|
||||
|
||||
הגרמנים סבלו גם לאחר מלחמת העולם הראשונה, ודווקא בגלל תחושתם שנגרם להם עוול הם הרסו את הדמוקרטיה השברירה של רפובליקת ווימאר ופנו לנאציזם. דווקא מכיוון שלא הענישו אותם בחומרה לאחר מלחמת העולם השנייה (למרות שפשעיהם בה היו גדולים ומחרידים יותר מאלה של מלחמת העולם הראשונה) הם פנו לאט-לאט לדרך של דמוקרטיה. |
|
||||
|
||||
הגרמנים הם עם בעייתי מאוד, עם יסודות מאוד עמוקים של קור, אכזריות ומופרעות. הם השתוללו פעם אחת, במלחה"ע ה-1, בעיקר כי הם קינאו באנגליה וצרפת שלהן היו אימפריות ולגרמניה לא היה כמעט כלום. אמנם הענישו אותם בסוף מלחה"ע ה-1, אבל רוסיה כבר היתה קומוניסטית, אירופה היתה מפולגת וחלשה, אז לא ביתרו אותם, לא פירקו אותם, ודאי שלא השמידו אותם. כירסמו בהם, בעיקר הציקו להם והשפילו אותם, ניסו להחזיק אותם קצר, החדירו להם כל מיני רעינות שמאליים ופציפיסטיים, וליהודים היה חלק לא קטן בתהליך הזה. בקיצור - לקחו את המופרעים האלה והביאו אותם למצב שהם הפכו לפסיכים לגמרי. ואז הם חטפו את הג'ננה. אבל גם אחרי מלחה"ע ה-2, שוב, לא קירקסו אותם. צ'רצ'יל רצה לבתר את גרמניה ולמחוק את פרוסיה לחלוטין. אבל רוסיה כבר היתה בריה"מ, ומהר מאוד התפרקה הברית בינה לבין המערב, ושוב אויבי גרמניה היו מפולגים. אז הם שוב יצאו מזה בזול יחסית. |
|
||||
|
||||
לא ממש. לא יותר מהצרפתים, או כל אחד אחר. הם התחילו במלחמה, ואיתרע מזלם להפסיד. לכן כל מי שהיה יכול להיפרע מהם - דאג לעשות את זה. סבתי רבא ז"ל סיפרה שבמלח"ע 1 הגרמנים היו כובש נאור. החיילים הגרמנים כונו "חיילים טובים ומיטיבים". חייל גרמני לא בוזז. לא אונס. לא רוצח ילדים ונשים וזקנים (בניגוד לרוסים, למשל). אפשר לדבר איתו (יידיש וגרמנית - שפות קרובות). היא אמרה כשהגרמנים נכנסו לכפר שלהם (בליטא/אוקראינה/החלקים הרוסיים של פולין - אף פעם לא הבנתי איפה זה היה בדיוק) התושבים נשמו לרווחה. כי החיילים חילקו מזון לתושבים ודאגו לסדר. (וזה למה יהודי פולין לא ברחו בהמוניהם כשהנאצים נכנסו לפולין. כי זקני פולין זכרו את החייל הגרמני של מלח"ע 1, בעל התסמינים הנ"ל. 'נו, שוין. אז עכשיו הם יותר אנטישמים ממקודם. איזה גוי לא אנטישמי?') |
|
||||
|
||||
לפי מה שאני יודע, היהודים בפולין דווקא ברחו לצד הרוסי עם תחילת כיבוש פולין כי ידעו מי הם הנאצים, והפולנים העדיפו את הגרמנים מהרוסים. |
|
||||
|
||||
אבל הם ממקור ראשון: מפי ניצולים1. הטענה הכללית שבפיהם מספרת על שתי סיבות: "לא ברחנו כי היינו טיפשים, וכי הסבא אמר שהכול בידי הקב"ה, והוא שידאג לנו ויציל אותנו." כמה מהם מפולין, וסיפרו על ההתגשויות מצמררות בין הוריהם והסבים האולטרה-אורתודוקסים: ההורים ניסו להבריח את ילדיהם, הסבים התנגדו, הזמן נקף, ההזדמנויות אזלו. כאמור, לא לבניית מערך סטטיסטי. אבל זה מעיק. --- 1 אנשים שהשתתפו אצלי בסדנה לשלוש שנים, כדי לכתוב את זיכרונותיהם. רובם כבר הוציאו לאור את ספרם, על חשבונם. (אף על פי שיש ביניהם "מיעוטי יכולת": אלה שסירבו להימנות בין מקבלי הרנטה מגרמניה ולקבל הטבות בגין היותם ניצולי שואה). |
|
||||
|
||||
איזו סדנה, אם אפשר לשאול? |
|
||||
|
||||
הם התחילו את המלחמה, הם השתמשו בגז, והם ביצעו זוועות באופן שיטתי - בעיקר, כך אני מתרשם, בחזית המערבית, שם היו להם כנראה חשבונות יותר טריים ואמוציונליים לסגור עם האוייב (רב-סבתא היתה בחזית המזרחית). הנה תקציר של ספר שיצא לא מזמן בנושא הזה. הנושא הזה כנראה שנוי במחלוקת ואני לא היסטוריון. אני אישית זוכר תמיד בהקשר הזה את המשפט מהפרק הראשון של "גטסבי הגדול", שבו המספר אומר: I graduated from New Haven in 1915, just a quarter of a century after my father, and a little later I participated in that delayed Teutonic migration known as the Great War. I enjoyed the counter-raid so thoroughly that I came back restless. לא מוכיח כלום, אני יודע. ובכל זאת, זה אומר הכל.
( http://xroads.virginia.edu/~Hyper/Fitzgerald/gatsby/... ) |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |