|
||||
|
||||
חשבתי על רעיון נחמד בנושא. אם ניקח את המודל התאי ונשלב גם משהו הקרוי עפ''י ההגדרה האנושית ''אינטרס''. כלומר לא רק שתאים יגיבו באופן עיוור אלא שהם יהיו ישויות רציונליות מוחלטות בעלות מטרה כלשהי וכמו כן בחירה. כך בעצם ניתן לשלב את אותו מודל הלייף ביחד עם תורת המשחקים ואולי לדמות התנהגות ביולוגית - אבולוציונית. |
|
||||
|
||||
you do not need to define an "interest" as you called it. it is enough to allow units to have some behaviour which might change slightly over generations (mutation). you should be able to observe certain behaviors which have an interesting property. they might not be optimal for the individual, but if everybody does it, it would be stupid to do anything else. the utility function of the cooperators would exceed that of defectors. that's the basic scenario. beyond that, it gets complicated, but extremely interesting.
one very simple example. imagine baby birds in the nest. when mommy bird comes to feed them, they all scream. you scream louder, you increase the chance of getting food, but also the chance of mr. fox hearing you and putting an end to our discussion. how loud should you scream? surprisingly enough, you should scream 1/n (or something like that)of your full potential, assuming the rest of the baby birds are your siblings and have the same screaming capacity, and there are a total n of you chicks. want to make it complicated? sure. what if you are a cookoo bird chick, and these are not your brothers? does mr. fox eat all of you, or just a random chick? what if you are not brothers but cousins? etc. |
|
||||
|
||||
נראה לי דווקא שהמודל המתאים יותר כאן הוא של המשחק whist כשההחלטה כמה חזק לצעוק תלויה גם בהחלטה של מה שהאפרוחים האחרים החליטו. החיסרון במודל שאני מציע זו הסדרתיות בהכרזה, בעוד שבשאלה שהיצגת הצרחות של האפרוחים הן מקביליות. מצד שני, נראה לי מוזר שכל אפרוח אמור לצרוח בהתאם ליכולת שלו ולכאורה ללא קשר להחלטת האחרים (מה שמניח פישוט הבעיה למצב רציונאלי החלטתי זהה בין כל האפרוחים במקום לאפשר יישום תורת-משחקים מורכב יותר שאינו מניח מראש שהאפרוחים האחרים רציונאליים כמוך). |
|
||||
|
||||
כלומר נגדיר סופר-תא. כל סופר תא יכיל בתוכו מערכת של חד תאיים בעלת כוח חישוב רציני מאוד ובאמצעות זאת הוא יוכל לקבל החלטות אילו או אחרות בהתחשב בנסיבות. ואח''כ נגדיר אולטרא תא שיהיה מורכב ממערכת של סופר תאים, וכן הלאה וכן הלאה. אם יוצרים מספיק שכבות ניתן לדמות מצבים מורכבים מאוד. ניסיתי לתת דוגמא פשוטה כדי להבהיר את העניין אבל כל דוגמא יצאה מסובכת מדי, כך שתיאלצו להסתדר בלי. הקונספט הוא פשוט פירוק לגורמים שהתאים העליונים משתמשים בתאים הנחותים לקבלת החלטות מושכלת. |
|
||||
|
||||
האם כל שכבה כזו המוגדרת עפ"י רמת-פשטות היא שפה? כלומר, האם המידול הזה דומה לתיאוריית הטיפוסים של ראסל או מודל אחר בו כל מטה-שפה יכולה להתייחס לאובייקטים בשפות שמתחתיה, אבל שפות שמתחת אינן מכירות ישויות השייכות ל-מטה-שפות שלהן? |
|
||||
|
||||
תראה קודם כל אני רוצה להבהיר שאלו סתם רעיונות שקפצו לי לראש ואין לי רקע מקצועי מספיק כדי להתעמק בעניין. הקונספט שחשבתי עליו הוא אכן שלכל שכבה תהא מערכת חוקים משלה ולא "שפה" אחידה. כפי שאנו מרבים לפגוש בעולם המחשבים. למשל בשכבה א' יש אופציה שתא יהיה לבן או שחור. שכבה ב' תהא מורכבת מסופר תאים שיכילו את שכבה א' בא כל תא יחזיר צהוב אם מספר התאים הלבנים והשחורים שווה או ירוק אם מספר התאים שונה. וגם אם תא ירוק יהיה ליד תא צהוב הוא יהפך לצהוב. אך אם יהיה ליד שתי תאים ירוקים הוא יהפך ללבן. וכן הלאה וכן הלאה... "הקוד" אמנם יהיה אחיד אך מערכת החוקים תשתנה משכבה לשכבה. למשל : שכבה בסיסית (1) המדמה תנועה של כדור בתוך חדר בזמן כלשהו אפסילון בקשר למהירות ההתחלתית והמיקום ההתחלתי שלו, שכבה עליונה יותר (2) המסכמת את תוצאות השכבה התחתונה ומחזירה אם הכדור פגע בחור או לא כשימוש בסכום תאי השכבה התחתונה. וניתן להפוך את זה למשחק בו כל שחקן יכול להציב כדור ומטרתו היא שכדורו יכנס והכדור של היריב לא יכנס (הכדורים מתנגשים בינהם) כך ניתן להגדיר שכבה כלשהי (3) התדמה את כל התנועות האפשריות של הכדור ולבסוף תחזיר מה בעצם יקרה באמצעות שימוש במרכיבי תועלת הלקוחים מתורת המשחקים. (למשל לשחקן א' שמאוד תחרותי יש תועלת פחותה במקרה של תיקו משחקן ב'). בכל אופן זה נראה לי רעיון נחמד שסביר להניח שכבר חשבו עליו. הערה כמובן שהמשחק שתיארתי כרגע יהיה צריך להיות מורכב מעשרות שכבות התתארנה יחסים בסיסיים יותר. מאלו שתיארתי (זאת למען הפשטות) |
|
||||
|
||||
you got right to the point. you need to make your decision in advance. the thing about evolution is that there is no decision making. they simple make as much noise as they make, and any other behaviour would be a disadvantage.
if the decision was cyclic, you could have an ever increasing (by epsilon) series of screams. chicks that are programs to scream 1/n are cool the rest suck. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |