בתשובה לדורון יערי, 18/02/04 11:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ג. זאת אכן עובדה אבל מה בכך? אדם מקבל את שכרו תמורת ה*עבודה* שלו. לא תמורת מה ניתן לעשות בתוצר העבודה. לפי הגישה המעוותת הזאת אני צריך להתחלק ברווחי חברת התוכנה שלי גם עם יצרן הקומפיילר, יצרן המחשב ובעל המכולת שלי (שהרי אני צריך לאכול כדי לחיות). כאשר חברה נסגרת, כל המעורבים סובלים, ללא ספק. אבל בעל החברה איננו בא אליך ודורש ממך את הכסף בחזרה משום שהמוצר שפתחת נכשל. ד. מאוד מאוד קשורה. אינך מבין ששכר העבודה נקבע על פי תנאי היצע וביקוש. לא על פי "מנצל" "מנוצל". מאחר ואתה מקפיד לא להתייחס לטענות שהעלתי בנוגע לסכנות מעורבות הממשלה במשק אחסוך מעצמי את המאמץ להתייחס למה שכתבת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עם העיקרון הזה אין לי בעיה. הענין הוא כזה. אני מגיע לראיון עבודה ורוצה לסגור עם המעסיק לי את תנאי ההעסקה. לי יש אינטרס ולמעסיק שלי יש אינטרס הפוך (פחות או יותר). כדי להגיע למעמד טוב במשא ומתן הזה אני צריך כישורים אישיים, השכלה ותנאי שוק מסויימים. לגבי הכישורים האישיים אין לאף אחד יותר מיד מה לעשות, בקשר להשכלה למשל לממשלה בהחלט יש יד בעניין, הממשלה פותחת אוניברסיטאות ומכללות מקומיות ומאשרת לגופים לפתוח מכללות פרטיות (ובכך מצד אחד, בקשר לתנאי השוק הממשלה יכולה למשל להביא עובדים זרים או למנוע הבאה של עובדים זרים, בקשר עצמת הצורך שלי במציאת עבודה הממשלה יכולה לתת לי רשת בטחון או למנוע אותה ממני. כדי להגדיל את תלותי במקום העבודה הממשלה יכולה ליצור מצב שבלי הכנסה קבוע הלא יהיה לי ביטוח רפואי או לחילופין היא יכולה לדאוג שיהיה לי ביטוח רפואי בלי קשר למצבי התעסוקתי. כל הפרמטרים הללו משפיעים על המו''מ ביני ובין המעסיק שלי ואינם תלויים בו ישירות. כשהוא מנצל את כוחו כדי לקדם את האינטרסים שלו באמצעות לחץ ישיר על הממשלה, על המועצה המקומית או באמצעות ההשפעה שיש לו על הציבור שאינה קשורה לממשלה (בעיקר ענייני התקשורת) נוצרת בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שפעילות הממשלה משפיעה אבל זה לא אומר שלממשלה יש *שליטה* וכדי להזיז את הגרף אתה צריך שליטה. אחרת אתה עשוי סתם לקלקל ולעוות (וזה אכן בדיוק מה שקורה) 1. השכלה - הממשלה יכולה להקים אוניברסיטאות אבל היא איננה יכולה לכפות (לפחות לעת עתה) על אנשים ללמוד או לא ללמוד. כך שהדרישה להכשרה מקצועית גם היא עניין שמחוץ לשליטתה. חוץ מזה, בשביל להקים אוניברסיטאות הממשלה צריכה כסף, הכסף נלקח מהאזרחים ומכאן שאיננו יכול לשמש, בין השאר, להשקעה בחברות חדשות. הממשלה איננה יכולה לשלוט בהשפעה של הוצאת הכסף הזה מהמחזור. 2. עובדים זרים - אכן כן. זו בהחלט סוגיה שנתונה וצריכה להיות נתונה בידי הממשלה. ההשפעה היא אפסית. רק מדינות מפותחות יכולות ליבא עובדים זרים. ובמדינות הללו הם עוסקים באותן עבודת שאיש מהאזרחים איננו מעוניין לעבוד בהן. בישראל, העובדים הזרים בסה"כ החליפו את הפלשתינאים. 3. ביטוח רפואי - זה בדיוק כמו עניין שכר המינימום. את הביטוח הרפואי משלם המעסיק שלך. מבחינתו, זה מרכיב בשכר שלך. אתה מנסה לכפות על המעסיק שלך לשלם יותר ממה שהוא מוכן. התוצאה היא אבטלה. לסיכום, יפה שאתה מתנגד לכך שבעל ההון יפעל "נגדך" באמצעות החקיקה*. זה אכן לא הוגן, אבל משום מה, אתה תומך בצורה נלהבת בחקיקה "נגד" בעלי ההון. אתה בעד העיוות של תנאי השוק כאשר זה לטובתך. לא נשמע לי הוגן במיוחד. צא מהגישה שרמת השכר היא עניין של שרירות לב. היא לא. צא מהקונספציה שכל המעסיקים הם חברות ענק עם אלפי עובדים. בקר בחנות המכולת שלך ותסתכל לבעל הביית בעיניים. אח"כ הבט סביב וראה את השליח או הזבן הנוסף. גם בעל המכולת שלך הוא מעסיק... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שליטת המדינה אינה פוגעת בשוק החופשי כלל וכלל - זאת משום שהמדינה היא חברה1 לא שונה מאוד מכל חברה עסקית אחרת: לכל אזרח יש מניה, יש לה הכנסות, הוצאות, ומטרות. היא מקיימת מונפול על אמצעי הלוחמה והכפיה (צבא, משטרה) ולפיכך יכולה לכפות את רצונה על חברות עסקיות אחרות. אין הדבר שונה בהרבה מכפיית רצונם של מונופולים חזקים אחרים על חברות שיש להן יכולת כפיה עליהן (ע"ע מיקרוסופט). מכאן נובע, מדינה היא סתם עוד חברה, מסקנה:, גם כאשר המדינה "כופה את רצונה" אנחנו עדיין בשוק החופשי. תקום חברה מתחרה, תשיג לעצמה אמצעי לוחמה, ואז בוא נראה את המדינה כופה עליה את רצונה 2. ואגב, אם לדידך שוק מונופולסטי מאוד אינו מהווה שוק חופשי, מי יכול למנוע בכפייה 3 מונופולים ואיך? אגב, עושה רושם שה"כפיה" של המדינה על בעלי ההון היא במודל החוזי שאתה כל כך מחזיק ממנו: רוצים לפתוח עסק? תקיימו את החוזה הסטנדרטי של חוקי המדינה. לא רוצים? לא צריך. המעסיקים לא באים? המדינה מרככת את החוקים לטובתם. כן באים? מקשיחה אותם. אידיליה 4. ________ 1 מילה מתאימה יותר היא "ארגון". כידוע, בשוק הכלכלי משחקות לא רק חברות עסקיות "קלאסיות", אלא ארגונים שונים ומשונים אחרים: ארגוני צדקה, מוסדות השכלה, צבא, ועדי עובדים וכיו"ב. 2 וכידוע זה קרה לא מעט פעמים בעבר. 3 הניסין מוכיח שבלתי אפשרי למנוע מהם להשתלט על שווקים ללא כפיה, ובדרך כלל זה קשה מאוד גם עם כפייה. 4 היה לי מכר עולה מרוסיה שבמקום המילה הזו, היה משתמש ב"קומוניזם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונופול של המדינה איננו דומה בשום צורה למונופול של חברה מסחרית. אין דין יכולת הכפיה של נשק ובתי סוהר כדין יכולת הכפיה של יצרן של מוצר מסויים בזכות העדרם (הזמני) של מוצרים מתחרים. מייקרוסופט, למשל, אולי מחזיקה הרבה מאוד אנשים בביצים, אבל יש אלטרנטיבות. ואין למייקרוסופט את היכולת למנוע מהאלטרנטיבות להתקיים. העובדה שמייקרוסופט מעלה את הרף וחוסמת את דרכן של חברות קטנות עדיין איננה הופכת את הכניסה לשוק לבלתי אפשרית. למדינה יש את היכולת האבסולוטית למנוע את כניסת המתחרים. מה שאתה אומר שקול לאמירה שדיקטטורה היא משטר דמוקרטי משום שההמון עשוי לבחור דיקטטור. מהפיכה איננה מהלך של "דמוקרטיה" והיא איננה משולה לתחרות בשוק החופשי משום שהאידאל של השוק החופשי הוא "חופש" כשהכוונה לחופש מכפיה באמצעות כוח הזרוע. זה מה שמבדיל בין חברה דמוקרטית לחברה ברברית. אתה טוען "שהנסיון מוכיח שבלתי אפשרי למנוע מהם [המונופולים] להשתלט על שווקים ללא כפיה" אבל הנסיון ההיסטורי מראה ש: א. הרוב המוחלט של המונופולים נוצר באמצעות המדינה. אם על ידי חקיקה שאוסרת על אחרים לפעול בשוק או מקשה עליהם מאוד. אם על ידי "זכיונות" בלעדיים המוענקים על ידי המדינה ואם על ידי כך שהמנגנון הגדול מאוד של המדינה בוחר במוצר מסויים (בדר"כ באמצעות "עסקאות אפלות") ומקנה ייתרון מוחץ למוצר הזה גם בשוק החופשי. המונופול של מייקרוסופט, דרך אגב, הוא מונופול מהסוג השלישי המונופול שלה נובע מהמונופול שהיה לאיביאם1. וזה, בתורו, קיבל את החיזוק העיקרי מעסקאות עם ממשלות. ב. מונופולין שלא מושגים באמצעים ממשלתיים לא נוטים להאריך ימים. זאת משום שהניצול לרעה של המונופול מבטל את הסיבות ה"טבעיות" להווצרות המונופול2 ג. יש נטיה לבלבל בין קונסולידציה מסויימת אשר קורית בכל שוק מבשיל ובין תהליך שסופו בהכרח במונופול. בעידן של כלכלה גלובלית הרעיון הזה מופרך אפילו יותר. "אגב, עושה רושם שה"כפיה" של המדינה על בעלי ההון היא במודל החוזי שאתה כל כך מחזיק ממנו: [...] אידיליה" התיאור שלך מצביע על רצון שהמדינה תנהל את הכלכלה במדינה. אבל ניהול הכלכלה על ידי המדינה הוא גם בלתי יעיל וגם (וחשוב הרבה יותר) נוגד את הרעיון הבסיסי של חירות שההגנה עליה היא תפקיד המדינה. בנוסף על כך, הוא גם איננו נחוץ כדי לקדם את האינטרסים של אזרחי המדינה ולהגן עליהם מפני אותם דברים שאתה חושב שאתה מגן עליהם. הסיבה שרמת השכר הממוצעת בישראל או בארה"ב גבוהה בהרבה מבאינדונזיה איננה "חוק שכר מינימום". "חוק שכר מינימום" איננו החסם שבלעדיו כולנו הינו עבדים לתאגידים בינלאומיים. כוחות השוק, היצע וביקוש, הם אלו הקובעים את רמת השכר והם עובדים בשני הכיוונים. והחסם מפני כפיה בכוח הזרוע מוודא שאלו יהיו הפרמטרים היחידים. נוצר אצלי הרושם שברבים מהכותבים באתר שולטת "מנטליות השכיר". על פי גישה זאת, כל המעסיקים הם חברות ענק עם אלפי עובדים בהם שולטים "בעלי הון" שמנים עם סיגר. אני עדיין לא משוכנע מה הסובב ומה המסובב בעניין, אבל דומה שגישה זו מקילה על ההתיחסות למעסיק בהכרח כגוף אמורפי חסר נשמה ומרושע שקובע את שכר עובדיו על פי שרירות ליבו. צריך לזכור שכאשר מדברים על "מעסיק" מדברים גם על בעל חנות המכולת המעסיק שליח. בית התוכנה הקטן עם 2 מתכנתים ומזכירה, מפעל משפחתי לפקקים עם 5 פועלים וכו. האם אלו הם כל כך מרושעים? איפה הסיגר? עוד מאפיין ל"מנטליות השכיר" הוא האדישות לגובה המיסים, השכירים אכן משלמים מיסים (ומהווים רוב בהכנסות המדינה) אבל דומה שהמודעות של השכיר הממוצע לגובה המיסים שהוא משלם היא נמוכה. מה שמעניין באמת זה רק הנטו. הברוטו הוא מספר שעשוי להופיע בטופס אבל אין לו ממשות משום שמה שנכנס לחשבון הבנק הוא הנטו. מרקס אמר: "ההוויה קובעת את התודעה". למרות שדעותי היו דומות בתקופה שהייתי שכיר עדיין חל מהפך מדהים בתודעה שלי בסיום השנה הראשונה שלי כעצמאי., בזמן שהוגשה לי הדרישה הראשונה לתשלום מס הכנסה. פה אולי יכול לעזור התרגיל הבא. לכל המשתכרים בסביבות 8000 ש"ח לחודש. עכשיו נסו לדמיין שאתם מקבלים במקום זה 12000 ש"ח לחודש. ובסוף השנה אתם מקבלים דרישה מהמדינה לשלם 48000 ש"ח מס הכנסה. נסו לחשוב מה הייתם *אתם* עושים בכסף הזה. מה הייתם עושים אפילו עם מחציתו, או רבעו? 1 מייקרוסופט היא מונופול בתחומים הבאים: מערכות הפעלה למחשבי פיסי + כלי פיתוח לחלונות + תוכנות "אופיס". כל אלו נובעים מה"מינוף" שמייקרוסופט עשתה מהשליטה שלה במערכות ההפעלה, שבתורו בא מהמונופול שלה על דוס, אשר בא, בתורו מהעובדה שאיביאם, החברה המוכרת וה"רצינית" בחרה בו כמערכת ההפעלה של המחשב האישי שלה. הכשלונות של מייקרוסופט בכניסה לשווקים חדשים מראים שללא המינוף הזה היא איננה יכולה להוות תחרות לשחקנים האחרים (גם משום הזהירות והפחד ממנה וגם משום שהטכנולוגיה שלה גרועה). למשל: קופסאות טלוויזיה, טלפונים סלולריים וקונסולות משחקים. 2 אם חברה מסויימת משתלטת על השוק בזכות איכות מוצריה המעולה והמחיר הזול שלה. אזי, כל עוד החברה ממשיכה לייצר מוצרים מעולים במחיר זול יהיה לך מאוד קשה להתלונן. המונופול הוא בעצם "לא מזיק". הבעיה היא שברגע שהחברה מגיעה למעמד זה היא מתחילה לנסות לנצל לרעה את המעמד שלה. איכות המוצר יורדת והמחיר עולה. מה שכמובן מבטל את את הסיבה הראשונית למונופול ונותן תמריץ להווצרות מתחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''התיאור שלך מצביע על רצון''. התיאור שלי לא מצביע על שום רצון, אלא עומד כטענה לכשעצמה. אתה מוזמן להתייחס לטענה, לטענות של אחרים אנא התייחס במקומות אחרים. (לא הבנתי את התייחסותך לעניין המודל החוזי) אגב, ענין הכלכלה הגלובלית רק מחזק את הטענה שמדובר במודל חוזי טהור, כי לבעל ההון יש הרבה אופציות לגבי המדינה בה הוא מממקם את העסק שלו (ואפילו למעסיק קטן יחסית). השיקולים של המדינה בחוקים שהיא מפעילה כלפי מעסיקים, הם לא יותר בלתי יעילים או פוגעים בחירות, מאשר השיקולים של מעסיקים כלפי עובדים. בשני המקרים כוחות השוק החופשי אמורים להוות משקל נגד לחוסר היעילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה דיברת על המדינה שמשנה את "תנאי החוזה", בודקת את התוצאות ומתקנת בהתאם לתגובת העסקים (יבואו, אחלה, לא יבוא, נשנה כדי שיבואו) מכאן נובע לדעתי הרעיון שתפקיד המדינה הוא לנהל את הכלכלה (המטרה - פתיחת עסקים, האמצעי - שינוי החוק). בכל מקרה, לא הבנתי מה בדיוק הטענה פה. אתה מוזמן להסביר מה רצית להגיד. אני לא מבין גם למה נדבקת בעניין החוזה. חוזה זו הסכמה כלשהיא בן אדם לאדם. חוקי המדינה אינם חוזה משום שהמדינה *כופה* עלינו אותם ולא מתעניינת בדעתנו באופן מיוחד. ברור שניתן למצוא מקומות בהם תנאי החוק נוחים יותר לפעילות כלכלית אבל זו אופציה קלושה ביותר לגבי האדם הפשוט. "מנטליות השכיר" בולטת מאוד בדבריך. הנחת המוצא של האמירה: "השיקולים של המדינה בחוקים שהיא מפעילה כלפי מעסיקים, הם לא יותר בלתי יעילים או פוגעים בחירות, מאשר השיקולים של מעסיקים כלפי עובדים" היא שהמעסיק קובע את שכרך על פי שרירות ליבו. המעסיקים אינם קובעים ואינם יכולים לקבוע את השכר באופן שרירותי. כבר דובר בזאת מספיק. שכרך הוא תוצר של משא ומתן ותנאי השוק ויש לך אלטרנטיבות. לחוקי המדינה אין אלטרנטיבה ושרירות הלב היא אינהרנטית. חשוב על דיוני התקציב בישראל, כמה החלטות מתקבלות משיקולי "טובת הציבור" הטהורים? כמה החלטות מתקבלות בגלל שיקולי קואליציה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שום דבר לגבי "תפקיד המדינה". טענתי *שהאופן בו המדינה מתנהגת כיום* הוא קביעת "חוזה"(=חוקי העסקה, מיסוי וכו') מול המעסיקים, בהתאם לתנאי ה"שוק" הכללי של ההיצע של המעסיקים מול הביקוש של המדינה, הביקוש במדינות אחרות, וכו'. אני גם לא טוען שזה מודל טוב, פשוט אני מראה שהוא דומה מאוד למודל של שוק חופשי. חוקי המדינה בנושא זה הם חוזה מכיוון שזהו חוק שאתה עומד בו רק אם אתה מעוניין לפתוח עסק, בדיוק כשם שחוזה של מעסיק מול העובד הוא חוק שהעובד מחוייב אליו רק אם הוא לוקח את העבודה. וגם עבור השכיר הפשוט, זה אופציה קלושה ביותר למצוא מקור פרנסה אלטרנטיבי (בכל מקרה זה לא שונה באופן מהותי מהאופציות של עצמאי, שגם לו יש כמה אלטרנטיבות שונות לפתיחת עסקים, ובכל סוג עסק יש "חוזה" מעט שונה מול הרשויות). "השיקולים של המדינה ... מאשר השיקולים של מעסיקים כלפי עובדים" שוב פעם אתה מניח בפי כל מיני הנחות מוצא שאני כלל לא מחזיק בהן, ועל כן לא אטרח להגן עליהן. בשני המקרים, השיקולים הישירים הם תועלתניים, והשיקולים העקיפים נובעים מלחצים של איזשהוא "שוק" (עסקי, דעת קהל מקומית/בינלאומית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''חוזה'' מונח שכל הצדדים מסכימים לו וולונטרית ועומדת לזכותם האפשרות שלא לחתום על החוזה. חוק דומה יותר להוצאת צו במעמד צד אחד מאשר לחוזה ואפשרות הלחץ העקיף או הישיר שיכול להפעיל הצד השני באמצעות מידת הסירוב שלו להיענות לכל היבטי הצו אינו שווה ערך להסכמה וולונטרית. חוקי המדינה היו חוזה לו, לפי הדוגמה שלך, לאדם הייתה אפשרות לפתוח עסק לפי תקנות הממשלה או לפתוח עסק תוך התעלמות מהם. לפתוח או לא לפתוח היא ברירה כוזבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה היא לחוזה של מעסיק מול עובד. לרוב העובדים, יש אופציות בודדות מאוד של חוזים אפשריים מול מעסיקים אפשריים. כך גם לרוב המעסיקים מול המדינה. נכון שלחלק מסויים מהעובדים יש יותר אופציות, אבל כך גם לחלק מהמעסיקים - ניתן להעסיק במדינה זרה, לפתוח עסקים מסוגים שונים, או בכלל להשקיע את הכסף בשוק ההון (לפעמים זה יותר משתלם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח על מה מבוססת הקביעה ש''לרוב העובדים יש אופציות בודדות מאוד של חוזים אפשריים מול מעסיקים אפשריים'' אבל יש עדיין הבדל בין ''אופציות בודדות מאוד'' להיעדר מוחלט של אופציות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעובדים חסרי תעודת בגרות (47% מהעם, לפי הנתונים האחרונים) יש מעט מאוד אפשרויות לזכות בחוזה שתנאי השכר בו יהיה מעל שכר מינימום. האופציות שלהם אצל כל המעסיקים הן דומות באופן מוחלט זו לזו, עד כדי שאפשר לדבר על מצב של "אין אופציות". זה נכון *במיוחד* בפריפריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון כרגע, כי המשק בקאנטים. אבל כשמשק בפריחה, נוצר מצב שיש דרישה לידיים עובדות, גם בקרב הלא-משכילים. ועוד לא הזכרנו מיני מפעילי עגורנים עם 900 שעות עבודה בחודש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי צריך פרוטקציות כשיש קשרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוקי המדינה בנושא זה הם חוזה מכיוון שזהו חוק שאתה עומד בו רק אם אתה מעוניין לפתוח עסק" בשוק חופשי ניתנת לך גם הבחירה "מה" לעשות וגם הבחירה "איך" לעשות. המצב שאתה מתאר הוא מצב של כשל שוק מוחלט. במצב נורמלי, לשני הצדדים יש השפעה (ישירה ועקיפה) על תנאי החוזה. זה לא אומר שתוכל לבצע כל דבר או שכל גחמה שרירותית שלך באשר לדרך לביצוע תענה אבל יש לך מרחב לנוע בתוכו. אתה אומר שהמדינה מציעה "חוזה" למעסיקים. "רוצה להעסיק?" - אלו התנאים ואין בלתם1. זה כביכול "דומה" למה שקורה בשוק החופשי. איך? האם כאשר אתה "רוצה לגור" אומרים לך "רוצה לגור?" - פה תגור וככה תשלם? יש מבחר של דירות במבחר של מצבים במבחר של מחירים ותנאים. אפילו אם תרצה לגור בבית *מסויים* תוכל בהרבה מקרים להתמקח על המחיר. המחיר, בכל מקרה, לא יוכל להיות שרירותי, המוכר יכול להגיד "אלו התנאים ואין בלתם" אבל אם הוא דורש אלפיים דולר תמורת דירת חדר בתחנה המרכזית הוא יצטרך לחפש הרבה מאוד זמן. ואם אתה "רוצה לעבוד" האם אומרים לך "פה תעבוד וכך תשתכר". אפילו אם אתה גר בדימונה ויש רק מפעל אחד בעיר תוכל לעבור דירה, לרכול בשוק ו(לפחות כרגע) לקבל דמי אבטלה. לגבי רמת השכר, דשנו בזה מספיק, היא איננה תלויה בגחמת המעסיק. 1 במצב הקיים אין אלטרנטיבות ל"סוגי החוזים" כפי שאתה טוען. חוקי העבודה חלים על כל המעסיקים ואינם תלויים בענף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוכח שחברה שהגיע למעמד של מונופול היא יכולה להפעיל את כוחה ולחסום מתחרים (כמו שמיקרוסופט עשתה עם הדפדפנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
12 אלף שקל בחודש זו דווקא משכורת יחסית טובה מבחינת מיסוי. העלאה ל-14 אלף כמעט לא מתבטאת בנטו, לא כל שכן 16 אלף שקל או יותר. בכסף הזה הייתי רוכשת מערכת סלונית חדשה, 2+3. אבל לא באיקיאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי הדרך שבה השתלטה מייקרוסופט על שוק הדפדפנים? למרות שהדפדפן שלה היה פחות טוב, היא הגיעה מאפס לשליטה בשוק בזכות המונופול שלה שהיה קיים. (ויותר מזה: לפי הצפי שלך עלינו לצפות לכך שהמונופול של מיקרוסופט יישבר [כי מוצריה גרועים ויקרים] מאוד בקרוב. אשרי המאמין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, באשר לדפדפנים, חוכמה קטנה מאוד כאשר מדובר במוצר חינמי. אם תסתכל טוב בהיסטוריה של מייקרוסופט תגלה שהיא הצליחה רק באותם מקומות בהם הייתה יכולה למנף את השליטה שלה במערכות ההפעלה לפיסי (וזאת תולדה של מונופול של איביאם). בכל מקרה, פשיטת הרגל המקווה של מייקרוסופט לא תקרה עוד הרבה זמן אבל מעמדה מעורער למדי כיום. מייקרוסופט לא הצליחה להשתלט על האינטרנט (שרתים וכו) היא נתקלת בקשיים בכל היוזמות החדשות שלה: אקסבוקס (עליה היא מפסידה טונות של כסף) סלולר (אף אחד לא רוצה לשתף פעולה), מחשבי כף יד, טבלט פיסי וכו. בנתיים, לינוקס ושאר מוצרי הקוד הפתוח הם עדיין לא אלטרנטיבה ממשית (בעיקר בגלל שהם בעצמם לא מוצלחים במיוחד בתחום השמישות) אבל לפחות בתחום של מלחמות המחירים הם פוגעים במייקרוסופט - ראה מה שקרה עם שירות התעסוקה בארץ וראה מה שקרה בתאילנד (? לא בטוח שזה תאילנד) שם מייקרוסופט נאלצה לקצץ במחירי אופיס וחלונות בצורה ניכרת (וזה יוביל גם להורדה בשאר העולם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמות המונופולים המוחלטים (כלומר, שליטה של 100 אחוז ומניעה מוחלטת, בכוח הזרוע, של כניסת מתחרים) שבהם מחזיקה המדינה מוציאה אותה מגדר "לא שונה מאוד מכל חברה עסקית אחרת". לדוגמה: א. שליטה בלחימה ב. שליטה בשיטור ג. שליטה בשיפוט ד. שליטה בהנפקת כספים ה. שליטה במערכת הבנקאית (ישירות, כבעלים; ובעקיפין באמצעות חיוב הבנקים לנתב השקעותיהם בהתאם לדרישות המדינה – בישראל השיעור הזה מגיע לכ-90 אחוז). ו. שליטה בחינוך ז. שליטה ברישוי לסוגיו ח. שליטה (ישירה ועקיפה) בביטוח וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. השקעה בחברות חדשות? חשבתי שאתה מתנגד להתערבות של הממשלה במשק. כיום יש אנשים שנדחים בקבלה לאוניברסיטה רובם יכולים היו להצליח בלימודים חלק גדול מהם היה מתקבל בקלות אם היה נרשם כמה שנים קודם לכן כיוון שתנאי הקבלה עולים משנה לשנה. כלומר יש עדיין ביקוש ללומודים גבוהים שלא מוצא מענה באוניברסיטאות. 2. אין כזה דבר עבודה שאף אחד לא מוכן לעשות, יש כזה דבר עבודה עבודה שאף אחד לא מוכן לעשות תמורת השכר שמציעים לו. המצב כיום הוא שחקלאי או הקבלן לא יכולים להמשיך לתפקד אם היו צריכים לשלם לעובדים הישראליים את הסכומים שהיו מושכים אותם לעבוד בתחומים הללו (אני בטוח שאם תגיע ללשכת האבטלה ותציע למובטל אקראי צעיר שלושים אלף שקלים תמורת עבודה בחקלאות הוא ישמח לבוא). 3. ולכן צריך להוציא את הביטוח הרפואי מתחום יחסי העבודה. שהמצב לא יהיה כמו בארה"ב ששם אם אין לך עבודה קבועה אצל מעסיק משקיע אין לך ביטוח רפואי אלא שקודם כל יש לך ביטוח רפואי וזהו. אני לא תומך בצעדי חקיקה נגד בעלי ההון אני טוען שהחקיקה צריכה לקבוע תנאי מסגרת, רשת בטחון ולהשאיר את השוק החופשי מחוץ לתמונה בתחומים מסויימים (שירותי בריאות, חינוך, בטחון, שמירת החוק). כיום ישנם חוקים שלמגבילים אותי מתוך שמירה על אינטרסים של בעלי ההון (למשל חוקי זכויות יוצרים) ומצד שני יש חוקים שמגינים עלי מפני בעלי ההון (חוק שעות העבודה והמנוחה, שכר מינימום וכו). בעל ההון והמעסיק מוגבל יותר ממני אבל זה טבעי בהתחשב במעמדו מולי (באותה מידה יש לקבוע גבול לכוחם של העובדים המאוגדים לפגוע במעסיקם ולעשות אותו מספיק רחוק כדי שעדיין ישאר להם חופש פעולה אפקטיבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) תנאי הקבלה עולים משנה לשנה כיוון שממוצע הבגרויות עולה משנה לשנה ללא צידוק. מבחינה אבסולוטית אני כלל לא בטוח שתנאי הקבלה באוניברסיטאות נמצאים במגמת עליה. כמו-כן יש בישראל מגוון רחב של מכללות בעלות תנאי קבלה שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצב שבו אדם לא הצליח להתקבל לאוניברסיטה אחת ומתקבל לאחרת (בארץ או בחו''ל) או נדחה בשנה אחת ומתקבל בשנה שאחריה אחרי שהפריש עוד אי אילו אלפי שקלים ושיפר את ציון הפסיכומטרי שלו (ובשני המקרים מצליח בלימודיו) מעיד חד משמעית על כך שהסיבה לאי הקבלה הראשונה של אותו אדם לא נבעה מאי התאמתו אלא מחוסר מקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוניברסיטה היא לא מוסד לימודי, אלא מוסד מחקרי, ולכן היא בוחרת את מי שהיא מאמינה שיהיה לו עתיד באוניברסיטה. (אל תקפוץ לי אם נתונים לגבי כמה אנשים ממשיכים לתארים מתקדמים. הנקודה היא שהיא בוחרת את אלו שלהם הסיכוי הגבוה ביותר להישאר, לדעתה). מישהו ששיפר את ציון הפסיכומטרי שלו, הספיק בזמן הזה (כנראה) לקבל משמעת לימודים שהיתה חסרה לו, כי זהו לדעתי הפקטור המשמעותי בהבדל בין שני ציוני פסיכומטרי של אותו אדם, ולכן האוניברסיטה רואה אותו כעת כמתאים לה. בכל מקרה, הוא תמיד יוכל ללמוד במכללה. מתוך סקרנות: על פי אילו נתונים היית אתה מקבל אנשים לאוניברסיטה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנאי הקבלה (בחישוב ריאלי) נמצאים תמיד ביחס ישר למספר הסטודנטים המתקבלים חלקי מספר הסטודנטים שמנסים להתקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כנראה לא הבנת. המיסים שהממשלה גובה מהאזרחים יכולים היו, אלו לא היו נגבים, לשמש ביידי ה*אזרחים* להשקעה בחברות חדשות. החינוך בישראל נשלט, בכל המובנים, על ידי הממשלה כך שהבעיות החמורות של התאמת ההיצע לביקוש הם בוודא לא כשל של השוק החופשי. להיפך. 2. מאחר וההכנסה ממכירת תוצרת חקלאית איננה יכולה לפרנס ברמת שכר "ישראליות" את כמות העובדים הנחוצה אין פלא שנוצר לחץ להעסקת עובדים זרים זולים, נטישת החקלאות או מציאת פתרונות טכנולוגיים טובים יותר (ודומה שהפתרון השלישי הוא היותר מקובל בארץ). הטענה שאתה טוען שמדובר פה ברשעותם של המעסיקים, אין לה על מה להתבסס. אם תחייב את החקלאים לשלם יותר לעובדים, הדבר ימשוך ללא ספק ישראלים לתחום אבל מחירי המוצרים יעלו בצורה ניכרת ולא יוכלו להתחרות במוצרים מתחרים בארצות אחרות. כדי "לפתור" את זה תוכל להטיל, כמובן, מכסי "מגן" אבל אז תשלול מכלל האזרחים את הזכות לקנות מזון בזול. האופציה השניה, לקחת את הכסף מענפים אחרים וסבסוד התוצרת החקלאית. התוצאה, שוב, עליית מחירים, בתחומים אחרים. 3. אתה אולי צודק באשר ל"צדק" שבדבר (למרות שאינני מסכים) אבל זה לא משנה את הנקודה הבסיסית לטענה שלי שאינך יכול לגרום לשינוי בתמונה של רמות השכר בלי אפקט דרסטי ומזיק לתחומים אחרים. כפיית הוצאות נוספות על המעסיקים מגדילה את האבטלה. לסיכום, דומה שפשוט דילגת על הנושא שבו דובר (והוא חוסר היכולת של הממשלה לבצע מניפולציות כרצונה בגרף) ואתה חוזר למלל הישן. החוקים הנוגעים לזכויות היוצרים הם הרחבה (טבעית או לא, תלוי בהשקפה) של זכויות הקניין. אלו היית שייך לאלו המפיקים מוצרים המוגנים על ידי זכויות היוצרים אולי היית חושב אחרת. אני חושב שאדם המפיק דבר כלשהו, יצירת אומנות או טכנולוגיה, יש לו זכות להגן על בלעדיותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אם היינו נותנים לשוק החופשי לשלוט בעניין החקלאות בישראל הייתה כאן מעט מאוד חקלאות. הבעיה היא שיש למדינה אינטרס שכן תתקיים כאן חקלאות מפותחת. לחקלאות יש משמעות ערכית, דיפלומטית, בטחונית, מדינית וסביבתית. אפשרות אחת תהיה לוותר על הצדדים הלא כלכליים בחקלאות והאפשרות השניה תהיה התערבות ממשלתית שתדאג שתתקים חקלאות בישראל למרות שכלכלית היא לא תמיד הכי משתלמת. 3. אני לא מדבר על שינוי ברמות השכר, אני מדבר על קביעת גבולות לכמה נמוך שכר יכול לרדת במסגרת השוק החופשי. שינוי שאינו משמעותי לרוב העובדים אבל מונע ניצול אכזרי של עובדים אחרים. לגבי זכויות היוצרים והפטנטים, זוהי המצאה שנועדה לאפשר למפיצים ויצרנים (שרבים מהם בעלי הון) להרויח יותר כסף תוך הגבלת החופש של אנשים אחרים לעשות שימוש מלא ברכושם. אני לא יוצא נגד החוקים הללו אלא טוען שהגנה על בעלי ההון מפני החברה היא חלק מעיסקת חבילה שכוללת הגנה על החברה מפניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות יוצרים אינן אלא מימוש של הרעיון המובן מאליו שמה שיצרת שייך לך, בין אם זה משהו שבנית בידיך או בכוח המחשבה שלך. משונה בעיני שזה לא ברור לכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה שקנית גם כן שייך לך. ב. מה שיצרת שייך לך אבל זכויות על רעיון, זה כבר מתיחה של עניין השייכות לגבול האבסורד. ג. ברוב המקרים זכויות היוצרים או הפטנט אינן שייכים למי שיוצר אלא למעסיק שלו או לחברת הפצה כלשהי. ד. לרוב האנשים אין יכולת לרשום זכויות יוצרים או פטנט על כל רעיון שלהם כך שבפועל ההגנה הזו תקפה רק לגבי גופים בעלי יכולת כלכלית גדולה. כך שבפועל יש מנגנון שמגן על חברות ועל מפיצים מפני חברות ומפיצים מתחרים וגם מפני אנשים פרטיים שרוצים לעשות שימוש ממצה יותר במוצרים שרכשו בכסף מלא. אני לא יוצא כנגד ה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישרתי מוקדם מידי, התעלם בבקשה מחצי המשפט האחרון, הוא כבר מופיע בתגובה הקודמת שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. סו? ב. על רעיון אי אפשר להוציא פטנט. על המצאה עובדת (בפוטנציה) אפשר. ג. סו? זכות הקניין מאפשרת לך למכור את קניינך למי שמשלם לך משכורת או לחברת הפצה. מותר לך גם למסור אותו בחינם, אם זה מה שמתחשק לך. ד. לא נכון. אם יש לך רעיון טוב, תמורת אחוזים בודדים מהרווחים הצפויים תוכל לעניין חברות השקעה. אבל אפילו אם זה היה נכון, מה הרלוונטיות של זה לעניין הזכויות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. למען האמת, יש פטנט על קונספט. די מסובך לרשום אותו. אם בנית, "במו ידיך" (כמו בתגובה 199480), כסא מקרשים של מישהו אחר, האם הוא שייך לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם גנבת כסף וקנית איתו לחם. האם הלחם שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לכן, התנאי של ''במו ידיך'' אינו תנאי מספיק ליצירת זכות קניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טענתי שהוא מספיק? אתה מצפה שאצטט את חוק הפטנטים ואת חוק זכויות היוצרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך הבנתי מתגובה 199480 אני מצטער אם טעיתי, ומבקש ממך להסביר לי למה התכוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"במו ידיך" בכפוף לכל הסייגים וההגבלות המפורטים בחוקים הנ"ל, או דומיהם. הטענה שלי היא שלא צריך להבדיל בין קניין חומרי למה שבנית (+ההגבלות) לבין קניין רוחני של משהו שיצרת (כנ"ל). אולי לא מיותר לעצור לשניה ולהזכיר את מה שטיפה מיטשטש כאן: זכויות היוצרים הם לטובת הכלל שכן אם לא תהיינה זכויות, יהיו הרבה פחות המצאות. תעשיית התרופות (הגיע הזמן להזכיר גם אותה) היא דוגמא טובה לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע להערה השנייה שלך, אני חושב שחשוב להזכיר את מה שטיפה מיטשטש כאן: המשתתפים בדיון לא יצאו כנגד רעיון זכויות היוצרים בכללותו. השאלה היחידה היא האם זכויות היוצרים הן המשכה של הזכות לקניין, שאז צריכים לחול עליה כל הכללים שנובעים מזכות זאת, או שסיבותיה אחרות (למשל, תועלתניות, כפי שהצגת כאן), ואז אופיין נגזר מהצורה שתביא את מירב התועלת לכלל. כדי לקצר, ישנן שתי טענות מרכזיות שמובאות כנגד ההשוואה בין קניין חומרי ורוחני. 1. בקניין חומרי שימוש של האחד מונע או מגביל את שימושו של האחר. בקניין רוחני זה אינו המצב. שנינו לא יכולים לשבת על אותו כסא באותו זמן, אבל כן לשמוע את אותה מוזיקה. 2. קניין רוחני תמיד מבוסס על גוף הידע האנושי הכללי, ואי-אפשר לומר שהוא נעשה "במו ידיך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, הטענות מוכרות. על הראשונה אין לי מה להגיד חוץ מ"סו"? שנעשה קצת שכיח מדי בהודעות שלי בנושא הזה, אז אדלג. על השניה: הידע האנושי הכללי הזה עומד לרשות כולם, אבל ההמצאה היא התוספת הפרטית-אישית-ייחודית של הממציא, ולכן שייכת לו (לדעתי, אם יש צורך להוסיף), ולו בלבד, הן מנימוקים תועלתניים והן מנימוקים של "צדק טבעי". גם כשאתה נוסע למכור את הכסא שיצרת במו ידיך אתה משתמש בכביש ציבורי, אתה דורש עבורו כסף שהוא מושג חברתי, וכשבנית את הכסא השתמשת במכסחת דשא (או מה שזה לא יהיה שבונים איתו כסאות) שלא אתה המצאת. עצם הרעיון שיהיו לכסא שלך ארבע רגליים ומשענת הוא לא בהכרח רעיון מקורי שלך, כך שההבדל בינו לבין המצאת "אלכסא" - מכונת ריחוף ביתית שמבטלת את הצורך בכסאות1 - אינו תהומי. ___________ 1- אגב, אני מחפש משקיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח ש"סו?" היא תגובה מספקת לטענה הראשונה. הטענה מובאת ע"מ להראות שיש הבדל מהותי בין קניין חומרי וקניין רוחני. אני רואה שתי סיבות לרעיון של זכות הקניין (החומרי): (1) כדי להשתמש בעצם חומרי אנו חייבים ליצור מושג של בעלות כי מספר המשתמשים בו מוגבל. לא נוכל לקיים חברה סבירה ללא המושג הזה, כי לאיש לא תהיה סיבה ליצור דברים בעלי-המשכיות, או שניכנס למלחמת הכל-בכל. ו- (2) ברור לנו שמגיע לאדם ליהנות מפרי יצירתו. אם אדם אחר ישתמש בה, הוא ימנע מהיוצר ליהנות מיצירתו. לעומת-זאת, אפשר בהחלט לטעון שהטיעונים האלה לא תקפים לקניין רוחני. השימוש ברעיון לא מחייב בעלות, והשימוש של אחד לא מפריע לשימושו של השני. לכן, (לדעתי), הטענה של הזהות ביניהם היא שגויה. בנוגע לטענה השנייה, אם אתה נוסע למכור את הכסא על כביש, משתמש בכסף או במכסחת דשא לבנייתו וכו' - הדבר אינו חשוב כי זה לא נוגע לכסא עצמו. הרעיון של כסא כארבע רגליים ומשענת הוא אכן לא מקורי שלך, אבל זה כמובן לא משנה - בטענה הזאת טמונה ההנחה של קניין רוחני (*הרעיון* של הכסא אינו שלך, וזה יהיה קצת מעגלי להוכיח את רעיון הקניין הרוחני באמצעות רעיון הקניין הרוחני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה שתי הסיבות שהבאת מאבדות את תקפותן לגבי קניין רוחני? אמנם מספר המשתמשים אינו מוגבל, אבל החלק החשוב "לא נוכל לקיים חברה סבירה ללא המושג הזה, כי לאיש לא תהיה סיבה ליצור דברים בעלי-המשכיות" תופס גם לגבי המצאות. ובטענה השניה אני אוהב דוקא את החלק הראשון "ברור לנו שמגיע לאדם ליהנות מפרי יצירתו". אתה לא תשתמש במיטה שלי בשעה שאני בעבודה (וראה גם את הדיון בממזרים לעניין זה) גם אם אינך מונע ממני את השימוש בה כשאני מגיע הביתה. למה אתה מתכוון כשאתה אומר "זה לא נוגע לכסא עצמו"? אם אתה רוצה להסיר את זכויותי מהפירות הרוחניים שלי בטענה שהם מבוססים על עולם הרעיונות הכלל אנושי, עליך להסיר אותה הגנה גם מהכסא, ומאותו הטעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט "לא נוכל לקיים חברה סבירה ללא המושג הזה, כי לאיש לא תהיה סיבה ליצור דברים בעלי-המשכיות" לא נכון לגבי קניין רוחני. אפשר לטעון שיש תועלת מסוימת ביצירת קניין כזה (חברות תרופות וכולי), אבל אני פשוט לא יכול להתייחס אליו ברצינות לאור העובדה ששנינו כותבים באייל הקורא דווקא. אני אכן לא אשתמש במיטה שלך בשעה שאתה בעבודה. אבל זה לא מסיבה (2), אלא מסיבה (1). (או שלא הבנתי את הטיעון שלך). "זה לא נוגע לכסא עצמו" במובן זה שלכסא יש קיום ללא הכביש, הכסף או המכשירים שהשתמשת בהם (בתנאי שכל אלה היו קניינך או ברשות. אחרת, נגיד שאין לך זכות על הכסא). רעיונות אינם כאלה. הם מבוססים תמיד על רעיונות אחרים, על השפה וכו'. אפשר לדבר על "עולם הרעיונות או הידע האנושי", אבל אי אפשר לדבר על "עולם החומר האנושי" (לפחות לא במובן שאנחנו מחפשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באייל אתה מקבל את מלוא התמורה הכספית שההגיגים שלך שוים. אם הם היו שוים יותר, היית כותב ספר או מרצה עליהם בכנסים. ללא זכויות יוצרים, מי היה טורח להקדיש שנים לכתיבת ספרים? במקום שאין תגמול נאות, אין תוצרת ראויה אם להשגתה נחוץ מאמץ רציני. אנחנו סובבים במעגל1. כל מה שאנחנו יוצרים, בחומר וברוח, יצוק בתוך הסביבה החברתית-היסטורית-תרבותית שלנו, כך שאם אני זכאי לקניין חומרי אותו עקרון צריך לתפוס לקניין רוחני. הכסא החומרי אינו שווה רק את מחיר העץ (החומר) אלא *בעיקר* את הערך המוסף שאני מוסיף לו, וכל הערך המוסף הזה נשען על המרחב הרוחני שבו אנחנו חיים - החל מרעיון ה"כסא" בכלל, דרך העיצוב הבסיסי שלו, העבודה שאני משקיע בו שגם היא חסרת מסה ולכן אינה "חומר"1 ועד העובדה שכדי למכור אותו אני נשען על מוסדות ומתקנים חברתיים. _____________ 1- משהו לא בסדר איתי לאחרונה. כמעט בכל דיון אני מרגיש שזה כך אחרי הודעה וחצי שאני כותב. 2- בבקשה לא להכניס לכאן את המשוואה הסקסיסטית של איינשטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את הקשר המובן-מאליו שאתה עושה בין שווי כספי לערך מסוגים אחרים. באייל אני מקבל הרבה יותר ממה שהגיגי שווים (תשומת-לב), אבל ראוי לציין שזה לא עושה את המשך המשפט שלך לנכון. כתיבת ספר או הרצאות בכנסים לא מחייבת שההגיגים יהיו שווים ''אקדמית'' או ''אסתטית'' למשל. תגמול נאות יכול לבוא בצורות שונות. יעידו על זה רבים - מאפלטון ועד אחרון הפרופסורים באקדמיה או אחרון הגרפומנים בבלוגים. אני מסכים ש''כל מה שאנחנו יוצרים, בחומר וברוח, יצוק בתוך הסביבה החברתית-היסטורית-תרבותית שלנו''. פתאום, זה נראה לי אפילו חמור יותר. אם אני אטען שאין קניין רוחני, זה לא חשוב. זה לא משנה על מה התבססתי, כל זמן שהיצירה היא שלי. אם אני אטען שכן יש קניין רוחני, זה שומט את הקרקע גם מתחת לזכות הקניין החומרי, כי כמו שכתבת, ביצירת קניין חומרי משתמשים ברעיונות כדי ''להוסיף'' משהו. אם יש קניין רוחני, הרעיונות האלה אינם שייכים דווקא לזה שיצר את הקניין החומרי (ולא חשוב אם זה רשום איפוא שהוא או לא). הקניין החומרי לא יהיה שלו, כי יש כאן אלמנטים שלא היו שלו מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מוכן להסתפק בתרבות הבלוגים במקום לקבל את "עיין ערך אהבה", ואם אתה רוצה שהפילוסופיה תיראה כמו האייל במקום כמו "ביקורת התבונה הטהורה", יבושם לך. כדי ליצור משהו *בעל ערך* צריך, בד"כ, להשקיע הרבה משאבים, ובלי התגמול (גם) הכספי רק מתי מעט יעשו זאת. אחרון הפרופסורים מסכים דווקא איתי (שאלתי אותו) ולכן הוא נאבק על משכורת הולמת. את הפיסקה השניה כנראה לא הבנתי. נשמע ממנה כאילו אתה מסכים עם משהו שאמרתי, ואם כך יגרשו אותך מהאייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה כסף נראה לך שקאנט הרוויח על "ביקורת התבונה הטהורה"? פרופסורים לא כותבים בגלל הכסף שירוויחו מזכויות יוצרים, והטענה שסופרים כותבים רק בגלל הכסף היא אבסורדית. יותר מזה - ההיסטוריה מפריכה אותה. בפסקה השנייה אני לא מסכים אתך (אל דאגה). אני מקשה עוד יותר על תפיסת הקניין הרוחני. לדעתי, בגלל שהתיאור שלך ("כל מה שאנחנו יוצרים, בחומר וברוח, יצוק בתוך הסביבה החברתית-היסטורית-תרבותית שלנו") הוא תיאור נכון, הרי אם תרצה לטעון שיש "זכות לקניין רוחני" הדבר ישמוט את הקרקע מתחת לתפיסת הזכות לקניין חומרי. כמו שכתבת, כל קניין חומרי משתמש ברעיונות. הרעיונות האלה שייכים לאחרים (ליחידים או לחברה), ולכן זה כמו לבנות כסא מקרשים גנובים. מכאן, שכדי להישאר עם תפיסת הזכות לקניין חומרי, תצטרך לוותר על תפיסת הזכות לקניין רוחני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואו נדייק: ייתכן שסופרים לא כותבים ספרים כדי להרוויח כסף, אבל זאת הסיבה שהם מופצים ( המפיצים והמדפיסים רוצים להרוויח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אז מה? לא טענתי שצריך לבטל את הזכויות, אלא שהן לא חיוניות ליצירה. אחרי שניפטר מהרעיון של זכויות יוצרים כזכויות טבעיות, אפשר לעבור לדיון תועלתני, שיהיה מבוסס על בחינה סוציולוגית. אז טענה לגיטימית תהיה שהמודלים הישנים של הפצת ידע (ספרים, דיסקים וכדומה) אינם הכרחיים בעידן שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ספר נכתב ביער אבל לא כורתים עצים כדי להדפיס אותו, הוא עושה רעש? או במילים אחרות *יצירה* אינה יצירה ללא *חשיפה*. כדי לקבל חשיפה צריך מנגנון וידוא רווחים ( לפחות בסדר העולמי הקיים) ומכאן שיצירה ואבטחת זכויות קשורים ביניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי צריך להשאיר זכויות, ואולי בעידן המידע לא צריך. זאת לא הנקודה שלי. מבחינתי חשוב שהזכויות האלה יוכרו כפונקציה של התועלת שהן מביאות, ולא כהמשך ישיר של זכות הקניין. ההבדל הוא בין אופני השיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בטח יש כמה אידיאליסטים שמוכנים לחיות בחבית ולאכול את שיירי האוכל של החתולים של ברקת, אבל רוב האמנים והחוקרים צריכים להתפרנס. 2. הקניין הרוחני הוא לא על רעיונות כלליים כמו "אלכסא" שמבוסס על עקרון ה"ביגל" (ביטול גרביטציה לוקלי) אלא על המצאות. אם מחר תקום בבוקר עם ידיעה איך ליישם את העקרון ההוא לבניית דגם פועל של האלכסא, לא תהיה לי שום תביעה כלפיך. למה? כי מרחב הרעיונות גדול כל-כך שלא תרמתי כלום בשטות שאמרתי (מה עוד שאמרו את זה לפני, לא משנה). זאת ועוד, הזכויות על הרוב הגדול של ההמצאות והרעיונות היישומיים כבר פקעו, כך שאתה לא צריך להרגיש לא נוח כשאתה נוהג במכונית בלי לשלם תמלוגים לממציא הגלגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "סו?" 2. מה זאת אומרת הזכויות פקעו? אתה מתכוון שהזכויות הן תוצר של הסכמה חברתית ולא של זכות קניין טבעית? כי אני לא רואה כיצד זכות טבעית יכולה לפקוע מכוח חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכות הטבעית של ממציא הגלגל פקעה בדרך הטבע, וכך גם הזכות של הנס ליפרשי (חידת טריוויה, בלי גוגל בבקשה1). אנא אל תדחק אותי לפינה לגבי מקרי קצה. ______________ 1- עוד מילה אחת ואני חוזר לספר צ'יזבטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "פקעה בדרך הטבע"? 1 לא יודע, כמובן. אני מתעב חידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ננסח את זה בפשטות כך: אם בעל המצאה או מי מיורשיו אינם תובעים את הזכות, אתה פטור מלהרגיש חייב. והנס ליפרשי הוא ממציא הטלסקופ. בימיו לא היו זכויות יוצרים, כך שגליליאו גנב לו את התהילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי התנגדות לשנות כללים מוסריים, אבל לא הבנתי את ההצעה שלך. האם זה ''לא תגנוב במקרה שעשויים לתבוע אותך'', או שמא ''לא תגנוב אלא אם אתה מרגיש עם זה נוח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטילת משהו חסר בעלים אינה גניבה. הגלגל (כרעיון. עזוב את האוטו שלי!), למיטב ידיעתי, הוא כזה. אני גם מסכים שאי שם הזכויות הרוחניות פוקעות, בגלל שבכ"ז שיש איזשהו הבדל בינן לבין זכויות על רכוש חומרי - בין השאר בגלל שהחומר מתכלה בעוד הגלגל יישאר איתנו כנראה עוד המון זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו לא חייבים לחשוב על גלגל. אפשר לחשוב על מחשבים אישיים, פיתוחים במתמטיקה או תחדישי-לשון של מיץ פטל. השאלה אם משהו חסר בעלים *היא השאלה הנשאלת*. אם יש זכויות קניין על רעיונות, לא תוכל לומר שאלו דברים חסרי-בעלים (גם אם צריך לחפש מי הבעלים או היורשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ולגבי 1, סו יש אינטרס חברתי לשמור על זכויותיהם של הרבה היוצרים בפוטנציה האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. תגובה 199721 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה מתכוון שהזכויות הן תוצר של הסכמה חברתית ולא של זכות קניין טבעית?" למיטב ידיעתי, אם אפרוץ לביתך באישון לילה לביתך ואגנוב את הסטריאו לא יכה בי ברק השלוח מהשמיים למרות שהפרתי את הזכות הטבעית שלך לבעלות על הסטריאו. הזכות היא טבעית אבל ההגנה עליה נעשית באמצעות הסכמה חברתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סו?", אני שואל כיצד זכות קניין טבעית פוקעת מתוקף חוק שהוא הסכמה חברתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, הרעיון להגיד "סו?" בדיון הזה הוא שלי, ואתה משתמש בו ללא רשות. התביעה בדרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תצטרך להיחשף בשביל לתבוע אותי. הא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה נאמר: "סו מי!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעקש למצוא הקבלה מוחלטת בעולם של זכויות הקניין ה"רגילות". ואלו לא בנמצא. כפי שנאמר, זכויות היוצרים נגזרות מהרעיון הכללי של קניין אבל משום טבעם הנדיף של *רעיונות* ישנה איזו נקודה בזמן שבה אינך יכול לצפות מאנשים לזהות את הרעיונות כשייכים לאדם מסויים. בכל הנוגע לפטנטים - שיטה לעשיית דבר מסויים - ככל שעובר הזמן עולה ההסתברות שאדם אחר, באופן עצמאי, יגיע לאותה שיטה בכוחות עצמו, וזה פשוט לא סביר לדרוש ממנו להמנע מהשימוש באותה שיטה. לכן בוחר החוק להגדיר תקופת זמן מסויימת* בה הוא מגן על הזכות ומעבר לה אין הגנה. אם אינני טועה המקרה הזה מובחן ממקרה של תוכנה או הקלטה אשר זכויות השכפול שלהם שמורות לנצח. המילים, האקורדים והמלודיה של "פני ליין" יהפכו בעוד כך וכך שנים לנחלת הכלל, זכויות השכפול על ההקלטה ישמרו עם איאמאי לנצח. * והדבר איננו שונה מתחומים אחרים של זכות הקניין. למשל. אם אני מחנה את המכונית שלי בבוגרשוב והולך לאוזן לחמש דקות. האם המכונית עדיין שלי? מן הסתם כן. ואם אני הולך לחמש שנים? האם היא עדיין שלי? עדיין כן. אבל החוק מאפשר לעיריה לסלק אותו ומפסיק להגן על זכות הקניין שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כלל לא מתעקש למצוא זהות מוחלטת בין קניין רוחני וקניין חומרי. אני מתעקש למצוא זהות - או הבדלים רלוונטיים - בין הסיבות לקיומה של זכות לקניין חומרי ובין הסיבות לקיומה של זכות לקניין רוחני. ציינתי למעלה הבדלים שבעיניי הם רלוונטים. אם הטעם להגבלה של משך הזכויות הוא שאדם אחר יכול לחשוב באופן עצמאי על אותם רעיונות, אני חושב שזה תומך בטיעון שלי דווקא. בין אם אותו אדם חושב עצמאית על אותו רעיון היום ובין אם הוא חושב עליו בעוד מאה שנים, הוא זכאי לפירות יצירתו בדיוק כמו האדם הראשון שחשב על אותו רעיון. אם הסיבה היא שלאדם מגיע מה שהוא יוצר, הכלל הזה תקף תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש כאן נסיון למצוא איזון בין שתי נקודות המבט האלה: האחת שההמצאה היא פרי מוחו של אדם מסויים ולכן היא ופירותיה שיכים לו מתוקף "We hold these truths to be self-evident" (כלומר: אין לנו מושג איך להגן על זה, אבל אנחנו נורא בטוחים שזה נכון עד כדי כך שנקרא לזה "חוש הצדק הטבעי"), והשניה היא שאם אדון קדמוני לא היה ממציא את הגלגל, אני הייתי עושה את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אני לא מצליח לראות כיצד זכויות-יוצרים שמונעות שימוש מממציאים יוצרות איזון (ניסיון לאיזון בין מה למה?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות יוצרים *מוגבלות בזמן* יוצרות איזון בין זכות הקניין לבין תשלום תמלוגים לממציא הגלגל (או הפרוזאק, אם להיות פחות נודניק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הן כלל לא ממשות את ''הרעיון המובן מאליו שמה שיצרת שייך לך'' כלפי היוצר השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"יוצר" השני? ההוא שהעתיק מהראשון, או שאני מפספס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. "אדם אחר, באופן עצמאי, יגיע לאותה שיטה בכוחות עצמו, וזה פשוט לא סביר לדרוש ממנו להמנע מהשימוש באותה שיטה" (תגובה 199855). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנים האחרונות יש סחיפה במשך הזמן בו מוגנות זכויות היוצרים. במאמר של גיא הופמן ב"הארץ"1 הוא מביא למשל את ה-DMCA שהאריך את משך זכויות היוצרים ל-70 שנה אחרי מותו של היוצר ו-95 שנה במקרה של תאגיד, זאת לאחר שהחוק המקורי נתן 14 שנה. נדמה לי שפעם מישהו קשר בין משך הזמן לבין משך הזמן שחלף מאז שדיסני הוציאו את סרטם הראשון. לדעתך זהו איזון? לא לדעתי. לדעתי יש כאן כרסום מתמשך לטובת היוצרים על חשבון הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני בטח לא מבין על מה הדיון בכלל. חשבתי שהוא על שאלת הקניין הרוחני בכלל, לא על שאלת הפרטים כגון לכמה זמן הוא תקף וכד' - עניינים שבהם אין לי שום ידע וגם לא עמדה מוגדרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא הבהרתי את עצמי. במובן העקרוני, זכויות הקניין הרוחני אינן פגות לעולם. במובן המעשי, החוק קובע פרק זמן שרירותי בו מוגנות חלקן. ומפסיק להגן עליהן עם תומו. הטעם הוא פרקטי. היכולת להוכיח העתקה ממנה נגזרת היכולת להגן על זכויות היוצרים. זאת הסיבה להבחנה שאני עושה בין זכות השכפול אשר שמורה (או צריכה להיות שמורה) לנצח ובין פטנטים משום שההגנה על הראשון היא פשוטה, ההגנה על השני הופכת קשה יותר ויותר ככל שעובר הזמן. הסבירות שתגיע לפתרון בעיה מסויימת באמצעים זהים לאמצעים המוגנים בפטנט הופכת גבוהה יותר ויותר ככל שחולף הזמן. הסבירות שתגיע לאותו מערך של ביטים או אותיות בתוכנה, הקלטה או ספר היא קלושה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפוגת הקנין הרוחני אינה נובעת רק מטעם פרקטי אלא גם מטעם עקרוני מאוד (אם כי אני מסכים לגבי הנצחיות של זכות השכפול במובן הצר של המילה) - ראה הדיון על האלבום האפור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה לא ממש עקרוני לי, כי ההבדל בין קניין חומרי לקניין רוחני לא נובע לדעתי משאלת התוקף. עם זאת, אני איתן בדעתי שאם העיקרון הוא שאדם זכאי ליהנות מיצירתו שלו, הדרך של הסרת המגבלות על קניין רוחני עונה יותר טוב על העיקרון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זכות הקניין גם היא הסכמה חברתית. אין שום דבר באמת "טבעי" בזכות הזאת. כל זכות היא פורמולציה1 חברתית. 1 איך אומרים פורמולציה בעברית? ברחה לי המילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה אתה מנסה לטעון. האם זה שלדעתך כל זכות היא תוצר של הסכמה חברתית גורר זהות של ה"מצוי" ל"ראוי", ולא מעניין אותך אם יש סתירות בתוך מבנה הזכויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות ''טבעית'' פוקעת מתוקף חוק שהוא הסכמה חברתית, פשוט משום שגם הזכות היא הסכמה חברתית. החוק שמגביל אותה, לפיכך, הוא חלק מההסכמה החברתית. אין זה אומר שהמצוי זהה לראוי, רק שמצוי שיש עליו הסכמה חברתית הוא גם ראוי. אם אין הסכמה חברתית על המצוי, יש להחליפו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאין לי מושג למה אתה מתכוון. אין הסכמה חברתית על המושג של קניין רוחני - יש הרבה אנשים שחושבים שהשימוש בו הוא רק דרך של החברות הגדולות לעשות עוד כסף - האם מכך נובע שיש להחליפו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכך נובע שהוא נתון לויכוח פוליטי וזו הדרך להכריע לגביו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לזה אני מסכים לחלוטין, וניסיתי לומר זאת במהלך הפתיל. (אבל שאני לא מסכים לרעיון ''שמצוי שיש עליו הסכמה חברתית הוא גם ראוי''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נסכים חלק מהסופרים לא יכתבו (או לפחות לא יפרסמו ברבים), אם הם לא יקבלו תשלום על כך? בוא נסכים גם שרוב הספרות המוצלחת לא תגיע אליך אם לא יהיה מנגנון בר-קיימא (כלכלית) של ברירה, עריכה, הדפסה והפצה של ספרים? כל אלו לא יתקיימו בלי זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מסכים להנחות שלך. אני לא בטוח במידת התלות של כל הפונקציות במנגנון הכלכלי, וגם אם הן כן תלויות בו, אני בטוח שאפשר לבנות מודלים חלופיים ללא המושג של זכויות יוצרים. בכל מקרה, זה כבר דיון תועלתני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אנאלוגיה מצויינת למה שיש בידיעה - מישהו שבנה ''כסא'' מ''קרשים'' של מישהו אחר. אין לו זכות לעשות את זה בלי רשותו של בעל הקרשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, שכחתי לשים את הלינק - דיון 1819 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "דווקא"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי חשבתי שאני אומר משהו הפוך ממך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? הלחם שלך, אבל אתה חייב כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אז אם הדיסק שייך לי באיזו זכות אתה מגביל אותי לעשות בו כרצוני (ובמקרה רצוני הוא לשכפל אותו ב X עותקים ולחלק לחברי תמורת טובות הנאה אחרות). ב. אפשר להוציא פטנט על צירוף של צלילים או על סיפור (שזה בעצם רעיון או מחשבה) בחברה הקודמת שבה עבדתי נרשמו מספר פטנטים על עקרונות פעולה שזה פחות או יותר רעיון (בלי מוצר עובד שמשתמש ברעיון הזה). ועכשיו לעניין המהותי יותר. אתה מתייחס ליצירה כרכוש ששיך ליוצר בצורה טבעית לחלוטין אלא שחוקי זכויות היוצרים לא ממשים את הזכות הזו כלל. בפועל אין ביכולתו של אדם פרטי לרשום פטנטים בצורה אפקטיבית אלא אם הוא מאוד עשיר (אגרת רישום בינלאומי עולה כאלפיים דולר, עריכת פטנט שבלעדיה הרישום אינו משמעותי עולה הרבה יותר, תלוי במורכבות הפטנט). כלומר פטנט הוא זכות ששמורה לעשירים לא מה שיצרתי שייך לי אלא מה שיצרתי שייך לי רק אם יש לי מספיק כסף כדי לרשום אותו. אם הפטנט ניתן למימוש היום קיימת בידי האפשרות למכור את הפטנט למשקיע (ומה שישאר לי בסוף זה אחוזים בודדים) אבל המשמעות של זה היא שאני לא אהיה עוד בעל הפטנט, כלומר לא מה שייצרתי שייך לי אלא מה שייצרתי שייך למי שהיה לו מספיק כסף לרשום אותו במקומי וגם זה, רק אם הפטנט שמיש היום וניתן להוציא ממנו מוצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה קנית את הדיסק בעיסקה שחלק מתנאיה היה שלא תשכפל אותו למטרות סחר. בניסוח אחר" אתה קנית רק זכויות מסויימות על הדיסק הזה, ורק הן שייכות לך. ב. אוקיי. יהונתן אורן כבר תיקן אותי, אלא חשוב להבין שאי אפשר להוציא פטנט על רעיון כללי כמו, נניח, "מכונת זמן" או "מכונה לקריאת מחשבות" בלי לפרט את עקרונות הפעולה. ג. בכל המגזינים של מדע פופולארי, במדור המודעות הקטנות תמצא קריאה לבעלי רעיונות לפטנטים להתקשר לחברות שעוסקות בכך. לצערי אף פעם לא היה לי רעיון כזה (ליתר דיוק כן היה לי, אבל הייתי עצלן מכדי להביא אותו מדרגת רעיון בר-ביצוע (סליחה, ד"ר) לדרגת מכשיר עובד), כך שאינני יודע את התנאים, אבל אם יש לך המצאה טובה תמצא משקיע (וגם אם לא, זה לא אומר שצריך לדפוק את אלה שכן מוצאים). למה שיישארו לך בסוף רק אחוזים בודדים? אם ההמצאה טובה יש מספיק אנשים שיהיו מוכנים למכור את הדירה שלהם (בצחוק, בצחוק) כדי להיות שותפים שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני קניתי את הדיסק בעיסקה שכללה מסירת כסף למוכר וקבלת דיסק. כל שאר התנאים לא הוזכרו במהלך העיסקה ואני לא נתתי להם את הסכמתי. כשמדובר בתוכנה עוד יש עניין של הקלקה על אישור תנאי ההסכם (אלא שכיוון שההסכם הובא לידיעתי רק לאחר שכבר שילמתי על המוצר אינני רואה כיצד הוא יכול לחייב אותי, מה גם שבחנות לא הסכימו לקבל ממני בחזרה את הדיסק לאחר שפתחתי אותו, זאת אומרת לקבל הסכימו אבל להחזיר את הכסף לא). ב. זה מה שהתכוונתי. ג. מהכרות עם אנשים שהרימו יוזמות כאלו, המתוגמלים העיקריים הם אילו ששמו את הכסף, הרעיון יזכה אותך בהכנסה נאה מאוד ובתפקיד בכיר בחברה שתקום בעקבות היוזמה אבל הכסף הגדול נשאר אצל אלו ששמו את הכסף הגדול. גם אם מכרת את הבית שלך בשביל להרים את היוזמה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "אי ידיעת החוק" וכו'. ג. אתה טוען שההסכם הכי טוב שהיזמים יכלו להשיג היה כזה שמשאיר את רוב הרווח בידי בעל ההון. נניח. אם כך כנראה כנראה שיש בעולם יותר רעיונות טובים מאשר כסף פנוי להשקעות, ולכן הכסף הוא המשאב החיוני והנדיר כאן, ואם כך מה רע בתגמול בעל ההון שמסכן את המשאב הנדיר הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. את אותו הדבר אפשר להגיד על שכר המינימום. יש חוק אז צריך שיהיה שכר מינימום. אנשים כאן התרעמו על כך שקביעת שכר מינימום או וקי עבודה פוגעים בחופש של המעסיק להחליט מה לעשות בכספו. אני טוען שהכפיה הזו לגיטימית באותה מידה שחוקי זכויות היוצרים והפטנטים פוגעים בחופש שלי לעשות מה שאני רוצה בידע או ברכוש שלי. הטענה שלי היא ששני סוגי החוקים הללו נובעים מהצורך לקיים חברה מתפקדת ושניהם לגיטימיים. ג. אין רע בכך אלא שאנחנו צריכים להיות מודעים לכך שבנינו שיטה שמונעת מהאדם הפשוט לממש את הזכויות שלו לטובת בעל ההון, נתנו בידי בעל ההון כוח ויש להגביל את הכוח הזה כדי למנוע ניצול מוגזם שיביא להתמוטטות השיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקפיצות הלוגיות שלך משאירות אותי, קצת מסוחרר, הרבה מאחור. לאט לאט. א. על זכויות יוצרים אתה טענת שאתה פטור מלשמור עליהן כי לא החתימו אותך על הטופס המתאים. עכשיו אתה עובר למשהו חדש, חוק שכר מינימום. אני מסכים איתך שכל עוד החוק הזה קיים צריך לקיים אותו. השאלה אם הוא באמת נחוץ כדי לקיים חברה מתפקדת היא השאלה עליה דנים מחייבי ושוללי החוק הזה. להכניס אותו לשאלת זכויות היוצרים זה קצת ''אורי פזי'' בעיני. ג. אנחנו לא בנינו שום שיטה כזאת. לכל היותר מצב הביקוש וההיצע בין כסף לבין רעיונות טובים בנה את שיווי המשקל שאינו מוצא חן בעיניך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נעשה קצת סדר. בחברה שלנו יש לצורך המודל המופשט מאוד שני בעלי תפקידים. בעלי הון ועובדים. האינטראקציה ביננו היא כזו. אני עובד בחברה ששיכת לבעל הון, הוא משלם לי שכר ומפיק מהעבודה שלי הכנסה הרבה יותר גבוהה מהשכר שהוא משלם לי (בממוצע). על פי עקרונות הקניין החברה שבה אני עובד שייכת לו ולכן עיקרון חופש הקניין לכאורה נותן לו את הזכות לשלם לי שכר שלא יאפשר לי קיום בכבוד, לחייב אותי לעבוד מסביב לשעון או לחייב אותי לקיים איתו יחסי מין כתנאי להעסקתי. לי לכאורה שמורה הזכות לסרב לעבוד אצלו. הטענה הייתה שתנאי השוק יביאו בסופו של דבר למצב שיהיה הכי טוב עבורי ועבורו. אני טוען שזה לא לגיטימי לאפשר לו כזה כוח עלי כיוון שעצם היותו בעל הון נובע מטבע החברה שבה אנחנו חיים. כדוגמא לטבע החברה הזו נתתי את חוקי זכויות היוצרים שמגבילים את הצרכן שהוא בהרבה מקרים עובד לעשות ברכושו כרצונו. ג. אתה יכול לקבוע שרכוש שייך לבעליו. הקביעה הזו אינה משמעותית אם לא תיתן לה תוקף כלומר תבנה מנגנון שיגן על אדם מפני אילו שאינם מכבדים את הקביעה. באותה מידה הקביעה שרעיון או יצירה שייכים ליוצריהם אינה משמעותית כל עוד אין מנגנון אכיפה שמאפשר לפרט להגן על זכות הקניין הזו. בשם הקביעה הזו שהיא טבעית לשיטתך, נוצר מנגנון אכיפה חלקי שמגן רק על רעיונות ששייכים (בין אם נהגו או נמכרו) לבעלי אמצעים. מצב מקביל יהיה אם המשטרה תשמור רק על וילות בשכונות יוקרה או תקבל תלונות על גנבות ממליון שקלים ומעלה (כלומר בפועל אפשר לגנוב אבל לא מהעשירים). בפועל מנגנון רישום הפטנטים הוא כלי שמחייב בעלי רעיונות לוותר על זכות הקניין שלהם לטובת בעלי ההון ומנגנון זכויות היוצרים הוא כלי שמחייב את הצרכנים לכבד את זכויות הקניין של בעלי ההון על המוצרים שפותחו באמצעות הרעיונות הללו. אני לא יוצא נגד השיטה הזו (לא בגלל שהיא הוגנת אלא בגלל שאני לא יכול להעלות בדעתי שיטה טובה יותר) הטענה שלי היא שהשיטה הזו מעניקה לבעלי ההון כוח ולכן לגיטימי שהשיטה גם תשים לבעלי ההון מגבלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"שיטה" שמה להם מגבלות באופן טבעי: אתה יכול לבחור את בעל ההון החביב עליך, והתחרות ביניהם גורמת להפעלת הכוח המינימלי האפשרי. נדמה לי שהיית בסביבה בתקופת הפריחה של ההיי-טק וראית מי דפק את מי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תקופת הפריחה של ההי טק הייתה תקופה מאוד חריגה מהבחינה הזו. ב. לי כיום יש את הברירה אלא שיש צבור הולך וגדל של חסרי ברירה ובעלי ההון בשיתוף עם שליחיהם בכנסת ובממשלה פועלים כדי להרחיב אותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |