושתיים במסכת סוכה? אפילו התינוקות-שנשבו של היום זה כבר לא מה שהיה פעם... מדובר כמובן בדף נ"ב עמוד א', ואכן אפשר למצוא שם את המקור "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו". כשבע-עשרה מאות מאוחר יותר קראו לזה "הכח משחית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, מאיפה אני אמור לדעת את זה? אל תשכח שכשאני התחנכתי בבית הספר האזורי סדום קצת לפני שנהרס, כל אלה טרם באו לעולם בכלל. לעומת זאת למדתי היום כמה דברים מעניינים: הידעתם שלרב יוחנן (בן זכאי, אני מניח, למרות שתיכף תבינו שהשם הזה קצת אירוני) היו גבות סבוכות וארוכות במידה שלא היה יכול לראות דרכן, והיו צריכים לסרק אותן במכשיר מיוחד כדי להשיב לו את ראייתו? ושאותו מכשיר היה חד בקצה אחד ורחב בשני "כמו המכשיר שאיתו מוציאים זוהמה מהאוזן"? והאם שמעתם מימיכם שאותו יוחנן הסתכסך פעם עם - עצרו נשימתכם! - הרב כהנא והמית אותו? כן, כן, הרי לכם יצר גדול באמת: יוחנן התבעס ממה שפירש בטעות כלגלוג של כהנא, והרג אותו, כדרכם של צדיקים גדולים. ואל תחשבו לרגע שזה היה כשל חד-פעמי, אותו גורל ציפה לגדול אחר בתורה, ריש לקיש שמו, מידיו (נכון יותר: ממוחו) של יוחנן שלנו. כשלימדו אותי על בן-זכאי השמיטו, משום מה, את החלקים הפיקנטיים האלה מהביוגרפיה שלו, כנראה כדי לא לתת לי רעיונות על פתרון קונפליקטים בדרך ישראל סבא. מעניין אם הגרפיטי שקישט אז את ארצנו הקדושה אמר "ב.. בן.. בן זכאי... בן זכאי זכאי". חכו, זה עוד לא הסוף. אחרי שהמיתוֹ, הובררה לו הטעות (מסתבר שלרב כהנא היה איזה מום בפניו שעיוות את פיו כך שנראה מחייך בניגוד לרצונו. נשבע לכם.) והוא עשה בו מעשה ישו והשיבו לתחיה, פשוט כך. כהנא, מצידו, אף הוא לא היה פציפיסט בניגוד לשותפיו לשם מהעידן המודרני, והרג - או גרם למותם של, הדעות חלוקות - שני ליצנים שלגלגו עליו. מסתבר שחוש הומור לא היה מוערך כבר בימים ההם, או שמא הבדיחות היו חסרות "פינס". אחרי המעשה הזה, כהנא נקט בשיטת אייכלר-קננגיסר וירד מן הארץ, תוך גילוי חוסר התחשבות מזעזע באחת שתישא את שמו כעבור כמה מאות שנה. אין מה להגיד, יצרים השתוללו שם יותר מאשר בערוץ ויוה פלוס, וליד גדולי התורה האלה יצריו של מר פז שלנו נראים תמימים כמו אלה של חמורו של בן-יאיר. אה, כן, זה חמור שסרב לאכול מזון שלא הופרש ממנו מעשר. שככה יהיה לי טוב. הגזמת, שוטה, אתם ממלמלים שם באי נחת. כל הסיפור ההזוי הזה אפילו לא מבדח, ואם יש בו אפילו קורטוב אמת אנחנו מקוים בשבילך שלא תיתקל פנים אל פנים בשום כהנא. אתם צודקים, הוא לא, ומי שלא מאמין שכל מה שאמרתי אמת לאמיתה הוא, גם אם לא זכרתי את חמשת ה"מם"ים המפורסמות, מוזמן להכריז על הסכום שהוא מוכן לסכן כדי שאוכיח לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה קרח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כי כן. אני די הופתעתי לגלות שהמנהג הנאה הזה שרד עד ימי המשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוטנו כתב: "חכו, זה עוד לא הסוף. אחרי שהמיתוֹ, הובררה לו הטעות (מסתבר שלרב כהנא היה איזה מום בפניו שעיוות את פיו כך שנראה מחייך בניגוד לרצונו. נשבע לכם.) והוא עשה בו מעשה ישו והשיבו לתחיה, פשוט כך. כהנא, מצידו, אף הוא לא היה פציפיסט בניגוד לשותפיו לשם מהעידן המודרני, והרג - או גרם למותם של, הדעות חלוקות - שני ליצנים שלגלגו עליו. מסתבר שחוש הומור לא היה מוערך כבר בימים ההם, או שמא הבדיחות היו חסרות "פינס"." ואני נזכרתי בנביא אלישע תלמידו של אליהו: "ויעל משם, בית-אל; והוא עלה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קרח עלה קרח. כד ויפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתים דבים, מן-היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים. כה וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שמרון." (מלכים ב' ב' ) שווה בנפשך, מכיוון שלא יער ולא דובים היו ביריחו שני ניסים לפנינו. מכאן גם הביטוי "לא דובים ולא יער". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי קריאה באתר ה''פנדה'', ברור לי שגם מאחורי סיפור זה עומדות הפנדות הזוממות להשתלט על העולם ועשו יד אחת עם מחתרת הנביאים הקרחים. אני חושב שגם גיל חובב בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מפספס, כמובן, זה את החפיפה המלאה בין איגוד הדובים הלאומי למחתרת הנביאים הקרחים, ודי לחכימא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד טוב לדעת על עוד נביא נסתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 173665 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוחנן בן זכאי אינו יוחנן בעל האנרגיה המוחית היתרה. יוחנן שעליו הסיפורים נקרא יוחנן הסנדלר, ועפ''י כמה סיפורים עליו, חברים קראו לו ''יוחנן היפה''. אותו ריש לקיש שנהרג בסוף על ידו, היה בעברו טיפוס פלילי ביותר ובעל כוח רב, שראה יום אחד את יוחנן שוחה בירדן, חשבו לבחורה וקפץ עליו... המפגש ביניהם הסתיים בעיסקה שבה סידר יוחנן ללקיש את אחותו, שהיתה לדבריו יפה ממנו, ולקיש חזר בתשובה, וכנראה שהיא באמת היתה יפה גם כן. עפ''י הסיפור, איש המוח ואיש החוח הפכו לחברים טובים מאד אח''כ, עד שנפלה ביניהם אותה מריבה שבה הרג איש המוח את השני. לאחר מכן הוא התחרט אבל במקרה הזה שלא כמו מקרה כהנא המסופר מעלי, זה לא עזר לו ובסופו של דבר מת גם הוא, מצער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עמודים יש בדף? (שאל הבור) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל יש לדף שני עמודים, על דף מביוס עוד לא שמעתי. וסתם בשביל הידע: נב. זה דף נ"ב (52) עמוד א' נב: זה דף נ"ב (52) עמוד ב' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה שבכל ההוצאות של הש"ס, בדף נ"ב עמוד ב' של מסכת סוכה כתוב אותו דבר? (כפי שכל תינוק-שנשבה יודע, עימוד הדפים של "דפוס וילנא, האלמנה והאחים ראם" באמצע המאה השמונה-עשרה, התקבל בכל תפוצות ישראל, ומאז אפשר לתת הפניות בקואורדינטות קרטזיות). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |