|
אני משכילה להבין את ההבדלים מהיום בו שמעתי לראשונה את אבי מהלל את אימי בערב שבת במזמור "אשת חיל". גם אני, כמו רעיה ואם יהודיה טובה, יודעת שבלעדי, ביתי היהודי לא יהיה שלם וכשר 1.
אני מבינה גם את ההפרדה בין נשים וגברים בבית הכנסת. יחד עם זאת, בבית הכנסת בירושלים שהקים סבי 2, ממוקמת עזרת הנשים באותו המפלס של עזרת הגברים ומופרדת ע"י חלון גדול, ללא מסך וללא קומות עליונות המיועדות להסתיר את הנשים מעיני הגברים. משחר ילדותי הבנתי שהמתעמק בדברי תורה ותפילה, צריך לעשות זאת בכוונה ואמונה שלמה שאפילו יצר הרע והתאווה לא יסיטו דעתו מן העיקר.
אני גם מכירה פרסומות המיועדות לקהל החרדי, ולעיתים, הן נאות וברורות יותר, למרות שהתכנים והצילומים בהם הם של ילדים חובשי כיפה ולא של דוגמניות מעורטלות. יחד עם זאת, אני לא מוצאת פסול בפרסומות מכובדות שכן מציגות תמונות נשים.
ובנוגע ליצר הגברי המתעורר - לפני כשמונה שנים, הלכתי עם אבי ושתי אחיניותי הפעוטות (שהיו אז בנות שלוש ושנתיים) לבריכה בפאתי ירושלים. לאחר כשעה, ניגש אלינו בעל הבריכה והסביר שהואיל ומגיעים אוטובוסים של אברכים למקום (מדובר היה בבריכה פתוחה), הוא מבקש שאכסה את עצמי, בקשה שנשמעה לי לגיטימית במידה מסוימת, משום שלא רציתי לעורר פרובוקציות. בקשתו השניה היתה שהילדות יצאו מן המים. אפעס בקשה זו צרמה לי מאוד, משום שאם אדם אינו יכול להתגבר על יצרו בראותו פעוטה בת שלוש שנים בבגד ים, מקומו הוא לא בבריכה אלא במוסד סגור. כלומר, שיש גבול גם לאותה תאווה מסמאת עיניים ויש גבול גם לחרמות ולנידויים שמוטלים ע"י האוכלוסיה החרדית על עסקים שלמים ומביאים לאפליה ותחושת חוסר נוחות הגובלת באשמה לא מוצדקת של קבוצת הרוב.
ונקודה אחרונה - המלצתי לך על הספר, לא כדי שתבין את הצד השני, אלא שתקבל מושג על נקודת המבט החילונית ללא התלהמות ואלימות.
1 כשר מבחינת תקין ולא מבחינת הלכות כשרות. 2 מדובר בבית כנסת אורתודוקסי ספרדי בשכונת נחלאות.
|
|