בתשובה לדב אנשלוביץ, 22/03/01 10:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דב. מה אתה מציע לעשות כשאתה אומר "לפוצץ את האמא שלהם"? על מנת לקבל תשובה הולמת, תרשה לי לפרט: 1. הכי חשוב: מה המטרה האסטרטגית? א. למוטט את שלטונו של ערפת ואז להלחם בשלטון של החמאס או מי שיצליח לתפוס את השלטון? ב. א+ לכבוש את השטחים מחדש, לפרק את הפלסטינאים מנשקם ולחזור לאנתיפאדת אבנים ובקת"בים? ג. א+ לנסות לכונן משטר דמוקרטי בשטחים? ד. להשאיר את ערפת בשלטון ולשכנע אותו איכשהו שכדאי לו באופן *אישי* שיהיה שקט? ה. ?? 2. ברמה הטקטית, מה צריך לעשות כדי להגיע אל המטרה האסטרטגית. במי *בדיוק* כדאי לפגוע ובמי לא כדאי לפגוע. אנא פרט לאיזה תוצאות אתה מצפה מכל מהלך שאתה מציע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון שלפנינו אינו עוסק בשאלה מה המצב הסופי שאליו אנו שואפים, ומה עלינו לעשות כדי להגיע אליו. לדעתי, לא יהיה אפשר להגיע לאיזה שהוא מצב יציב כאן ללא כיבוש מחדש של שטחי יו"ש, איסוף כל הנשק ושליטה בשטח. רק מנקודה זו תהיה לנו יכולת תמרון איזו שהיא. התוצאה הסופית תלויה הרבה ברצוננו. מה שאני רוצה אינו מה שרוב הציבור רוצה, ואיני מעריך שאוכל לשכנע את רוב הצבור לשאוף למטרה אליה אני הייתי רוצה להגיע, ולכן זה לא כל כך רלוונטי. אבל גם כדי להגיע למה שרוב הציבור רוצה - הסכמי שלום תמורת פשרה על שטחי יו"ש, יהיה צריך להגיע קודם לנקודה ההתחלתית הזאת. מי שחושב שהפלשתינים שרוצים את הכל, יתנדבו לוותר על רצונם זה, סתם כך, אינו רואה כלל מה שמתחולל לעיננו. מה שאנו יכולים להציע להם היום (אפילו מה שהוצע להם בקמפ דויד), מבחינתם אינו הרבה יותר ממה שכבר יש להם, ולא כדאי להם לוותר לשם כך על רצונותיהם כפי שהם מנוסחים באמנה הפלשתינית, שחוברה כידוע לפני "הכיבוש". המצב אינו כפי שביילין מתאר אותו: "שכמעט" הגענו להסכם, ודרוש אולי עוד לחץ קטן פה ולחץ אחר שם וההסכם מושלם. ערפאת עוד לפני כשמונה חודשים הרבה לפני פסגת קמפ דויד כבר סיפר לנו שלא יסכים לשום שלום, ואני כתבתי על כך במאמרי "ערפאת מאיר את טפשות אוסלו", אז. אי אפשר לשבור את המצב הזה ללא חיסול המפלצת הזאת שבראנו במו ידנו שנקראת הרשות הפלשתינית. אני מעריך שבכל מקרה זה מה שיהיה לבסוף, אבל זה יכול להיות גם עוד עשר שנים. פשוט איננו מוכנים לכך עדיין. אבל, כאמור לא זה הדיון. הדיון הוא על השאלה כיצד מכבים שריפה. איך מחזירים מעט ביטחון לאזרחים ושמץ של כבוד למדינה, ואיך מורידים את כמות הנפגעים היומית שעולה בהרבה על מה שהיה מקובל אפילו בלבנון בחודשי שהייתנו האחרונים שם. תיאוריית "הפיל המסומם", שאחזור עליה שוב להלן עוסקת רק בעניין זה. שטחי הרשות הפלשתינית הם כעין מדינה. ישנו גבול בינינו ובינם שכידוע כל ישראלי שעובר אותו מסתכן בנפשו. בעל משאית יכול לראות את רכבו הגנוב בשטח ההוא ואיש לא יעלה על דעתו להיכנס ולהחזירו. מבחינה זו השגנו כבר "הפרדה" יוצאת מהכלל. ישנו שם שלטון פחות או יותר מסודר. הם שולטים שם והם אחראים למה שקורה שם, וגם לשלום אזרחיהם. איני חושב שאפשר יהיה למצוא היום בעולם שתי מדינות שכנות שהאחת יורה פגזי מרגמות על שכנתה, והשכנה, אסור לה לעשות אותו דבר כתגובה. חיזיון כזה כמו שאנו רואים, וכבר התרגלנו לו, שבו מדינה קטנה וחלשה יורה כך על מדינה גדולה וחזקה לא קיים בשום מקום, כפי שבטבע עכבר לא מתנפל על פיל. זה ממש נגד חוקי הטבע. אבל אצלנו זה קיים (גם בגבול לבנון). וזה קיים רק משום שאנחנו בטיפשותנו הרשנו לזה לקרות. לו מלכתחילה היינו שמים לכך קץ לא היינו מגיעים לכך. היום קשה להפסיק את המצב הזה כי הרגלנו את כולם לחשוב שכך צריך להיות. לא ייתכן שערפאת יירה על יישובים ישראלים בלי שאזרחיו יהיו חשופים לאותה סכנה. וכיון שלנו יש כידוע יותר פגזים, ויש לנו גם מטוסי תקיפה שיכולים לשאת טונות של פצצות, משחק כזה, אם הוא הדדי פשוט לא יהיה כדאי לו. בניגוד לאחרים אני חושב שהוא עושה כל הזמן מה שכדאי לו, והוא עושה זאת הרבה יותר טוב מאתנו. היום כדי להחזיר לעצמנו את יכולת ההרתעה, עלינו להצהיר וגם להיות נכונים לגרום לאזרחיהם עשרות נפגעים. אם ההזהרות לא תספקנה (משום שכבר מכירים את האולטימטומים שלנו) צריך להיות נכונים לעשות זאת, ולגרום להם להאמין שזאת תהיה ההתנהגות הרגילה שלנו. אני מקווה (וזאת להערכתי אפשרות סבירה), שהזהרה תספיק, אבל אם לא, בודאי אחרי תגובה הולמת אחת יפסק הירי הזה. החזרת יכולת ההרתעה אינה, כאמור, פתרון כולל לבעיית יחסנו עם שכננו אך תביא לשיפור משמעותי במצב היום יומי. זו פחות או יותר תיאורית "הפיל המסומם". נ.ב. הפעם לא עניתי לפי סעיפים. מכל מקום התשובה ל - 1 ה' היא "! !" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטבע (כמו שציינת) עכברים לא תוקפים פילים, אבל זה לא רק בגלל הבדלי הגודל, אלא בעיקר בגלל שעכבר הוא מכרסם, לא טורף, ולא חולק עם הפיל את אותו אוכל (ולכן אין לו סיבה לתקוף את פילים), לעומת זאת (תוך כדי נסיון לשמור על הפרופורציות שהגדרת) בטבע פשפש לא מפחד לתקוף זאב (למרות הבדלי הגודל, והעובדה שזאב, להבדיל מפיל, הוא חיה טורפת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתמשתי במשל כדי להסביר את מה שאני חושב על מציאות חיינו. ערן בילינסקי כתב פעם בהתיחסו ל "פיל המסומם" שזה לא בדיוק דומה. אבל זה לא כל כך משנה. אני לא יוצא מתוך המשל ואומר: כיון שהמשל הוא כזה לכן זו איזו שהיא הוכחה שהמציאות היא מה שאני חושב. המשל או הדימוי באים כאמור כדי להסביר את המציאות כפי שאני רואה אותה. לכן אם משהו לא מתאים לך חשוב על פיל ועכבר אחרים או נניח פיל וראם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שזה משל, רק ניסיתי לאמר שאין למשל הזה הרבה קשר למציאות, ומה שהפריע לי הוא לא רק הבחירה בעכבר אלא בעיקר בפיל, פיל הוא חיה אוכלת עשב שלא תוקפת בעלי חיים אחרים ללא סיבה (לא שבעלי חיים אחרים כן תוקפים ללא סיבה), והסיבה שבעלי חיים רבים נמנעים מלתקוף את הפיל היא לא כוחו או גודלו (הראיתי בדוגמת הפשפש והזאב שגודל לא תמיד מהווה שיקול) אלא בעיקר חסינותו (ולכן גם פיל ''מסומם'', שלא יתקוף כל פשפש ויתוש שינסה לדקור אותו, יחיה באותה איכות ואורך חיים של פיל ''בריא'' שיגיב בהתקפי אמוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב כאילו לא הבנת כלל את תשובתי האחרונה לך. אני רואה את המציאות בצורה מסוימת . אתה טוען שלא בחרתי במשל מוצלח. אבל מה שחשוב הוא שקוראי ידעו מה אני חושב על המציאות, ומבחינה זו לדעתי המשל שבחרתי הוא מוצלח, כי רוב הקוראים , כמוני, לא מפשפשים כך במניעים הנסתרים של החיות, ומבינים את הדבר בגדול או מבינים לפחות איך אני מבין (אולי בטעות אבל זה לא חשוב) את הטבע. אתה מזכיר לי יקה שמנסים לספר לו בדיחה, והוא כל הזמן מפסיק את המספר בכל מיני שאלות שאינן חשובות להבנת הבדיחה, וכך מעייף את המספר, והורג את הבדיחה. כיון שאתה מתעקש להיות יקה (אגב, אתה יקה ?) , שכח את העכבר. ישנו פיל. ישנה אנטילופה. ישנו אזור עם מעט מים ועשב שהפיל רואה בו שטח מחיה שלו. האם תיכנס לשם האנטילופה ותנסה לגרש את הפיל בקרניה ? ואם זה גם לא משל טוב כדי להבין למה אני מתכוון חשוב אתה על משל מתאים להבנת כוונתי. אני לא דברתי על התקפות אמוק של הפיל, אלא על הגנה עצמית מובנת מאליה, תוך ניצול נכון של נתוניו הטבעיים. וכיון ששוב, לא לראשונה, אני גורר את המשתתפים לדיונים מעמיקים על פילים אסיים בהלצה: הנמלים הכריזו מלחמה על הפיל. (אני יודע. אין להן סיבה. בכל זאת תתאפק ואל תפריע.) הפיל הצליח לנער את כולן ולרמסן ורק נמלה אחת (אחד. שמו ז'וז'ו) הצליחה להתגבר על כל המכשולים ולהגיע לצווארו של הפיל. ואז כל הנמלים למטה התחילו לצעוק במקהלה ובניגון: "ז'וז'ו תחנוק אותו ! ! !" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבנתי את המשל שלך בפעם הראשונה (והשניה והשלישית). הבעיה במשל (בשלושת הגרסאות) היא שהוא לא מתיחס לפיל אלא רק לעכבר/ ראם/ אנטילופה אם הבנתי את המשל ישראל משולה לפיל ולכן נשאלות השאלה, והיה אם היתה האנטילופה תוקפת את הפיל, מה יעשה הפיל? ולמה אנטילופות לא תוקפות פיל? לדעתי התשובה לשתי השאלות האלה היא בגלל "חוסנו" של הפיל ולכן גם אם הפיל היה מסומם לא היתה האנטילופה תוקפת אותו (וגם אם כן זה לא היה עוזר לה, ובכל מקרה לא היה גורם לפיל לתקוף את האנטילופה). ובתשובה לשאלתך, אני לא יקה (לפחות לא במוצא)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני אומר שאתה לא מבין את המשל. אני אומר ואני חוזר בפעם המי יודע מה שאם המשל מתאים או לא זה לא חשוב, אלא חשוב אם הקורא מבין איך אני מבין את המציאות. אבל עכשיו אני בטוח שאתה טועה גם במשל אם חיה בעלת קרנים תנגח פיל היא תחטוף ועוד איך. אני עצמי ראיתי סרט טבע שבו חיה מסוג זה התקרבה לפיל בטעות, והיא חטפה גם מכה בחדק וגם בעיטה כזאת שאחר כך לא הצליחה לעמוד על רגליה, והפיל המשיך אחר כך לאכול בנחת. ראיתי פעם במו עיני גם מקרה הפוך. בחדר נחשים של אוניברסיטת ב''ש (לפני המון שנים )ראיתי עכבר שהוגש כמאכל לנחש נדמה לי אפריקאי, מאד ארסי. הנחש כנראה לא היה רעב ורבץ לו ללא נוע, והעכבר כנראה כן היה רעב, והוא התחיל ממש לכרסם את זנב הנחש ולתדהמת כולנו אכל ממנו חתיכות שלמות. זה נראה מאד משונה. אילו זה היה בימנו הייתי בטוח שהנחש הזה היה באוסלו יחד עם פונדק והירשפילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל עלי שתשנה את שם התיאוריה שלך ל''נחש המסומם''... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |