 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. מה שקנית גם כן שייך לך. ב. מה שיצרת שייך לך אבל זכויות על רעיון, זה כבר מתיחה של עניין השייכות לגבול האבסורד. ג. ברוב המקרים זכויות היוצרים או הפטנט אינן שייכים למי שיוצר אלא למעסיק שלו או לחברת הפצה כלשהי. ד. לרוב האנשים אין יכולת לרשום זכויות יוצרים או פטנט על כל רעיון שלהם כך שבפועל ההגנה הזו תקפה רק לגבי גופים בעלי יכולת כלכלית גדולה. כך שבפועל יש מנגנון שמגן על חברות ועל מפיצים מפני חברות ומפיצים מתחרים וגם מפני אנשים פרטיים שרוצים לעשות שימוש ממצה יותר במוצרים שרכשו בכסף מלא. אני לא יוצא כנגד ה |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אישרתי מוקדם מידי, התעלם בבקשה מחצי המשפט האחרון, הוא כבר מופיע בתגובה הקודמת שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. סו? ב. על רעיון אי אפשר להוציא פטנט. על המצאה עובדת (בפוטנציה) אפשר. ג. סו? זכות הקניין מאפשרת לך למכור את קניינך למי שמשלם לך משכורת או לחברת הפצה. מותר לך גם למסור אותו בחינם, אם זה מה שמתחשק לך. ד. לא נכון. אם יש לך רעיון טוב, תמורת אחוזים בודדים מהרווחים הצפויים תוכל לעניין חברות השקעה. אבל אפילו אם זה היה נכון, מה הרלוונטיות של זה לעניין הזכויות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. למען האמת, יש פטנט על קונספט. די מסובך לרשום אותו. אם בנית, "במו ידיך" (כמו בתגובה 199480), כסא מקרשים של מישהו אחר, האם הוא שייך לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם גנבת כסף וקנית איתו לחם. האם הלחם שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לכן, התנאי של ''במו ידיך'' אינו תנאי מספיק ליצירת זכות קניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טענתי שהוא מספיק? אתה מצפה שאצטט את חוק הפטנטים ואת חוק זכויות היוצרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך הבנתי מתגובה 199480 אני מצטער אם טעיתי, ומבקש ממך להסביר לי למה התכוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"במו ידיך" בכפוף לכל הסייגים וההגבלות המפורטים בחוקים הנ"ל, או דומיהם. הטענה שלי היא שלא צריך להבדיל בין קניין חומרי למה שבנית (+ההגבלות) לבין קניין רוחני של משהו שיצרת (כנ"ל). אולי לא מיותר לעצור לשניה ולהזכיר את מה שטיפה מיטשטש כאן: זכויות היוצרים הם לטובת הכלל שכן אם לא תהיינה זכויות, יהיו הרבה פחות המצאות. תעשיית התרופות (הגיע הזמן להזכיר גם אותה) היא דוגמא טובה לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע להערה השנייה שלך, אני חושב שחשוב להזכיר את מה שטיפה מיטשטש כאן: המשתתפים בדיון לא יצאו כנגד רעיון זכויות היוצרים בכללותו. השאלה היחידה היא האם זכויות היוצרים הן המשכה של הזכות לקניין, שאז צריכים לחול עליה כל הכללים שנובעים מזכות זאת, או שסיבותיה אחרות (למשל, תועלתניות, כפי שהצגת כאן), ואז אופיין נגזר מהצורה שתביא את מירב התועלת לכלל. כדי לקצר, ישנן שתי טענות מרכזיות שמובאות כנגד ההשוואה בין קניין חומרי ורוחני. 1. בקניין חומרי שימוש של האחד מונע או מגביל את שימושו של האחר. בקניין רוחני זה אינו המצב. שנינו לא יכולים לשבת על אותו כסא באותו זמן, אבל כן לשמוע את אותה מוזיקה. 2. קניין רוחני תמיד מבוסס על גוף הידע האנושי הכללי, ואי-אפשר לומר שהוא נעשה "במו ידיך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, הטענות מוכרות. על הראשונה אין לי מה להגיד חוץ מ"סו"? שנעשה קצת שכיח מדי בהודעות שלי בנושא הזה, אז אדלג. על השניה: הידע האנושי הכללי הזה עומד לרשות כולם, אבל ההמצאה היא התוספת הפרטית-אישית-ייחודית של הממציא, ולכן שייכת לו (לדעתי, אם יש צורך להוסיף), ולו בלבד, הן מנימוקים תועלתניים והן מנימוקים של "צדק טבעי". גם כשאתה נוסע למכור את הכסא שיצרת במו ידיך אתה משתמש בכביש ציבורי, אתה דורש עבורו כסף שהוא מושג חברתי, וכשבנית את הכסא השתמשת במכסחת דשא (או מה שזה לא יהיה שבונים איתו כסאות) שלא אתה המצאת. עצם הרעיון שיהיו לכסא שלך ארבע רגליים ומשענת הוא לא בהכרח רעיון מקורי שלך, כך שההבדל בינו לבין המצאת "אלכסא" - מכונת ריחוף ביתית שמבטלת את הצורך בכסאות1 - אינו תהומי. ___________ 1- אגב, אני מחפש משקיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח ש"סו?" היא תגובה מספקת לטענה הראשונה. הטענה מובאת ע"מ להראות שיש הבדל מהותי בין קניין חומרי וקניין רוחני. אני רואה שתי סיבות לרעיון של זכות הקניין (החומרי): (1) כדי להשתמש בעצם חומרי אנו חייבים ליצור מושג של בעלות כי מספר המשתמשים בו מוגבל. לא נוכל לקיים חברה סבירה ללא המושג הזה, כי לאיש לא תהיה סיבה ליצור דברים בעלי-המשכיות, או שניכנס למלחמת הכל-בכל. ו- (2) ברור לנו שמגיע לאדם ליהנות מפרי יצירתו. אם אדם אחר ישתמש בה, הוא ימנע מהיוצר ליהנות מיצירתו. לעומת-זאת, אפשר בהחלט לטעון שהטיעונים האלה לא תקפים לקניין רוחני. השימוש ברעיון לא מחייב בעלות, והשימוש של אחד לא מפריע לשימושו של השני. לכן, (לדעתי), הטענה של הזהות ביניהם היא שגויה. בנוגע לטענה השנייה, אם אתה נוסע למכור את הכסא על כביש, משתמש בכסף או במכסחת דשא לבנייתו וכו' - הדבר אינו חשוב כי זה לא נוגע לכסא עצמו. הרעיון של כסא כארבע רגליים ומשענת הוא אכן לא מקורי שלך, אבל זה כמובן לא משנה - בטענה הזאת טמונה ההנחה של קניין רוחני (*הרעיון* של הכסא אינו שלך, וזה יהיה קצת מעגלי להוכיח את רעיון הקניין הרוחני באמצעות רעיון הקניין הרוחני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה שתי הסיבות שהבאת מאבדות את תקפותן לגבי קניין רוחני? אמנם מספר המשתמשים אינו מוגבל, אבל החלק החשוב "לא נוכל לקיים חברה סבירה ללא המושג הזה, כי לאיש לא תהיה סיבה ליצור דברים בעלי-המשכיות" תופס גם לגבי המצאות. ובטענה השניה אני אוהב דוקא את החלק הראשון "ברור לנו שמגיע לאדם ליהנות מפרי יצירתו". אתה לא תשתמש במיטה שלי בשעה שאני בעבודה (וראה גם את הדיון בממזרים לעניין זה) גם אם אינך מונע ממני את השימוש בה כשאני מגיע הביתה. למה אתה מתכוון כשאתה אומר "זה לא נוגע לכסא עצמו"? אם אתה רוצה להסיר את זכויותי מהפירות הרוחניים שלי בטענה שהם מבוססים על עולם הרעיונות הכלל אנושי, עליך להסיר אותה הגנה גם מהכסא, ומאותו הטעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט "לא נוכל לקיים חברה סבירה ללא המושג הזה, כי לאיש לא תהיה סיבה ליצור דברים בעלי-המשכיות" לא נכון לגבי קניין רוחני. אפשר לטעון שיש תועלת מסוימת ביצירת קניין כזה (חברות תרופות וכולי), אבל אני פשוט לא יכול להתייחס אליו ברצינות לאור העובדה ששנינו כותבים באייל הקורא דווקא. אני אכן לא אשתמש במיטה שלך בשעה שאתה בעבודה. אבל זה לא מסיבה (2), אלא מסיבה (1). (או שלא הבנתי את הטיעון שלך). "זה לא נוגע לכסא עצמו" במובן זה שלכסא יש קיום ללא הכביש, הכסף או המכשירים שהשתמשת בהם (בתנאי שכל אלה היו קניינך או ברשות. אחרת, נגיד שאין לך זכות על הכסא). רעיונות אינם כאלה. הם מבוססים תמיד על רעיונות אחרים, על השפה וכו'. אפשר לדבר על "עולם הרעיונות או הידע האנושי", אבל אי אפשר לדבר על "עולם החומר האנושי" (לפחות לא במובן שאנחנו מחפשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באייל אתה מקבל את מלוא התמורה הכספית שההגיגים שלך שוים. אם הם היו שוים יותר, היית כותב ספר או מרצה עליהם בכנסים. ללא זכויות יוצרים, מי היה טורח להקדיש שנים לכתיבת ספרים? במקום שאין תגמול נאות, אין תוצרת ראויה אם להשגתה נחוץ מאמץ רציני. אנחנו סובבים במעגל1. כל מה שאנחנו יוצרים, בחומר וברוח, יצוק בתוך הסביבה החברתית-היסטורית-תרבותית שלנו, כך שאם אני זכאי לקניין חומרי אותו עקרון צריך לתפוס לקניין רוחני. הכסא החומרי אינו שווה רק את מחיר העץ (החומר) אלא *בעיקר* את הערך המוסף שאני מוסיף לו, וכל הערך המוסף הזה נשען על המרחב הרוחני שבו אנחנו חיים - החל מרעיון ה"כסא" בכלל, דרך העיצוב הבסיסי שלו, העבודה שאני משקיע בו שגם היא חסרת מסה ולכן אינה "חומר"1 ועד העובדה שכדי למכור אותו אני נשען על מוסדות ומתקנים חברתיים. _____________ 1- משהו לא בסדר איתי לאחרונה. כמעט בכל דיון אני מרגיש שזה כך אחרי הודעה וחצי שאני כותב. 2- בבקשה לא להכניס לכאן את המשוואה הסקסיסטית של איינשטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את הקשר המובן-מאליו שאתה עושה בין שווי כספי לערך מסוגים אחרים. באייל אני מקבל הרבה יותר ממה שהגיגי שווים (תשומת-לב), אבל ראוי לציין שזה לא עושה את המשך המשפט שלך לנכון. כתיבת ספר או הרצאות בכנסים לא מחייבת שההגיגים יהיו שווים ''אקדמית'' או ''אסתטית'' למשל. תגמול נאות יכול לבוא בצורות שונות. יעידו על זה רבים - מאפלטון ועד אחרון הפרופסורים באקדמיה או אחרון הגרפומנים בבלוגים. אני מסכים ש''כל מה שאנחנו יוצרים, בחומר וברוח, יצוק בתוך הסביבה החברתית-היסטורית-תרבותית שלנו''. פתאום, זה נראה לי אפילו חמור יותר. אם אני אטען שאין קניין רוחני, זה לא חשוב. זה לא משנה על מה התבססתי, כל זמן שהיצירה היא שלי. אם אני אטען שכן יש קניין רוחני, זה שומט את הקרקע גם מתחת לזכות הקניין החומרי, כי כמו שכתבת, ביצירת קניין חומרי משתמשים ברעיונות כדי ''להוסיף'' משהו. אם יש קניין רוחני, הרעיונות האלה אינם שייכים דווקא לזה שיצר את הקניין החומרי (ולא חשוב אם זה רשום איפוא שהוא או לא). הקניין החומרי לא יהיה שלו, כי יש כאן אלמנטים שלא היו שלו מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מוכן להסתפק בתרבות הבלוגים במקום לקבל את "עיין ערך אהבה", ואם אתה רוצה שהפילוסופיה תיראה כמו האייל במקום כמו "ביקורת התבונה הטהורה", יבושם לך. כדי ליצור משהו *בעל ערך* צריך, בד"כ, להשקיע הרבה משאבים, ובלי התגמול (גם) הכספי רק מתי מעט יעשו זאת. אחרון הפרופסורים מסכים דווקא איתי (שאלתי אותו) ולכן הוא נאבק על משכורת הולמת. את הפיסקה השניה כנראה לא הבנתי. נשמע ממנה כאילו אתה מסכים עם משהו שאמרתי, ואם כך יגרשו אותך מהאייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה כסף נראה לך שקאנט הרוויח על "ביקורת התבונה הטהורה"? פרופסורים לא כותבים בגלל הכסף שירוויחו מזכויות יוצרים, והטענה שסופרים כותבים רק בגלל הכסף היא אבסורדית. יותר מזה - ההיסטוריה מפריכה אותה. בפסקה השנייה אני לא מסכים אתך (אל דאגה). אני מקשה עוד יותר על תפיסת הקניין הרוחני. לדעתי, בגלל שהתיאור שלך ("כל מה שאנחנו יוצרים, בחומר וברוח, יצוק בתוך הסביבה החברתית-היסטורית-תרבותית שלנו") הוא תיאור נכון, הרי אם תרצה לטעון שיש "זכות לקניין רוחני" הדבר ישמוט את הקרקע מתחת לתפיסת הזכות לקניין חומרי. כמו שכתבת, כל קניין חומרי משתמש ברעיונות. הרעיונות האלה שייכים לאחרים (ליחידים או לחברה), ולכן זה כמו לבנות כסא מקרשים גנובים. מכאן, שכדי להישאר עם תפיסת הזכות לקניין חומרי, תצטרך לוותר על תפיסת הזכות לקניין רוחני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואו נדייק: ייתכן שסופרים לא כותבים ספרים כדי להרוויח כסף, אבל זאת הסיבה שהם מופצים ( המפיצים והמדפיסים רוצים להרוויח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אז מה? לא טענתי שצריך לבטל את הזכויות, אלא שהן לא חיוניות ליצירה. אחרי שניפטר מהרעיון של זכויות יוצרים כזכויות טבעיות, אפשר לעבור לדיון תועלתני, שיהיה מבוסס על בחינה סוציולוגית. אז טענה לגיטימית תהיה שהמודלים הישנים של הפצת ידע (ספרים, דיסקים וכדומה) אינם הכרחיים בעידן שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ספר נכתב ביער אבל לא כורתים עצים כדי להדפיס אותו, הוא עושה רעש? או במילים אחרות *יצירה* אינה יצירה ללא *חשיפה*. כדי לקבל חשיפה צריך מנגנון וידוא רווחים ( לפחות בסדר העולמי הקיים) ומכאן שיצירה ואבטחת זכויות קשורים ביניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי צריך להשאיר זכויות, ואולי בעידן המידע לא צריך. זאת לא הנקודה שלי. מבחינתי חשוב שהזכויות האלה יוכרו כפונקציה של התועלת שהן מביאות, ולא כהמשך ישיר של זכות הקניין. ההבדל הוא בין אופני השיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בטח יש כמה אידיאליסטים שמוכנים לחיות בחבית ולאכול את שיירי האוכל של החתולים של ברקת, אבל רוב האמנים והחוקרים צריכים להתפרנס. 2. הקניין הרוחני הוא לא על רעיונות כלליים כמו "אלכסא" שמבוסס על עקרון ה"ביגל" (ביטול גרביטציה לוקלי) אלא על המצאות. אם מחר תקום בבוקר עם ידיעה איך ליישם את העקרון ההוא לבניית דגם פועל של האלכסא, לא תהיה לי שום תביעה כלפיך. למה? כי מרחב הרעיונות גדול כל-כך שלא תרמתי כלום בשטות שאמרתי (מה עוד שאמרו את זה לפני, לא משנה). זאת ועוד, הזכויות על הרוב הגדול של ההמצאות והרעיונות היישומיים כבר פקעו, כך שאתה לא צריך להרגיש לא נוח כשאתה נוהג במכונית בלי לשלם תמלוגים לממציא הגלגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "סו?" 2. מה זאת אומרת הזכויות פקעו? אתה מתכוון שהזכויות הן תוצר של הסכמה חברתית ולא של זכות קניין טבעית? כי אני לא רואה כיצד זכות טבעית יכולה לפקוע מכוח חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכות הטבעית של ממציא הגלגל פקעה בדרך הטבע, וכך גם הזכות של הנס ליפרשי (חידת טריוויה, בלי גוגל בבקשה1). אנא אל תדחק אותי לפינה לגבי מקרי קצה. ______________ 1- עוד מילה אחת ואני חוזר לספר צ'יזבטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "פקעה בדרך הטבע"? 1 לא יודע, כמובן. אני מתעב חידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ננסח את זה בפשטות כך: אם בעל המצאה או מי מיורשיו אינם תובעים את הזכות, אתה פטור מלהרגיש חייב. והנס ליפרשי הוא ממציא הטלסקופ. בימיו לא היו זכויות יוצרים, כך שגליליאו גנב לו את התהילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי התנגדות לשנות כללים מוסריים, אבל לא הבנתי את ההצעה שלך. האם זה ''לא תגנוב במקרה שעשויים לתבוע אותך'', או שמא ''לא תגנוב אלא אם אתה מרגיש עם זה נוח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטילת משהו חסר בעלים אינה גניבה. הגלגל (כרעיון. עזוב את האוטו שלי!), למיטב ידיעתי, הוא כזה. אני גם מסכים שאי שם הזכויות הרוחניות פוקעות, בגלל שבכ"ז שיש איזשהו הבדל בינן לבין זכויות על רכוש חומרי - בין השאר בגלל שהחומר מתכלה בעוד הגלגל יישאר איתנו כנראה עוד המון זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו לא חייבים לחשוב על גלגל. אפשר לחשוב על מחשבים אישיים, פיתוחים במתמטיקה או תחדישי-לשון של מיץ פטל. השאלה אם משהו חסר בעלים *היא השאלה הנשאלת*. אם יש זכויות קניין על רעיונות, לא תוכל לומר שאלו דברים חסרי-בעלים (גם אם צריך לחפש מי הבעלים או היורשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ולגבי 1, סו יש אינטרס חברתי לשמור על זכויותיהם של הרבה היוצרים בפוטנציה האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. תגובה 199721 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה מתכוון שהזכויות הן תוצר של הסכמה חברתית ולא של זכות קניין טבעית?" למיטב ידיעתי, אם אפרוץ לביתך באישון לילה לביתך ואגנוב את הסטריאו לא יכה בי ברק השלוח מהשמיים למרות שהפרתי את הזכות הטבעית שלך לבעלות על הסטריאו. הזכות היא טבעית אבל ההגנה עליה נעשית באמצעות הסכמה חברתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סו?", אני שואל כיצד זכות קניין טבעית פוקעת מתוקף חוק שהוא הסכמה חברתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, הרעיון להגיד "סו?" בדיון הזה הוא שלי, ואתה משתמש בו ללא רשות. התביעה בדרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תצטרך להיחשף בשביל לתבוע אותי. הא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה נאמר: "סו מי!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעקש למצוא הקבלה מוחלטת בעולם של זכויות הקניין ה"רגילות". ואלו לא בנמצא. כפי שנאמר, זכויות היוצרים נגזרות מהרעיון הכללי של קניין אבל משום טבעם הנדיף של *רעיונות* ישנה איזו נקודה בזמן שבה אינך יכול לצפות מאנשים לזהות את הרעיונות כשייכים לאדם מסויים. בכל הנוגע לפטנטים - שיטה לעשיית דבר מסויים - ככל שעובר הזמן עולה ההסתברות שאדם אחר, באופן עצמאי, יגיע לאותה שיטה בכוחות עצמו, וזה פשוט לא סביר לדרוש ממנו להמנע מהשימוש באותה שיטה. לכן בוחר החוק להגדיר תקופת זמן מסויימת* בה הוא מגן על הזכות ומעבר לה אין הגנה. אם אינני טועה המקרה הזה מובחן ממקרה של תוכנה או הקלטה אשר זכויות השכפול שלהם שמורות לנצח. המילים, האקורדים והמלודיה של "פני ליין" יהפכו בעוד כך וכך שנים לנחלת הכלל, זכויות השכפול על ההקלטה ישמרו עם איאמאי לנצח. * והדבר איננו שונה מתחומים אחרים של זכות הקניין. למשל. אם אני מחנה את המכונית שלי בבוגרשוב והולך לאוזן לחמש דקות. האם המכונית עדיין שלי? מן הסתם כן. ואם אני הולך לחמש שנים? האם היא עדיין שלי? עדיין כן. אבל החוק מאפשר לעיריה לסלק אותו ומפסיק להגן על זכות הקניין שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כלל לא מתעקש למצוא זהות מוחלטת בין קניין רוחני וקניין חומרי. אני מתעקש למצוא זהות - או הבדלים רלוונטיים - בין הסיבות לקיומה של זכות לקניין חומרי ובין הסיבות לקיומה של זכות לקניין רוחני. ציינתי למעלה הבדלים שבעיניי הם רלוונטים. אם הטעם להגבלה של משך הזכויות הוא שאדם אחר יכול לחשוב באופן עצמאי על אותם רעיונות, אני חושב שזה תומך בטיעון שלי דווקא. בין אם אותו אדם חושב עצמאית על אותו רעיון היום ובין אם הוא חושב עליו בעוד מאה שנים, הוא זכאי לפירות יצירתו בדיוק כמו האדם הראשון שחשב על אותו רעיון. אם הסיבה היא שלאדם מגיע מה שהוא יוצר, הכלל הזה תקף תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש כאן נסיון למצוא איזון בין שתי נקודות המבט האלה: האחת שההמצאה היא פרי מוחו של אדם מסויים ולכן היא ופירותיה שיכים לו מתוקף "We hold these truths to be self-evident" (כלומר: אין לנו מושג איך להגן על זה, אבל אנחנו נורא בטוחים שזה נכון עד כדי כך שנקרא לזה "חוש הצדק הטבעי"), והשניה היא שאם אדון קדמוני לא היה ממציא את הגלגל, אני הייתי עושה את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אני לא מצליח לראות כיצד זכויות-יוצרים שמונעות שימוש מממציאים יוצרות איזון (ניסיון לאיזון בין מה למה?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות יוצרים *מוגבלות בזמן* יוצרות איזון בין זכות הקניין לבין תשלום תמלוגים לממציא הגלגל (או הפרוזאק, אם להיות פחות נודניק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הן כלל לא ממשות את ''הרעיון המובן מאליו שמה שיצרת שייך לך'' כלפי היוצר השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"יוצר" השני? ההוא שהעתיק מהראשון, או שאני מפספס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. "אדם אחר, באופן עצמאי, יגיע לאותה שיטה בכוחות עצמו, וזה פשוט לא סביר לדרוש ממנו להמנע מהשימוש באותה שיטה" (תגובה 199855). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנים האחרונות יש סחיפה במשך הזמן בו מוגנות זכויות היוצרים. במאמר של גיא הופמן ב"הארץ"1 הוא מביא למשל את ה-DMCA שהאריך את משך זכויות היוצרים ל-70 שנה אחרי מותו של היוצר ו-95 שנה במקרה של תאגיד, זאת לאחר שהחוק המקורי נתן 14 שנה. נדמה לי שפעם מישהו קשר בין משך הזמן לבין משך הזמן שחלף מאז שדיסני הוציאו את סרטם הראשון. לדעתך זהו איזון? לא לדעתי. לדעתי יש כאן כרסום מתמשך לטובת היוצרים על חשבון הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני בטח לא מבין על מה הדיון בכלל. חשבתי שהוא על שאלת הקניין הרוחני בכלל, לא על שאלת הפרטים כגון לכמה זמן הוא תקף וכד' - עניינים שבהם אין לי שום ידע וגם לא עמדה מוגדרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא הבהרתי את עצמי. במובן העקרוני, זכויות הקניין הרוחני אינן פגות לעולם. במובן המעשי, החוק קובע פרק זמן שרירותי בו מוגנות חלקן. ומפסיק להגן עליהן עם תומו. הטעם הוא פרקטי. היכולת להוכיח העתקה ממנה נגזרת היכולת להגן על זכויות היוצרים. זאת הסיבה להבחנה שאני עושה בין זכות השכפול אשר שמורה (או צריכה להיות שמורה) לנצח ובין פטנטים משום שההגנה על הראשון היא פשוטה, ההגנה על השני הופכת קשה יותר ויותר ככל שעובר הזמן. הסבירות שתגיע לפתרון בעיה מסויימת באמצעים זהים לאמצעים המוגנים בפטנט הופכת גבוהה יותר ויותר ככל שחולף הזמן. הסבירות שתגיע לאותו מערך של ביטים או אותיות בתוכנה, הקלטה או ספר היא קלושה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפוגת הקנין הרוחני אינה נובעת רק מטעם פרקטי אלא גם מטעם עקרוני מאוד (אם כי אני מסכים לגבי הנצחיות של זכות השכפול במובן הצר של המילה) - ראה הדיון על האלבום האפור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה לא ממש עקרוני לי, כי ההבדל בין קניין חומרי לקניין רוחני לא נובע לדעתי משאלת התוקף. עם זאת, אני איתן בדעתי שאם העיקרון הוא שאדם זכאי ליהנות מיצירתו שלו, הדרך של הסרת המגבלות על קניין רוחני עונה יותר טוב על העיקרון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זכות הקניין גם היא הסכמה חברתית. אין שום דבר באמת "טבעי" בזכות הזאת. כל זכות היא פורמולציה1 חברתית. 1 איך אומרים פורמולציה בעברית? ברחה לי המילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה אתה מנסה לטעון. האם זה שלדעתך כל זכות היא תוצר של הסכמה חברתית גורר זהות של ה"מצוי" ל"ראוי", ולא מעניין אותך אם יש סתירות בתוך מבנה הזכויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות ''טבעית'' פוקעת מתוקף חוק שהוא הסכמה חברתית, פשוט משום שגם הזכות היא הסכמה חברתית. החוק שמגביל אותה, לפיכך, הוא חלק מההסכמה החברתית. אין זה אומר שהמצוי זהה לראוי, רק שמצוי שיש עליו הסכמה חברתית הוא גם ראוי. אם אין הסכמה חברתית על המצוי, יש להחליפו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאין לי מושג למה אתה מתכוון. אין הסכמה חברתית על המושג של קניין רוחני - יש הרבה אנשים שחושבים שהשימוש בו הוא רק דרך של החברות הגדולות לעשות עוד כסף - האם מכך נובע שיש להחליפו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכך נובע שהוא נתון לויכוח פוליטי וזו הדרך להכריע לגביו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לזה אני מסכים לחלוטין, וניסיתי לומר זאת במהלך הפתיל. (אבל שאני לא מסכים לרעיון ''שמצוי שיש עליו הסכמה חברתית הוא גם ראוי''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נסכים חלק מהסופרים לא יכתבו (או לפחות לא יפרסמו ברבים), אם הם לא יקבלו תשלום על כך? בוא נסכים גם שרוב הספרות המוצלחת לא תגיע אליך אם לא יהיה מנגנון בר-קיימא (כלכלית) של ברירה, עריכה, הדפסה והפצה של ספרים? כל אלו לא יתקיימו בלי זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מסכים להנחות שלך. אני לא בטוח במידת התלות של כל הפונקציות במנגנון הכלכלי, וגם אם הן כן תלויות בו, אני בטוח שאפשר לבנות מודלים חלופיים ללא המושג של זכויות יוצרים. בכל מקרה, זה כבר דיון תועלתני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אנאלוגיה מצויינת למה שיש בידיעה - מישהו שבנה ''כסא'' מ''קרשים'' של מישהו אחר. אין לו זכות לעשות את זה בלי רשותו של בעל הקרשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, שכחתי לשים את הלינק - דיון 1819 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "דווקא"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי חשבתי שאני אומר משהו הפוך ממך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? הלחם שלך, אבל אתה חייב כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אז אם הדיסק שייך לי באיזו זכות אתה מגביל אותי לעשות בו כרצוני (ובמקרה רצוני הוא לשכפל אותו ב X עותקים ולחלק לחברי תמורת טובות הנאה אחרות). ב. אפשר להוציא פטנט על צירוף של צלילים או על סיפור (שזה בעצם רעיון או מחשבה) בחברה הקודמת שבה עבדתי נרשמו מספר פטנטים על עקרונות פעולה שזה פחות או יותר רעיון (בלי מוצר עובד שמשתמש ברעיון הזה). ועכשיו לעניין המהותי יותר. אתה מתייחס ליצירה כרכוש ששיך ליוצר בצורה טבעית לחלוטין אלא שחוקי זכויות היוצרים לא ממשים את הזכות הזו כלל. בפועל אין ביכולתו של אדם פרטי לרשום פטנטים בצורה אפקטיבית אלא אם הוא מאוד עשיר (אגרת רישום בינלאומי עולה כאלפיים דולר, עריכת פטנט שבלעדיה הרישום אינו משמעותי עולה הרבה יותר, תלוי במורכבות הפטנט). כלומר פטנט הוא זכות ששמורה לעשירים לא מה שיצרתי שייך לי אלא מה שיצרתי שייך לי רק אם יש לי מספיק כסף כדי לרשום אותו. אם הפטנט ניתן למימוש היום קיימת בידי האפשרות למכור את הפטנט למשקיע (ומה שישאר לי בסוף זה אחוזים בודדים) אבל המשמעות של זה היא שאני לא אהיה עוד בעל הפטנט, כלומר לא מה שייצרתי שייך לי אלא מה שייצרתי שייך למי שהיה לו מספיק כסף לרשום אותו במקומי וגם זה, רק אם הפטנט שמיש היום וניתן להוציא ממנו מוצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה קנית את הדיסק בעיסקה שחלק מתנאיה היה שלא תשכפל אותו למטרות סחר. בניסוח אחר" אתה קנית רק זכויות מסויימות על הדיסק הזה, ורק הן שייכות לך. ב. אוקיי. יהונתן אורן כבר תיקן אותי, אלא חשוב להבין שאי אפשר להוציא פטנט על רעיון כללי כמו, נניח, "מכונת זמן" או "מכונה לקריאת מחשבות" בלי לפרט את עקרונות הפעולה. ג. בכל המגזינים של מדע פופולארי, במדור המודעות הקטנות תמצא קריאה לבעלי רעיונות לפטנטים להתקשר לחברות שעוסקות בכך. לצערי אף פעם לא היה לי רעיון כזה (ליתר דיוק כן היה לי, אבל הייתי עצלן מכדי להביא אותו מדרגת רעיון בר-ביצוע (סליחה, ד"ר) לדרגת מכשיר עובד), כך שאינני יודע את התנאים, אבל אם יש לך המצאה טובה תמצא משקיע (וגם אם לא, זה לא אומר שצריך לדפוק את אלה שכן מוצאים). למה שיישארו לך בסוף רק אחוזים בודדים? אם ההמצאה טובה יש מספיק אנשים שיהיו מוכנים למכור את הדירה שלהם (בצחוק, בצחוק) כדי להיות שותפים שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני קניתי את הדיסק בעיסקה שכללה מסירת כסף למוכר וקבלת דיסק. כל שאר התנאים לא הוזכרו במהלך העיסקה ואני לא נתתי להם את הסכמתי. כשמדובר בתוכנה עוד יש עניין של הקלקה על אישור תנאי ההסכם (אלא שכיוון שההסכם הובא לידיעתי רק לאחר שכבר שילמתי על המוצר אינני רואה כיצד הוא יכול לחייב אותי, מה גם שבחנות לא הסכימו לקבל ממני בחזרה את הדיסק לאחר שפתחתי אותו, זאת אומרת לקבל הסכימו אבל להחזיר את הכסף לא). ב. זה מה שהתכוונתי. ג. מהכרות עם אנשים שהרימו יוזמות כאלו, המתוגמלים העיקריים הם אילו ששמו את הכסף, הרעיון יזכה אותך בהכנסה נאה מאוד ובתפקיד בכיר בחברה שתקום בעקבות היוזמה אבל הכסף הגדול נשאר אצל אלו ששמו את הכסף הגדול. גם אם מכרת את הבית שלך בשביל להרים את היוזמה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "אי ידיעת החוק" וכו'. ג. אתה טוען שההסכם הכי טוב שהיזמים יכלו להשיג היה כזה שמשאיר את רוב הרווח בידי בעל ההון. נניח. אם כך כנראה כנראה שיש בעולם יותר רעיונות טובים מאשר כסף פנוי להשקעות, ולכן הכסף הוא המשאב החיוני והנדיר כאן, ואם כך מה רע בתגמול בעל ההון שמסכן את המשאב הנדיר הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. את אותו הדבר אפשר להגיד על שכר המינימום. יש חוק אז צריך שיהיה שכר מינימום. אנשים כאן התרעמו על כך שקביעת שכר מינימום או וקי עבודה פוגעים בחופש של המעסיק להחליט מה לעשות בכספו. אני טוען שהכפיה הזו לגיטימית באותה מידה שחוקי זכויות היוצרים והפטנטים פוגעים בחופש שלי לעשות מה שאני רוצה בידע או ברכוש שלי. הטענה שלי היא ששני סוגי החוקים הללו נובעים מהצורך לקיים חברה מתפקדת ושניהם לגיטימיים. ג. אין רע בכך אלא שאנחנו צריכים להיות מודעים לכך שבנינו שיטה שמונעת מהאדם הפשוט לממש את הזכויות שלו לטובת בעל ההון, נתנו בידי בעל ההון כוח ויש להגביל את הכוח הזה כדי למנוע ניצול מוגזם שיביא להתמוטטות השיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקפיצות הלוגיות שלך משאירות אותי, קצת מסוחרר, הרבה מאחור. לאט לאט. א. על זכויות יוצרים אתה טענת שאתה פטור מלשמור עליהן כי לא החתימו אותך על הטופס המתאים. עכשיו אתה עובר למשהו חדש, חוק שכר מינימום. אני מסכים איתך שכל עוד החוק הזה קיים צריך לקיים אותו. השאלה אם הוא באמת נחוץ כדי לקיים חברה מתפקדת היא השאלה עליה דנים מחייבי ושוללי החוק הזה. להכניס אותו לשאלת זכויות היוצרים זה קצת ''אורי פזי'' בעיני. ג. אנחנו לא בנינו שום שיטה כזאת. לכל היותר מצב הביקוש וההיצע בין כסף לבין רעיונות טובים בנה את שיווי המשקל שאינו מוצא חן בעיניך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נעשה קצת סדר. בחברה שלנו יש לצורך המודל המופשט מאוד שני בעלי תפקידים. בעלי הון ועובדים. האינטראקציה ביננו היא כזו. אני עובד בחברה ששיכת לבעל הון, הוא משלם לי שכר ומפיק מהעבודה שלי הכנסה הרבה יותר גבוהה מהשכר שהוא משלם לי (בממוצע). על פי עקרונות הקניין החברה שבה אני עובד שייכת לו ולכן עיקרון חופש הקניין לכאורה נותן לו את הזכות לשלם לי שכר שלא יאפשר לי קיום בכבוד, לחייב אותי לעבוד מסביב לשעון או לחייב אותי לקיים איתו יחסי מין כתנאי להעסקתי. לי לכאורה שמורה הזכות לסרב לעבוד אצלו. הטענה הייתה שתנאי השוק יביאו בסופו של דבר למצב שיהיה הכי טוב עבורי ועבורו. אני טוען שזה לא לגיטימי לאפשר לו כזה כוח עלי כיוון שעצם היותו בעל הון נובע מטבע החברה שבה אנחנו חיים. כדוגמא לטבע החברה הזו נתתי את חוקי זכויות היוצרים שמגבילים את הצרכן שהוא בהרבה מקרים עובד לעשות ברכושו כרצונו. ג. אתה יכול לקבוע שרכוש שייך לבעליו. הקביעה הזו אינה משמעותית אם לא תיתן לה תוקף כלומר תבנה מנגנון שיגן על אדם מפני אילו שאינם מכבדים את הקביעה. באותה מידה הקביעה שרעיון או יצירה שייכים ליוצריהם אינה משמעותית כל עוד אין מנגנון אכיפה שמאפשר לפרט להגן על זכות הקניין הזו. בשם הקביעה הזו שהיא טבעית לשיטתך, נוצר מנגנון אכיפה חלקי שמגן רק על רעיונות ששייכים (בין אם נהגו או נמכרו) לבעלי אמצעים. מצב מקביל יהיה אם המשטרה תשמור רק על וילות בשכונות יוקרה או תקבל תלונות על גנבות ממליון שקלים ומעלה (כלומר בפועל אפשר לגנוב אבל לא מהעשירים). בפועל מנגנון רישום הפטנטים הוא כלי שמחייב בעלי רעיונות לוותר על זכות הקניין שלהם לטובת בעלי ההון ומנגנון זכויות היוצרים הוא כלי שמחייב את הצרכנים לכבד את זכויות הקניין של בעלי ההון על המוצרים שפותחו באמצעות הרעיונות הללו. אני לא יוצא נגד השיטה הזו (לא בגלל שהיא הוגנת אלא בגלל שאני לא יכול להעלות בדעתי שיטה טובה יותר) הטענה שלי היא שהשיטה הזו מעניקה לבעלי ההון כוח ולכן לגיטימי שהשיטה גם תשים לבעלי ההון מגבלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"שיטה" שמה להם מגבלות באופן טבעי: אתה יכול לבחור את בעל ההון החביב עליך, והתחרות ביניהם גורמת להפעלת הכוח המינימלי האפשרי. נדמה לי שהיית בסביבה בתקופת הפריחה של ההיי-טק וראית מי דפק את מי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תקופת הפריחה של ההי טק הייתה תקופה מאוד חריגה מהבחינה הזו. ב. לי כיום יש את הברירה אלא שיש צבור הולך וגדל של חסרי ברירה ובעלי ההון בשיתוף עם שליחיהם בכנסת ובממשלה פועלים כדי להרחיב אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כאשר קנית את הדיסק. חתמת על חוזה שמגביל אותך בעניין השכפול. זכות השכפול (קופרייט) איננה שלך. רק המדיה הפיזית. ב. אז? "אתה מתייחס ליצירה כרכוש ששיך ליוצר בצורה טבעית לחלוטין אלא שחוקי זכויות היוצרים לא ממשים את הזכות הזו כלל. בפועל אין ביכולתו של אדם פרטי לרשום פטנטים בצורה אפקטיבית אלא אם הוא מאוד עשיר (אגרת רישום בינלאומי עולה כאלפיים דולר, עריכת פטנט שבלעדיה הרישום אינו משמעותי עולה הרבה יותר, תלוי במורכבות הפטנט). כלומר פטנט הוא זכות ששמורה לעשירים לא מה שיצרתי שייך לי אלא מה שיצרתי שייך לי רק אם יש לי מספיק כסף כדי לרשום אותו." מימושה של כל זכות יעלה לך *משהו*. גם בשביל ללכת למשטרה בשביל להתלונן שגנבו לך את הרדיוטייפ מהאוטו יחייב אותך לוותר על שעות עבודה (או מנוחה). גם את חופש הביטוי לא תוכל לממש בלי נייר, סרט מגנטי שרת אינטרנט או זמן אוויר בטלוויזיה. האם זה טיעון נגד חופש הביטוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כשאני קונה דיסק אני לכל היותר חותם על הנספח של כרטיס האשראי. לא על חוזה. גם כשאני קונה תוכנה אני לא חותם על כלום. אמנם במהלך ההתקנה אני מאלץ להקליק על הסכמה עם תנאי הרשיון אלא שגם כאן מדובר בידוע בדיעבד ואני לא רואה כיצד חיוב חתימה בדיעבד יכול להתיישב עם זכות הקניין. ב. לא נכון, שוטר שיראה פורץ שובר שמשה של מכונית יעצור אותו גם אם בעל הרכב לא יתלונן, משטרת זכויות היוצרים לא תגיד מילה אם אבוא ואתוודה בפניה שגנבתי רעיון שאינו מוגן בפטנט. מימוש הרבה זכויות דורש ממני השקעה כלשהי. אבל בקמרים שציינת ההשקעה היא אפשרית במקרה הזה ההשקעה הופכת את מימוש הזכות לבלתי אפשרי לרוב האנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה קונה תוכנה אתה מאשר את תנאי הרשיון, אך גם על הקופסה מצויין במפורש כי פתיחת הדיסק מאריזתו מהווה אישור של תנאי הרישוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הרשיון מודפס גם הוא על הקופסא? בפעם האחרונה שקניתי מחשב עם מערכת הפעלה קיבלתי אותה מותקנת. כשאני קונה רכב הוא מגיע עם מצבר מותקן בתוכו. יצרן המצברים יכול להגדיר חוזה שיקבע שאני חייב לשלם לו תמלוגים על כל נוסע שאני מסיע במכונית החדשה שלי, הוא יהיה חייב לומר לי את זה לפני ששילמתי על המכונית. אם אחרי התנעה הראשונה תקפוץ לי כתובית על הדש-בורד שתגיד ששימוש במצבר מותנה בתשלום תמלוגים על כל נוסע מלבד הנהג (שלב הילוך לאישור תנאי ההסכם) אני לא חושב שיהיה לדבר תוקף משפטי. לצורך העניין הוא יכול לכתוב את התנאים על האריזה. אני לא אישרתי את זה. מצורה דומה אני יכול לנסח חוזה רכישה לפיו אני רשאי לעשות ברכש החדש שלי ככל העולה על רוחי ולספר למוכר שפדיון ההמחאה שנתתי לו מאשר מבחינתי את תנאי ההסכם שלי. התוקף החוקי של זה יהיה דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הזכויות המוקנות לבעל זכויות היוצרים והמגבלות עליך כמי שרכש יצירה המוגנת בזכויות היוצרים, מוגדרות בחוק. בניגוד למצבר לאוטו, שאין עליו הגנה על זה ולכן החוזה חייב להיות מפורש, הרי שבמקרה הזה מדובר על חוזה מתוקף חוק, ואז אנחנו חוזרים למשפט "אי ידיעת החוק וגו"'. הטענה שלך זהה לטענה שמכיוון שאני קניתי את האוטו שלי בכסף מלא, זכותי לנסוע איתו באיזו מהירות שבא לי ולאיזה כיוון שבא לי, בלי להתחשב בחוקי התנועה - כי זה האוטו שלי! החוק קובע לך מגבלות לשימוש בכלי הרכב שרכשת, וכך הוא גם קובע מגבלות לשימוש בדיסק שרכשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין זכויות יוצרים לנהיגה מסוכנת? האם חברת תקליטים כלשהי תתבע אותך על השמעת השיר "יאללה לך הביתה מוטי" בפול ווליום כל לילה, 800 פעם בשבוע, דבר שגרם להתאבדות השכנה הרומנייה? או אם תשתמש בדיסק לחיתוך צוארו של הקצב שסירב למכור לך בשר חזיר? התנהגויות כאלו מסוכנות אינן קשורות להפרת זכויות שימוש של היצרן, אחרת על כל מסטיק היה כתוב שאתה מתחייב לא להדביק אותו על הכסא של המורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לרוב תנאי הרשיון הרבה יותר מגבילים מחוקי זכויות היוצרים. ב. הדיון הוא על מידת הלגיטימיות של החוקים הללו. מה שאני מנסה להראות (בחוסר הצלחה כנראה, בהתחשב בפרשנות שדברי מקבלים) הוא שמדובר חוקים מגבילים שנובעים מאותו מקור שממנו נובעים חוקי העבודה ומידת הלגיטימיות של שניהם דומה. אחת הדרכים שבה אני מנסה להראות את זה היא שהצידוק המוסרי שניתן לחוקי הפטנטים וזכויות היוצרים הוא מאוד מוגבל כיוון שהם תקפים בפועל רק עבור מי שיש לו הרבה מאוד כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהחוקיות של "shrink-wrap contracts" הוטלה בספק ונפלה בבית המשפט האמריקאי. כלומר, כל מה שכתוב שם שהוא מעבר לזכויות היוצרים במוקנות ע"פ חוק, לא תופס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על תוכנה שאתה קונה בקופסה יש בד''כ מדבקה שעליה כתוב שקריעתה מהווה הסכמה להסכם (בדומה להקלקה על הכפתור בתחילת המתקין) אם קנית את המחשב בישראל מאיזה ''מאיר מחשבים'', יש סבירות גבוהה שמערכת ההפעלה שהותקנה שם היא עותק פירטי. חוזה הרכישה של מצבר והרבה מוצרים אחרים כולל כל מיני תנאי שימוש. אם על המצבר יש אחריות אזי סביר ביותר שיש עליו פלומבות שאם תפתח אותם בעצמך תפוג אותה אחריות. המצב דומה גם במקרה של הרבה מאוד מוצרים אלקטרוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המדבקה, האם תמיד מקפידים היצרנים שתנאי השימוש יהיו נגישים לקונה גם בלי לקרוע את המדבקה? אחרת, יש לנו קצת בעיה. תוכנה זה בכלל דבר בעייתי. במצב העניינים הנוכחי, חוזה הרכישה של תוכנה מוטה, בדרך כלל, לרעת המשתמש - לרוב1 המשתמש אינו יכול להחזיר את התוכנה אם הוא מוצא שהיא אינה מתאימה לצרכיו, בניגוד למוצרים אחרים. 1 יש כמובן גם תוכנות try before you buy שמופצות עם מגבלת זמן, או עם מגבלה אחרת שמאפשרת למשתמש לבחון את התוכנה לפני שהוא מחליט לרכוש אותה. ויש כמובן גם את מודל ה-shareware. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר זה, דוקא אין שום הבדל בין תוכנה לבין מצבר. הבטיחו לך X וקיבלת Y, אתה זכאי לקבל את כספך חזרה כי הצד השני לא קיים את ההסכם. קנית X מהמדף בלי להתעניין בדיוק מה הוא כולל (או בלי לקרוא את פרטי החוזה) - אתה יכול לבוא בטענות רק לעצמך. לא חשוב אם X הוא תוכנה, מצבר, או ביטוח רכב. העניין של שימוש בתוכנה לפני שאתה מחליט לרכוש הוא אורתוגונלי, ומודל זה הוא בהחלט לא יחודי לתחום התוכנה (אני מניח שכבר שמעת את האימרה "money back guaranty" פעם או פעמיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל מהותי בין לא לקרוא את פרטי החוזה לבין לא להתעניין מה המוצר מכיל. כשאני קונה מצבר מהמדף בלי להתעניין במה הוא נותן אני עלול להתקע עם מצבר לא מתאים לצרכים שלי, המצבר עדיין יהיה שלי ומותר יהיה לי לעשות בו מה שאני רוצה. כשאני קונה תוכנה מהמדף בלי לקרוא את החוזה אני מקבל תוכנה שכן מתאימה לצרכים שלי אבל אסור לי להשתמש בה. בשום תחום אחר אין מגבלות כאלו, בשום קניה אחרת אין חוזה מגביל מהסוג הזה. כשלא מדובר בקשר ארוך טווח בין ספק שירות כלשהו לקונה השירות, אם יש בהליך הקניה חוזה, הוא נועד רק כדי לאשר את עצם העברת הבעלות ולא כדי להגביל את השימוש. המושג של הגבלת שימוש בחוזה לגבי המשך שליטת של מוכר על רכוש שנמכר זר לעיקרון של מכירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. אבל זה ככה גם ברכישת ספרים, דיסקים (סרטים/מוזיקה), מחשבי על, קרקע לשימוש חקלאי, סדרות טלוויזיה, מנוי בבריכה, כלב מ-SOS חיות, זכויות שימוש בתדרים אלקטרומגנטיים, ובטח עוד כמה דברים. מה לעשות, שלא כל מניפולציה טכנית על משהו שהוא בבעלותך, הוא אכן שימוש סביר במסגרת אותה בעלות. אתה לא יכול להעביר את המנוי בבריכה לחבר שלך. אסור לך גם לצלם את המנוי, לזייף אותו, ולמכור אותו לאנשים אחרים, למרות שטכנית זה שימוש אפשרי. הסיבה היא שיש לך בעלות על המנוי *הקוקנרטי האישי שלך*, ולא בעלות על איזשהוא מנוי ג'נרי הניתן להפצה. אין שום הבדל בין זה לבין תוכנה חוץ מזה שתוכנה יותר קל לזייף ולהעתיק. גניבת שיחות גם היא שימוש טכני אפשרי בפלפאון סלולרי, אבל אסור לך לעשות את זה כי רכשת בעלות רק על הקו שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרים דיסקים וסרטים - תנאי השימוש מעוגנים בחוק שנקבע ע"י גורם שמשקלל את האינטרסים של כולם, גם המשתמשים וגם היוצרים. קרקע לשימוש חקלאי לא נמכרת אלא מוחכרת, כנ"ל תדרים לשימוש. קו טלפון ומנוי בבריכה הם לא רכוש אלא שירות. לגבי כלבים, אני לא בטוח שתנאי המכירה של SOS שונים ממה שנקבע בחוק למניעת התעללות בבעלי חיים, אם הם כן, אני לא בטוח שהם באמת מחייבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרים דיסקים וסרטים - זה לא רק נקבע בחוק אלא גם מצויין במפורש על הספר. לא שונה בכלום מתוכנה, גם היא מוגנת לפי חוק. ולגבי קו טלפון, הטענה לגבי שירות היא אפילו עוד יותר תקיפה לגבי תוכנות. כשאתה קונה תוכנה, אתה רוכש לא את הבעלות על הקוד, אלא את השירותים שמספקת לך האפליקציה שהקוד מממש. אם טכנית זה היה אפשרי, כל יצרני התוכנות היו מרשים לך להשתמש בתוכנה שלהם רק דרך שרת (והרבה מהתוכנות אכן מצריכות מוערבות שרת). בוודאי שקרקע לשימוש חקלאית נמכרת. אלא שלקונה מותר להשתמש בה רק לצרכים חקלאיים. לגבי כלבים - אני בטוח שתנאי המכירה של SOS שונים, ואני גם בטוח שהם מחייבים (חותמים על חוזה). ומה לגבי מחשבי על? ומה לגבי טכנולוגיה צבאית אמריקאית? מותר למכור אותה לצד שלישי או לא? בקיצור, נראה שהמודל הזה של חוזה נפוץ בכל מוצר לא טריביאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ספרים דיסקים וסרטים מדובר לכל היותר בתזכורת לחוק. אם תכתוב על דיסק של מוזיקה חסידית שאסור לנגן אותו בשבת או שאסור להשמיע אותו בעצמה גבוהה מ X דציבל, הקביעה לא תהיה תקפה, גם אם תכתוב על ספרכלשהו שזכויות היוצרים שלך עליו לא תתפוגגנה עם הזמן כפי שקבוע בחוק, העניין לא יהיה תקף חוקית. מחשבי על וטנולוגיה צבאית לא נמכרים בחנויות לאנשים פרטיים והסכמי המכירה שייכים לקשרים שבין מדינות כמו שזכויות היוצרים שייכים לקשר שבין יוצר, משתמש והמדינה. גם קרקע, הקשר בין קונה הקרקע לבין מי שקובע מה מותר לעשות בקרקע הוא אחר לחלוטין מהקשר בין מוכר בחנות או יצרן לבין הקונה. אם אני אמכור לך דירה ואתנה את המכירה בחוזה בכך שאתה לא תשתמש בדירה לצרכים אילו או אחרים, ספק רב אם אוכל לתבוע אותך בעתיד אם תעשה בה שימוש כזה. גם אם אני מוכר לך קרקע חקלאית שבבעלותי ואתה תסב אותה למגורים לא תהיה מחוייב כלפי אלא רק כלפי המדינה שתיתן או לא תיתן לך אישור לשנות את יעוד הקרקע. כשאני רוכש תוכנה אני מקבל רק את הרשות להשתמש בשירותים שמספק לי הקוד, אם כך מדוע לא אוכל להשתמש בהם במקרה שהמדיה שלי התקלקלה? כיצד מרשה לעצמה החברה להחליט לאחר אי אילו שנים שהיא מפסיקה לתמוך באנשים שרכשו דגם ישן של התוכנה לפני הרבה זמן (כלומר אם אני ארכוש היום חלונות 3.11 ואפנה למיקרוסופט כדי שתטפל בבעיה במערכת אני לא אקבל את השירות הזה)? מדוע הזכות שלי להשתמש בתוכנה מוגבלת למחשב אחד בלבד (אין לי אפשרות להעביר את התוכנה מהמחשב האישי שלי למחשב הנייד ובחזרה)? ניראה שבהרבה מהמקרים, החברה מנסה להפוך את המכירה לחוזה שכירות ארוך בלי למלא את החובות המקובלות בין משכיר לשוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ספרים וכו' - מקבל. לגבי תוכנה - אם המדיה שלך מתקלקלת - בוודאי שאתה יכול להמשיך להשתמש בשירות: אתה פשוט מבקש מהחברה שתשלח לך מדיה חדשה. נסה פעם. לגבי הפסקת התמיכה - בכל תוכנה רצינית יש התחייבות למשך התמיכה שאליו מחוייבת החברה. לגבי מוצרי Microsoft, אני מניח שההתחייבות היא מינימלית, ומשיקוליים עסקיים הם בד"כ תומכים לאחור לזמן ממושך (היו גם מקרים שלא נתמכה אפילו גרסה אחת אחורה). אגב, אף חברה לא תומכת לזמן בלתי מוגבל בטכנולוגיה ישנה (כך לדוגמא חברות רכב, טלפוניה, וכו'). לגבי מחשב אחד בלבד - כאמור, זהו שירות ולכן השימוש בו מוגבל (בדומה, בסלולרי שלך אתה מוגבל להשתמש בקו אחד, למרות שטכנית ניתן להשתמש ביותר). נראה שאתה לא מבין כלל את מהות הרכישה של תוכנה. כשאתה רוכש אפליקצית תוכנה, אתה לא רוכש לא את המדיה המגנטית, לא את הקובץ הפיזי שלה, ובטח לא את הקוד שלה. אתה רוכש אך ורק את השירותים שמספקת האפליקציה. העובדה שאתה מקבל קוד, מדיה מגנטית וכו' הוא עניין של נוחות טכנית מתוך חוסר ברירה - יש גם הרבה תוכנות שבהם אתה מקבל רק סיסמא לשרת באינטרנט וזהו. אם זה היה נוח, אז כל התוכנות היו עובדות ככה. מאחר ובהרבה מקרים התוכנה צריכה לרוץ ב-Stand Alone, אז נותנים לך קבצים פיזיים, אבל זה לא אומר שאתה הבעלים שלהם באיזשהיא צורה. זאת ועוד. ברוב המקרים, על-מנת לשכפל תוכנה, יש לבצע hacking מסויים. האם לדעתך זה שימוש סביר במשהוא שהוא בבעלותך, ואם כן, מדוע אסור לבצע hacking דומה למכשירי סלולרי, ממירים של הכבלים, חשבונות הבנק שלי, וכדומה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? לפני כמה ימים פרצו לי לרכב וגנבו את הרדיו-דיסק. היה בפנים את הדיסק של הבילויים. אתה חושב שמי שזה לא יהיה שייצר אותו ישלח לי דיסק חדש בעלות המדיה? ואם כבר, יש לי כמה עשרות תקליטים שנשארו לי מאז שנות השמונים. יש מצב לקבל את הדיסקים? הרי על זכויות היוצרים כבר שילמתי. את עקרון של קניית הזכות לשימוש אני לא ממש מקבל. כשאני קונה מכסחת דשא אני מקבל אוסף חלקים מכאניים שמתוכנן לכסח דשא. אף אחד לא אומר לי "אל תעשה מניפולציות במכסחה" ולא "אתה יכול להשתמש בה רק על הדשא שלך. אני יכול לעשות מניפולציות ואפילו להשתמש בה לבניית כיסאות. החוק מגן על יצרן המכסחה ואוסר עלי לפרק אותה, להעתיק פטנטים בה וליצר מכסחה תוך שימוש בידע מוגן בפטנטים או עיצוב מוגן בזכויות יוצרים שהעתקתי מהמכסחה. גם כשאני קונה ספר אני לא מקבל את היצירה אלא רק מדיה וטקסט אלא שאף אחד לא אוסר עלי להשאיל אותו לחברים. כשאני קונה תוכנה אני מקבל מדיה שעליה יש אוסף ביטים שמשמש כתוכנה. אין הצדקה למנוע ממני לעשות מניפולציות בתוכנה, להתקין אותה על כמה מחשבים או להשאיל אותה לחברי. לגבי טלפון סלולרי (הממיר של הכבלים מושאל , הוא לא שלך), מדובר בשירות שאתה מקבל מחברת הכבלים או חברת הטלפון, מניפולציות במכשיר מותר לך לעשות כמה שתרצה (אני מכיר אנשים שפילו הטבילו אותו בשירותים) אבל לא לנצל את המניפולציות הללו כדי לשנות את היקף השירות או את התשלום. ישנן מניפולציות שאסורות על פי החוק (למשל שינוי שיאפשר לך להאזין לשיחות של אנשים אחרים). ההבדל בין האיסור בחוק לבין איסור בתנאי הרשיון הוא שאת החוק קבע גורם אוביקטיבי שרואה את טובת הציבור בכללותו בעוד שאת תנאי הרשיון קבע אחד הצדדים בעיסקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לגבי קבלת מדיה חלופית - טענתי שזה ככה לגבי תוכנות (ולא לגבי מוזיקה1). אתה מוזמן לנסות ולבדוק במקום לתקוף טענות קש שלא טענתי. שנית, חתמת על חוזה עסקי שהוא בהתאם לחוק? אסור לך לבצע שום פעולה הנוגדת את החוזה, או את החוק. אני מתפלא איך זה לא ברור. אף אחד לא אמר שהחוזה אמור להיות "אובייקטיבי", מאיפה הגעת לזה? החוק מגביל את החוזים המותרים, ודי בכך. ולדובדבן שבקצפת: טענתך העיקרית (אם אני מבין נכון) היא שההגבלות בתחום התוכנה מעוגנות בחוזה החורג מהחוק, בניגוד לתחומים אחרים2 שבהם ההגבלות מעוגנות בחוק בלבד. ובכן, מדובר בטעות - חד וחלק. ראה: http://www.siia.net/piracy/copyright/law.asp (ואולי גם הדפים הנילווים). *בפרט החוק מגדיר במפורש את כמות המחשבים עליהם מותר לך להריץ, מספר העותקים שאתה רשאי לבצע, ועניין ההשאלה.* המסקנה הלא מפתיעה היא שהחוק מגן על יצרן התוכנה בדיוק כפי שהוא מגן על יצרן מכסחת הדשא ועל חברת הסלולרי שלך (ולמען האמת קצת יותר כי בתוכנה הוא נכנס להרבה יותר פרטים). ______ 1 הבילויים היא להקה מעולה... בהנחה שקנית לא מזמן ושיש לך את הקבלה, אני במקומך בכל זאת הייתי מנסה לבקש מדיה חלופית. 2 הידעת שבעל מכשיר באורנג', מתחייב בחוזה שלא לאפשר לבן משפחה לעשות שימוש דרך קבע במכשירך? שלא לדבר על זה שהוא מתחייב "להשמע להוראותינו הסבירות כפי שנודיע לך מעת לעת בנוגע לשימוש בשירותים", וכן "לשתף עימנו פעולה בפעולות הוידוא והאבטחה שאנו עושים". האם אתה חושב שזה חורג מהחוק או לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המדיה החלופית, אני מניח שהיצרן לא מתחייב לספק לי מדיה חלופית אבל אם הוא אסר עלי לשכפל את המדיה המקורית אז בעצם הוא אוסר עלי להשתמש במוצר שרכשתי. אני חוזר, אני לא חתמתי על אף חוזה, אני קרעתי מדבקה. אני משער שאם הייתי נדרש לחתום על חוזה הייתי משתמש בתוכנה אחרת. חוק זכויות היוצרים עלה מההתחלה כחלק מהטענה שהמסגרת החברתית והכלכלית שבה אנחנו חיים מאפשרת לבעלי הון לשמור על מעמדם באמצעות חוקי זכויות יוצרים ופטנטים שמרחיבות של זכויות הקניין מעבר למשמעות הטבעית שלהם ולכן יש למסגרת הזו לגיטימציה גם להגביל את זכויות הקניין של בעלי ההון ע"י חוקי עבודה ושכר מינימום. חוקי זכויות היוצרים שמפורטים באתר שאליו שלחת אותי מחזקים את הטענה המקורית שלי. 1 אני משתמש כרגע בגיבוי ל MP3 שעשיתי לדיסק המקורי. אני משער שזה חוקי (מותר לשכפל לצורכי גיבוי לא?) בכל אופן, אישתי טוענת שהם משפיעים עלי לרעה ואני מתנהג בצורה מעצבנת אחרי שאני מקשיב להם, במיוחד שכאני מנסה לשיר את מרוסיה. 2 אני מנוי של סלקום, אני מקוה שלי אין תנאים כאלו בחוזה אחרת אני נחשב פושע. האם כתוב מה העונש על מתן אפשרות לבן משפחה לעשות שימוש קבוע במכשיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שימוש חוקי במוצר שרכשת הוא הפעלת האפליקציה על מחשב אחד, ושכפול יחיד שלה לצורך גיבוי. אני חוזר (בעצם זה היה בתגובה אחרת) - עפ"י חוק החוזים: קבלת חוזה היא לא רק ע"י חתימה פיזית - היא יכולה להיות ע"י כל פעולה שהיא, שמשתמע ממנה כי קיבלת את החוזה. לדוגמא, אישור (בע"פ, או באינטרנט) על רצונך לרכוש את המוצר. לגבי לגיטימציה להגביל את חירותם הכלכלית של בעלי ההון - אני שותף לדעתך. אני דוחה את כל ההתבכיינויות על הגבלת זכויות בעל ההון/הלקוח/האמן, זכויות פוזיטיביות וכו'. לדידי אין דבר כזה זכות מקודשת אבסולוטית, או זכות ששום דבר לא יכול להתנגש איתה. כל הגבלה שהיא באופן הגיוני מונעת עוול גדול יותר, היא הגיונית בעיניי. קונקרטית, גניבת תוכנה היא עוול גדול וחשוב יותר למנוע אותו מאשר לשמור על הזכות שלך לבצע filecopy. ולפני שמישהוא יקפוץ, הגישה הזו דווקא מתיישבת הרבה יותר טוב עם ההתנגדות לעריצות הרוב, כי אני גם לא חושב שזכות הרוב להכריע היא אבסולוטית. 1 חוקי. 2 זה אחד מהתנאים שמאפשרים לאורנג' לנתק אותך. אתה מוזמן לקרוא את החוזה שלך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בענין התקליטים, עשיתי פעם עסקה מעניינת עם ידיד שהיה לו אוסף נחמד מימי נעוריו של תקליטי הביטלס וג'ון לנון. קיבלתי את האוסף ונתתי לו במקומו דיסקים שלהם (שקניתי במיוחד) לפי מפתח של שני תקליטים שווים דיסק אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מעניינת: אם יש לי אוסף של תקליטים, מותר לי באופן חוקי להוריד מהאינטרנט את תכולתם בפורמט דיגיטלי ולצרוב אותם על דיסקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה באמת מעניינית ואני לא בטוח מה התשובה. פה יש קצת מידע: להעתיק שיר ולצרוב אותו לשימושך הפרטי זה לא בהכרח נגד החוק, לפחות במקומות מסויימים. הבעייה היא בהפצה של השיר או בהעמדתו לשימוש ציבורי (למשל ב-KaZaA), ואז גם מי ש*מוריד* שיר ממקור ("מורעל") שכזה עובר על החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר mp3.com הציע שירות כזה, והפסיד במשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני בתחום -- כמי שתרגם כמה מהתפלצות הללו וככותבן של אחרות -- עיקר תנאי רשיון המשתמש עוסקים באופן בו מוגבלת חבות היצרן בסוגי שימוש שונים (לדוגמה, מניעת מקרה בו מישהו יתבע את יוצר התוכנה כי הוא ניסה להשתמש בתוכנת עיבוד תמונה כגליון נתונים) והגבלה על אופני ההעתקה והשימוש בתוכנה. כמעט בכל חוזה ישנה אפשרות של החזרת המוצר אם הוא אינו מתאים לצורכי המשתמש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ברוב חוזי רכישת תוכנה ישנה אפשרות של החזרתה אם היא אינו מתאים לצרכי המשתמש? אפשרות ל-Try before you buy? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההחזרה נוגעת לעניין ההסכמה או אי ההסכמה ל''חוזה''. לגבי ההתאמה למשתמש, רוב החוזים עוסקים בעיקר בחוסר האחריות של הייצרן לגבי מקרים כאלו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |