בתשובה לפרופ' ש''ק ריש, 29/01/00 22:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובה 199837 השופט סטרשנוב מספר שפסק בשנת 1992 כי "... ענישה גופנית מצד הורה כלפי ילדו, במטרה לחנכו, להנחיל לו הרגלי משמעת ולרסנו - כל עוד נעשית היא במידה הראויה, ביישוב הדעת ובתבונת אנוש - אינה פסולה מבחינה חינוכית ואינה אסורה מבחינה משפטית". אולם הוא מבקר את פסיקתה של השופטת בייניש משנת 2000. איך זה מתיישב עם מה שהבאת כאן מתוך פסק הדין? האם סטרשנוב התעלם מכל הכלים שנותנת השופטת בפסק הדין למשטרה והפרקליטות להחליט מתי יש עניין לציבור בבדיקת תלונות שכאלו? אולי סטרשנוב רואה פסול בעצם ההצהרה המשפטית על האיסור הגורף על ענישה גופנית והכנסתה לסל הפלילי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בלי שום קשר לנושא המדובר, אני חושב שפסיקה (לרבות תקדימי בית-משפט עליון) שמשאירה יותר מדי ''כלים'' למשטרה והפרקליטות כדי ''להחליט מתי יש עניין לציבור בבדיקת תלונות'' - היא דבר רע. התוצאה שלה היא שלקציני חקירות ופרקליטים יש כח שלא צריך להיות להם. אפילו כשהם עושים כל מאמץ להפעיל את החוק על-פי קריטריונים אחידים, עדיין יכולים קטני אמונה לחשוד בהטיות כאלו או אחרות. כדי להסיר ספק, צריך לצמצם עד כמה שניתן את הפער בין החוק-כפי-שהוא-כתוב לבין החוק-כפי-שהוא-מיושם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |