בתשובה לטלה בר, 06/02/04 13:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טלה, ברשותך, כמה הגיגים מיידיים מתוך ראייה פואטית (גם בעקבות תגובה 195985 של אלון עמית): --- נזכרתי בספר שירה של César Vallejo, ושמו: Trilce. כששאלנו מה-פירוש Trilce, ענה המרצה: "Dulce, עם הדגש על DU, זה מתוק1, זה הזוג, זאת האהבה. אבל זה אין-טרנסצנדנטאלי. Trilce, עם הדגש על TRI, זה כבר טרנסצדנטאלי: זה פרי האהבה, המספר 3. Vallejo היה סבור כי 3 הוא המספר האידיאלי."2 --- נזכרתי בחד-גדיא שלנו: עם כל הכבוד ל-"אחד: אלוהינו" ול-"שניים: לוחות הברית", האקשון מתחיל ב-"שלושה: האבות". וכנראה (?), היו צריכים ל-"ארבע: אמהות" כדי לצלוח את המספר 3 ולתת משמעות הווייתית למספר 4.3 --- נזכרתי בפיבונצ'י - כבר עלה, נדמה לי. גם לפי הסדרה שלו האקשון מתחיל ממש אחרי 3. [*] --- ... נזכרתי שעוד לא הודיתי לך על המאמר. תודה רבה לך. המאמר מעניין, מרתק, מבחינתי. --- 1 Dulce בספרדית: מתוק. 2 César Vallejo הוא משורר פרואני. זכה בפרס נובל, לא זוכרת באיזו שנה. 3 כל הערה שתעירי לי תתקבל בברכה. [*] גם כאן: כל הערה תתקבל בברכה. (הרחקתי ת'צוואר שמא ירעיפו את ראשי.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטח לא יכול "להרעיף" את ראשך, אבל הזכרת את שמי אז אני חייב לשאול בתמימות לא-מעושה: את מתבדחת, או שזה ברצינות? איזה "אקשון" מתחיל אחרי 3 בסדרת פיבונצ'י, ולמה ב"חד גדיא" אותו "אקשון" מתחיל ב"שלושה אבות"? אני מבין שהראייה היא פואטית, אבל כולי תקווה שגם אותה אפשר להסביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד, אלון, אתה לא יכול להשוות את ה"אקשון" עם אלוהים אחד או לוחות שניים למה שאפשר לעשות עם שלושה אבות (ולמה ששהגברים הסטרייטים-אדיפליים יכולים לפנטז על ארבע אימהות גונחות גרמנית). ובפיבונצ'י הרי ההגדרה הרקורסיבית מתחילה מהמספר השלישי, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...ואת מה שאפשר לעשות עם שלושה אבות לאפשרויות המרטיטות הטמונות באחד-עשר הכוכביא של נבחרת ישראל בכדורגל1, ובשנים-עשר השבטים, אללי... אז למה דווקא שלוש? 1 כן, כן, הקרדיט: לזא"ז, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן אתה נחפז? כל שאנו אומרים הוא שה"אקשון" מתחיל בשלושה, ואחרי כמה אימונים אתה מוזמן לטפס לגבהים חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. טעות. הייתי צריך להסביר איזו יצירתיות אפשר לגלות עם שני לוחות, שלא לדבר על... עזוב. אני באמת מקווה שרבקה ירון לא תירתע מפרודיות מפגרות של שניים המנסים להסוות את בורותם בלגלגנות גרידא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, לא ראיתי את התגובה הזאת שלך. מכל מקום, נדמה לי שטלה יכולה לתת כיוון או לפסול את הגיגיי שלעיל במידה רבה של ידיעות בתחום. לי אישית עדיף להמתין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אבל המספר השלישי בסדרה הוא דוקא 1. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אם מתחילים מ-0. אחרת, אם מתחילים מ-1 זהו 2. הסדרה היא: 1,1,2,3,5,8,13,21 וכן הלאה. נהוג להתחילה ב-1, הלא כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה לא עוזר, כי קיבלת שהמספר השלישי הוא זוג, שכידוע גם מעמדו המספרי מפוקפק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי, אפשר להתיחס לסדרה כאין סופית בשני הכיוונים ואז מסיבות של סימטריה נוח להתחיל מ0. etc,13,-8,5,-3,2,-1,1,0,1,1,2,3,5,8,13,etc
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזו סידרה? נדמה לי שהדברים כאן הם מעל לראשי, אני מצטערת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדרת פיבונצ'י: 0,1,1,2,3,5,8,13,21,etc כל מספר הוא הסכום של השניים שקדמו לו.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה, פעם שנייה שאתה מתקן לי ת'עברית. המשפט השלם היה: "... שמא ירעיפו גרזינים עליי ויערפו את ראשי." קיצרתי לא-נכון. איתך הסליחה. לגבי היתר: אסכית ואלמד, למשל, מדברי שוטה הכפר הגלובלי (תגובה 196052), ומהמשך דיונכם. גם מצפה לדברי טלה בר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שותף לתקוותו של אלון שאת לוקחת את השטויות שלנו באותו האופן בו הן נכתבות, דהיינו כזוטות של מה בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) כן, גם בחיוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שמח (בכנות) אם היית מסבירה קצת יותר את עמדתך שלך, ולא מחכה לטלה. המספר שלוש מופיע בהקשרים מיסטיים, ספרותיים ופואטיים רבים, וכמוהו שתיים, ארבע, חמש, שבע, שלוש-עשרה, שמונה-עשרה כפול שלושים-ושבע ואחרים. האם ניסית פשוט לציין עוד כמה דוגמאות לייחודו של שלוש? האם לדעתך טלה מפריזה בהדגשת חשיבותה של האלה המשולשת, או לא? <הפסקת רצינות> אני, אגב, סבור שהמספר שש מקופח היסטורית על אף חשיבותו המיסטית העצומה. אם נביט בשברים שלהם מונה שהוא ריבוע (n^2) ומכנה שהוא הקוטב ההפוך, חזקת-שתיים 2^n ונסכם את כולם - כל אינסוף המספרים המהופכים-קוטביים הללו, שכמעט כולם שברים מנופצים-זערוריים - נקבל, מעשה שטן, מספר *שלם* ועגול, הלא הוא 6. ואם זו איננה התערבות אלוהית (הנועדה להורות לנו על חשיבותו העצומה של ההקסגרם), אינני יודע מה כן.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1+2+3 = 1*2*3 = 6 מצטער, אבל זה כל התחכום המתימטי אליו אני מסוגל להגיע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה טווח השגיאה של ערך ההתכנסות הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגיאה? למה שגיאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים לי שטור מסובך מתכנס למספר כל-כך פשוט, אני ישר מחפש מה טווח השגיאה של האלגוריתם הנומרי שבו השתמשו בשביל לחשב את הסכום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקסקיוז מי...! אלגוריתם נומרי? הבטחתי יד אלוהים נעלמה, ואתה מדרדר את הדיון לנומרולוגיה מקורבת? <חזרה מהפסקת רצינות. כלומר, תחילת רצינות מחודשת> המספרים הרציונליים שתיארתי, וזה באמת נראה מפליא קצת, מסתכמים לשש בדיוק. האמת שלכל הטורים מהצורה \sum_n n^k / 2^n (k טבעי קבוע) יש סכום שהוא מספר שלם, ולא נורא קשה להוכיח את זה (ולחשב את הסכום) במיוחד אחרי שמכירים את ההוכחה. הטריק הוא להתחיל מהטור1+x+x^2+x^3+ ... לגזור כמה פעמים שצריך, לצרף כמה כאלה, ולהציב x=1/2. נסה ותיהנה.אני בוודאי מתחרה על התואר של הגיק הפתטי ביותר בתבל אחרי שכתבתי לחבר כרטיס ברכה ליום-הולדתו ה- \sum_n=1^infinity n^3/2^n החבר הוא פיסיקאי, והוא כמובן הוכיח לעצמו שאני צודק עם מאטלאב. פוי.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה...! טובה מאטלאב, טובה! בחיי שכמה מחברי הטובים, וכמה מהאישים הנערצים עלי ביותר, הם פיסיקאים מדופלמים. במקרה הזה מדובר על פיסיקאי ניסויי בנטיותיו, שטעמו אינו הוכחות פורמליות, אבל הוא בחור נפלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למצוא סכומים אינסופיים על ידי גזירה לא נחשב אצלי להוכחה פורמלית, להפך, ככה מוכיחים שגם 1-2+3-4... נותן רבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא, אם אתה באמת מתעקש, זו הוכחה פורמלית לחלוטין. הטור בעל איברים חיוביים, וממילא מתכנס בהחלט, ויש שלל משפטים המאפשרים לך לגזור חופשי. הכל קורה בתוך רדיוס ההתכנסות, אפילו לא מגיעים לקצוות שהם באמת עדינים לפעמים. דווקא הפעם הזהירות הזו איננה נחוצה (כלומר, היא נחוצה, אבל קל להצדיק את כל הפעולות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אתה הפכת לגיק הפתטי ביותר בתבל רק אחרי שפרסמת את זה ברבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. כמה חבל שעצרתי בעצמי עד היום, מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה ששוב האיטיות החפוזה שלך התנגשה עם החפזון האיטי בו אתה לוקה. בטח נוצרו המון פוטונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל היתר. העניין הוא במשמעות המספרים, וזה כבר עניין לסמליות. לפחות, אתה לא יכול לפסול את מעמדו של שלוש כמספר המינימלי בשורת המספרים השלמים, אם נקבל את ההנחה שאחת ושתיים אינם מספרים (יחידה וזוג). ארבע הוא המספר המושלם ביותר ולכן מסמל את ההיגיון הצרוף (המרובע המושלם חסר הנטיות). חמש הוא מספר אצבעות היד ומסמל את מה שמסמלת היד במערכות סמליות שונות. שבע - משמעותו מסתורית ממש אף על פי שלגרייבס יש תשובה (שבתקפותה אני מפקפקת). בכל אופן, זה היה המספר המקודש ביותר לבבלים, ולכן ביום השביעי לא היה מקובל לעשות שום דבר כי הוא תלוי במזל רע במיוחד וקשור במוות. לכן כוכב השאול סאטורנוס נקרא בעברית (מבבלית) שבתאי - הכוכב של שבת, שהוא היום השביעי שלא עושים בו מלאכה כי הוא מספר המוות. בשיטה הפיתגוראית הוא נחשב גם למספר של ''החוכמה הנשית'' שהיא חכמת הכשפים - ראה עגנון במקומות אחדים. לעומתו, שש בשיטה הפיתגוראית הוא מספר החיים, ומופיע במגן דוד, שהוא סמלו של אלוהי החיים היהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לפסול'' אני בטח לא יכול, ובטח שאם אני מקבל (כמו שכתבת) את ההנחה שאחת ושתיים אינם מספרים, אוכל להסיק את המסקנה המתבקשת ששלוש הוא המספר הטבעי הקטן ביותר. השאלה, כמובן, אם זו הנחה סבירה. כפי שכתבתי, אין לי ספק בכישוריו המיסטיים והסמליים של המספר שלוש (במיוחד עבור מיסטיקנים ומחפשי סמלים), אני רק לא בטוח שהייתי מנסח את חשיבותו באופן הקצת קיצוני שאת עושה זאת - אבל זה לא באמת משנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי כבר ולא ענית, אז אשאל שוב - למה אחת ושתיים אינם מספרים, ומה קשור זוג ויחידה לעניין? האם שתיים-עשרה גם הוא לא מספר כי הוא גם תריסר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין חושבת על חלק ניכר מהנושאים האלה. הם בין תחומי ההתעניינות והעיסוק שלי. לגבי מספר 6: טלה ענתה לך, אם איני טועה, ענתה גם לי, תגובה 196438, וגם אני הוספתי הגיג משלי, תגובה 196789. לגבי המספרים ומשמעותם המאגית-מיתית: נעלם לי ספר נפלא של פרופ' דב נוי שעסק בין היתר במשמעויות השונות למספרים. חלק ממה שהעליתי מתבסס על הזיכרון שלי. אבל יכול להיות שזיכרוני לא מדייק. --- הערה מתודית: הגדרות הראייה הפיוטית שלך ושלי לא זהות כנראה. להסביר יותר יהיה לתת הרצאה בסינית, ואני טובה בה, כידוע. נוותר, טוב? --- (אגב: לא מזמן קראתי משהו לא-חדש, ובכל זאת נכון: המדעים המדויקים ומדעי הטבע עוסקים במתן-תשובות ופתרונות; הפילוסופיה ומדעי הרוח בכלל עוסקים בהעלאת שאלות. אני לא פילוסופית, אלא אם קטנה מאוד, וגם לא בדיוק עוסקת כיום במדעים המדויקים. אבל שאלות יש לי, ומדי פעם יש לי גם מעין "הסברים", זאת אומרת: קישור בין נושאים ותהליכים.) ... וקשקשתי כבר יותר מדיי :-). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל אם לא היה ברור שההתייחסות שלי לחשיבותו של המספר 6 היתה בדיחה. אם מתייחסים לכל כפולה של שלוש כעדות לשילוש, ואם אין כפולה של שלוש אז מוסיפים עוד שתי אימהות ואז זה מסתדר - בשיטה הזו, אני חושד, יהיה די קל למצוא "שלוש"ים על ימין ועל שמאל. אני לא בטוח שאני יודע מהי הגדרת הראייה הפיוטית שלי, אבל אין בעייה שנוותר. (ולגבי הסוגריים: עד כמה שאני מסוגל לראות, לא זה ולא זה נכון. ממש לא. זה באמת נושא לדיון נפרד, אבל אליו דווקא לא אכפת לי להיכנס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, אצל הפילוסוף פירס אותו הזכרתי בפתיל אחר היתה חשיבות עצומה לחלוקה הטריאדית במקומות רבים של שיטתו. (דוגמא אחת לכך מצויה בחלוקה של הלוגיקה שלו לשלוש צורות היקש מרכזיות, ''דדוקציה'', ''אינדוקציה'' וצורה נוספת אותה כינה ''אבדקציה'' (או רטרודקציה) ואשר לדעתו מהווה את צורת ההיקש שבאמצעותה הידע המדעי שלנו גדל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם צה"ל, כידוע, אימץ את הפילוסופיה הזאת, וגם בצה"ל, כל דבר(1) מתחלק לשלוש. ___ (1) פרט לעוף, שמתחלק ל16. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצלת אם לא היה ברור שיש חשיבות רצינית לנושא משמעותם של המספרים. גם לעובדה שניתן בנקל למצוא שלוש'ים על ימין - וגם על שמאל. (לנושא שבסוגריים: אין לי כוח להיכנס לדיון. גם זמן אין לי, רק כמה דקות פה ושם לאינטרנט, שאולי מסתכמות בארבעים עד ארבעים וחמש דקות ליום - זה הזמן הפנוי העומד לרשותי בשביל הדיונים האלה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה באמת לא היה לי ברור שיש בעיניך חשיבות רצינית למשמעותם של מספרים. תוכלי להרחיב לגבי חשיבות זו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, התחום שלך הוא במדעי הטבע או המדויקים. מציעה לך שתיזכר בתולדות התפתחות השימוש של הסמלים שניתנו למספרים, עד שהתקבלו אלה שאנחנו מקבלים כמובנים-מאליהם. שנית, מציעה לך שתפריד בין הרובד המאגי והמיתולוגי לרובד המעשי, או: היישומי. שלישית, נדמה לי שזה מספיק. ( כך גם לא נסתכן בסינית.) :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או-קיי, יגעתי ונזכרתי בתולדות הסמלים שניתנו למספרים, רק לא הבנתי מי הם אלה שאנחנו מקבלים כמובנים-מאליהם. מהי ה"חשיבות הרצינית" שיש לייחס לסמלים אלה? אנשים לאורך ההיסטוריה ייחסו משמעות מאגית לירח, לכוכבים, ליום הלידה, לאש, לאדמה, לנמר, לחתול, לעיוורון, לנהר, למספר שלוש-עשרה וללב החי, וזה נורא נחמד ומעניין (באמת) לקרוא וללמוד את האגדות האלה. אבל לא הייתי מרחיק לכת ואומר שיש *חשיבות רצינית* לקשר בין העיוורון לראיית העתיד או בין הריקוד לגשם, וכך הוא לגבי סמליו המרובים של המספר שבע. את מציעה לי להפריד בין הרובד המאגי והמיתולוגי לרובד המעשי או היישומי. אם לא הייתי עושה את ההפרדה הזו, הייתי אצטגנין, קורא בכף היד או אולי אפילו יואב בן-דב. מיתולוגיות יש בשפע, ואני מת על מיתולוגיות - יש כמה שאני מכיר לא רע. אבל עד עכשיו לא הצלחתי להבין ממך (או מטלה) האם אתן סוברות שיש איזה קשר בין חשיבותו של 3 בסדרת פיבונצ'י (מה שלא תהא זו) לבין הכותרת שאנחנו סוחבים איתנו בפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב כתבתי בסינית. איתך הסליחה. צר לי. בתור "סמלים" התכוונתי למִספר, או סִפְרָה. (סימול של מִספר, או סִפרה, בעזרת מקל או מקלות; בעזרת אותיות האלפבית, לפי שפת המקום; ועוד, עד אלה "שלנו", עם ההיסטוריה שלהם. כל אלה הינם רק סמלים, כידוע.) במקביל, או לצד זה, הצעתי לך להתייחס וגם להפריד את הרובד המאגי והמיתולוגי מן הרובד המעשי-יישומי. אינדוקציה ודדוקציה: לפי הצורך. כל אחד ושיטתו.1 אני מקווה שעכשיו תתייגע פחות. --- 1 חוץ מזה, אני חוששת שעורי לא מספיק עבה ועקיצותיך לא נעימות לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקיצות: גם אני לא השתגעתי על ניסוחי ה"מציעה לך", אך כנראה שהגזמתי. מצדי אפשר לפתוח מסך-מחשב חדש בלי השטויות. עכשיו הבהרת שב"סמלים" את מתכוונת לספרות, אותם סמלים המסמנים *את* המספרים, וקשה לי לראות איך זה קשור למשמעות הסמלית *של* המספרים - האלה המשולשת, ארבע המספר המושלם וכו', שעלו בדיון עד כה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אלון. לשגר יונת שלום והודעות ברוח זו במקורה - מתאים לי. :-) אשתדל לכתוב בקיצור ובעברית מה ששייך(*). (בלי ציניות: אני עצמי מבקשת מן הסטודנטים והמודרכים שלי להעיר לי כשאני מדברת או כותבת סינית.) --- כמו שכתבתי בהודעה שלי לטלה, לא בטוח שיש לי תיאוריה. יש לי קווים. הנושא הוא: ההליכה להתפתחות שתהיה אינטלקטואלית-אקדמית, וממנה, ההתפתחות הטכנולוגית. הקושי הוא בהיפרדות: 1) מחבל הטבור, 2) מגוף העצמי, אני-עצמי. יש לזכור שהסימביוזה היא אשליה חיונית: היקום ו"אני" - חד הם; "אני" מוגן; "אני" לא רק = "חלק" אלא גם = "כוליות" < > "כוליות" לא רק ="הכול" אלא גם = "אני"; ההזנה ה"הדדית" רק מחזקת. כדי להתפכח ממנה ולשרוד רגשית, 1) על ה"אני" להיות מצויד ב"במקום" שיהיה שווה-ערך לאובדן התמימות; 2) "אני" זקוק ליכולת הפשטה והמשגה ע"מ לתפוש כי זו אשליה ותו לא. מכאן אעתיק מן המכתב ששלחתי לטלה, ועמך הסליחה על חזרות מסוימות: --- על מה אני מדברת? בנושא שלך, אני מדברת על הקושי בהיפרדות, א) מחבל הטבור, וב) מגוף העצמי, אני-עצמי. מבחינת המיתולוגיה, אני רואה בכפילויות של המספר "שלוש" מעין אמצעי להרחיק לכת במידה מסוימת מן ה-"אחד" ומן ה-"שניים", עם קביים בכדי לא "ליפול". אם הצליח האדם להישאר על שתי רגליו ("שתיים"), עליו לשלם "מיסים": להקריב קורבנות כהבטחה, וכמנחת תודה. במילים אחרות: המיתולוגיה עצמה - המצאת דמויותיה וסיפוריה - משמשת בתפקיד קביים לכל צעד שעשה האדם בהתפתחותו האקדמית-אינטלקטואלית, כי כל צעד הרחיק אותו מן הביטחון של הסימביוזה. עקב כך, ועקב הידוע לי (מעט, מעט מאוד, טלה), גם המספרים (numbers) - א) מגיעים להמשגה רק דרך התנסות חווייתית-רגשית המוצאת ביטוי באמצעות הסבר של כוח מיתי; ב) ההתפתחות הקוגניטיבית-אקדמית איטית, מבחינתנו: אכן, אחת, שתיים, שלוש, "הרבה". יש "עוד", זה ברור. אבל - איך להגיע ל"עוד"? מה שכתבתי בפורום של מאמרך הוא קו להסבר ל-"איך מגיעים ל'עוד'?". החד-גדיא מספר לנו על חלק של התהליך. בדיוק כמו שכל הכפילויות של האלים מספרות את הסיפור הזה. כעת: אני מכנה "ראייה פואטית" של האדם את הדרך שתיארתי לעיל, מאז ועד היום1. לא מגיעים בה רחוק מאוד - לראייה: ההתפתחות המדהימה במדעים המדויקים מהרגע שהתאזרחה אצל המדענים הסִפרה ההודית, המכונה הערבית, אם אינני טועה2, וזאת, רק במאה ה-15, למרות פיבונצ'י והשימוש שלו בה מיד אחרי שלמד עליה במסעותיו בהודו. התפתחות זו טכנולוגית תחילה, כדי ליצור את הכלים הטכניים. היא כבר שייכת למה שאני מכנה "הראייה הפרוזאית" של האדם1. מזווית-ראייה זאת, לפיה יש שני סוגי "ראייה", או התייחסות, קל למצוא הקשרים בינה לבין הארגון החברתי (אולי מבנה חברתי?) ויצירת המיתוסים, משמעויותיהם המספריות, המאגיה וכד'. מתחילים מן הקושי הראשון: האחד, האני. ממשיכים בעזרת מה שניתן לספור, ע"מ לאמוד, להעריך, וכד' - תמיד מן הקרוב ביותר למתרחק במעט. רק משם ממשיכים3. במילים אחרות: הקרבה הרגשית ל-"אחד: אני-עצמי", ל-"שתיים: את/ה ואני זוג", ול-"שלוש: תא משפחתי קטן", אִפשְרה את תחילת התהליך האקדמי. בכל זאת, אנו עדיין נמצאים בגבולות הראייה הפואטית. היא רגשית: ערבות לקיום. ההתקדמות אף היא נבנית בגבולות הראייה הפואטית. לכן אני מתרגמת את החד-גדיא לחוויה רגשית של מציאות משמעותית המשתקפת במספרים. המיתוסים בכללותם שייכים לראייה הפואטית. מן הרגע שיכול האדם לבצע את התרגום4 למעשים, לכלים וליישומים, מתחילה לתפוס מקום ההתפתחות של הראייה הפרוזאית, המתרחקת מן הטבור: כל תוצר, או כלי, נמצא מחוצה לו, ומשמש להתרחקות נוספת - להפשטה (אבסטרקט). אין כאן כבר רגשות, אין כאן ערבויות. עקב כך, עדיין יישען האדם במיתוסים (או באמונה), ויוסיף לנהוג לפיהם. אלא מה? אלא שבינתיים הפריד גם בין שני סוגי הראייה. --- " (עד כאן: מן המכתב לטלה.) --- אנא, אם כתבתי בסינית, תאיר לי. אם יש לך מידע שונה, סותר, וכד' - אנא, הוסף לי, וגם תעיר לי. --- (*) עליי להיות זהירה, כי יש ספר (שלי) כבר בתהליך לקראת הוצאתו לאור. הבטחתי למו"ל שזכויות היוצרים נשמרות דווקא באינטרנט, עם רישום התאריכים. (אני יודעת: אין תגליות, רק דרכים.) 1 גם בכתיבה5: יש "ראייה פואטית" ויש "ראייה פרוזאית". 2 Arabic numbers, Arabic numeral, etc. 3 חבל שאני לא זוכרת כל כך בדיוק מה שלמדתי מתוך סקרנות (ובימי לימודיי בפילוסופיה של המדעים). היתוסף ידע רב - עד שקל להיבהל, כמותית לפחות.4 התרגום: של המספרים שאליהם הגיע האדם, שהצליח להמשיג. 5 עקב מחקרים בכיוונים שנפתחו לפני כחמש-עשרה שנים, תפישת הכתיבה השתנתה - אבל לא כאן המקום לדיון. 6 בקיצור כבר לא יהיה... צר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבקה, אני מצטער, אינני מצליח להבין ולעקוב. בכל אופן הנה כמה שאלות והערות: "הנושא הוא: ההליכה להתפתחות שתהיה אינטלקטואלית-אקדמית, וממנה, ההתפתחות הטכנולוגית". ההולך כאן הוא המין האנושי, או האדם המתבגר מינקות לבחרות? "הקושי הוא בהיפרדות: 1) מחבל הטבור, 2) מגוף העצמי, אני-עצמי." ההיפרדות מחבל הטבור היא מטפורה למשהו, או שזו היא לעצמה? ובאיזה מובן יש היפרדות מגוף-העצמי, מה"אני"? בהמשך, היה נדמה לי שתיארת תהליך היסטורי של מעבר מ"השלב הפיוטי" של הכרת מספרים באופן "רגשי" (מספרים קטנים בלבד?) ל"שלב הפרוזאי" הטכנולוגי שחייב את התאזרחות הספרות ההודיות. אני לא מכחיש שיש חשיבות מדעית וטכנולוגית לשיטה מוצלחת לייצוג מספרים כמו השיטה הערבית, אך לא הייתי מפריז כל כך בהערכת חשיבות זו. הישגים מדעיים והנדסיים מופלאים נעשו עוד הרבה לפני המאה ה-15, והשינויים שהובילו להתפתחות המדהימה במדעים המדוייקים כוללים עוד הרבה תהליכים שאינם קשורים כלל לייצוג מספרים. עוד דוגמאות למשפטים שלא הצלחתי לפענח: "מזווית-ראייה זאת, לפיה יש שני סוגי "ראייה", או התייחסות, קל למצוא הקשרים בינה לבין הארגון החברתי (אולי מבנה חברתי?) ויצירת המיתוסים, משמעויותיהם המספריות, המאגיה וכד'. מתחילים מן הקושי הראשון: האחד, האני. ממשיכים בעזרת מה שניתן לספור, ע"מ לאמוד, להעריך, וכד' - תמיד מן הקרוב ביותר למתרחק במעט. רק משם ממשיכים3." "הקרבה הרגשית ל-"אחד: אני-עצמי", ל-"שתיים: את/ה ואני זוג", ול-"שלוש: תא משפחתי קטן", אִפשְרה את תחילת התהליך האקדמי." אולי זה רק אני, ואחרים הבינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלון, כן, הבנתי. לא אוכל להרחיב כרגע: השלג והרוחות מנתקים את הקו וקשה לי להתחיל בלי סוף. (כן, ירושלמית.) עמך הסליחה. אם אשכח שלא כתבתי שוב (ההודעה ששלחתי לפני כעשרים דקות נעלמה ולא עלתה), אנא תזכיר לי, או כאן, או במייל. ממהרת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלון, סליחה על האיחור. שני דברים: 1. לא תירוץ אלא מציאות: ירושלמית, חייבת לחיות את הצד הפרוזאי, גם לזכור את הצד הפרוזאי. (בלי ציניות, בהן צדקי.) 2. אני רואה שהתשובה שלי מסתבכת ומתארכת. קצת סבלנות, בבקשה, כי המטרה היא לסח משהו ברור. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(...ועד שאסיים, יתברר כי תגובתי מיותרת...?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הפעם הדפסתי בנפרד - בתקווה שלא יהיה קצר חשמלי או אינטרנטי באמצע. וסליחה על האיחור.) -- הנושא שהתחלנו לדון בו נסב על מידת החשיבות שיש למספר 3 ולכפולותיו. כדי להגיע לחלק הזה, התחלתי-כאילו מן ההתחלה. להזכירך, החלק הזה בדיון הסתעף מ-תגובה 195478 של טלה: "אין כאן שום סילוף היסטורי מהסיבה הפשוטה שהתקופות שאליהן מתייחסות התיאוריות על השלטון הנשי אינן תקופות היסטוריות ולכן לא יכול להיות להן בסיס היסטורי, אמיתי או מסולף. אין שום הוכחה לכאן או לכאן על התקופות הטרום-כתביות ולכן איש אינו יכול להיתלות כאן בשום הוכחות היסטוריות, או ארכיאולוגיות, למשל, מאחר שאין שום הוכחות ארכיאולוגיות למבנה חברתי כלשהו. את התיאוריה הכרוכה במספר שלוש הסברתי בכך שזהו ה"מספר" הקטן ביותר, וכשכזה, הוא בלי ספק גם הקדום ביותר - חשיבה הגיונית מספיקה כאן: אחד הוא יחידה ואיננו מספר, ושתיים הוא זוג וגם הוא איננו מספר במובן המקובל." דובי קננגיסר הגיב לה (תגובה 195983: "ושלוש הוא שלשה ושתים-עשרה הם תריסר. או, במילים אחרות - מה?! מה הגיוני בטענה שאחת ושתיים אינם מספרים, ומה הקשר של יחידה וזוג לעניין? מה ה"מובן המקובל" של מספר, לפיו שתיים אינו מספר?" אתה הגבת לו ב-תגובה 195985 : "אם אינך מתמצא בהגות בת-זמננו, לפחות אל תנפנף בזאת בריש-גלי. אחד ההוגים החשובים של המאה כבר נדרש לשאלה הזו: "The real difficulty lies in the fact that every integer is in itself a unit. If I take two as a unit, things are very enjoyable, men and women for instance - love plus unity! But after a while it is finished, after these two there is nobody, perhaps a child, but that is another level and to generate three is another affair." מתוך: Lacan, Jacques. 1970. "Of structure as an inmixing of an otherness prerequisite to any subject whatever". In /The Languages of Criticism and the Sciences of Man/, edited by Richard Macksey and Eugenio Donato. Baltimore: Johns Hopkins Press. p.191."------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מתגובתך לעיל חשבתי שברור לך על מה אני מדברת. אני יוצאת עכשיו מן הציטוט שהעלית, וממשיכה לפי שאלותיך, בתקווה שיהיה ברור יותר. פסקה 1: "הנושא הוא: ההליכה להתפתחות שתהיה אינטלקטואלית-אקדמית, וממנה, ההתפתחות הטכנולוגית". ההולך כאן הוא המין האנושי, או האדם המתבגר מינקות לבחרות? תשובה: המין האנושי, המיוצג ע"י האדם. -- פסקה 2: "הקושי הוא בהיפרדות: 1) מחבל הטבור, 2) מגוף העצמי, אני-עצמי." [שאלתך:] 1) ההיפרדות מחבל הטבור היא מטפורה למשהו, או שזו היא לעצמה? 2) ובאיזה מובן יש היפרדות מגוף-העצמי, מה"אני"? תשובה: 1) אתחיל בסטייה קטנה להסבר קצרצר: היום יודעים בוודאות על מה שמכונה "טראומת הלידה". זה כבר לא מיתוס: יש מחקרים בתחום. הרבה.1 התוצאה: זה לא פיקניק, לא ההיפרדות מרחם האם, לא המגע עם העולם החיצון. מכאן שההיבט המטפורי מורכב ומשחק לשני הכיוונים: מכיוון אחד, אנו מדברים על ניתוק מהרחם ע"י חיתוך חבל הטבור כעל סמל לגירוש מגן-העדן; מן הכיוון השני, אנו מדברים על ניתוק ועזיבת גן-העדן ע"י חיתוך חבל הטבור כעל סמל לקיום חיי האדם על פני האדמה; החיתוך הזה, לשם הניתוק מהרחם/גן-עדן, הינו תנאי הכרחי לחיים (אם כי לא מספיק). מה שתיארתי לעיל מהווה היציאה מן הסימביוזה הבראשיתית, הראשונית. זאת קודם-כול סימביוזה פיזית במובנה הממשי: הממשות של חיי העובר ברחם-אמו. בדבריי התכוונתי לסימביוזה הזאת. 2) [ההיפרדות] מגוף העצמי, אני-עצמי. להיפרדות הזאת, לניתוק הזה, התייחסתי כשכתבתי את הפסקה שמלאה "שבחי הסימביוזה": "יש לזכור שהסימביוזה היא אשליה חיונית: היקום ו"אני" - חד הם; "אני" מוגן; ...". לא די בגירוש מגן-עדן, או בנטישת גן-עדן: כל עוד אין דיפרנציאציה ואינדיוודואציה, האשליה שומרת על מצב של סימביוזה נפשית-רגשית. בהקצנה, זה אומר כי הכול, הכול ככה, כפשוטו וכפשטנותו, הוא "אחד" שהוא "אני". שליטת ה"אני" מוחלטת. הגנת ה"אני" מוחלטת. הכול בזכות שלילת הדיפרנציאציה וההתנגדות לאינדיווידואציה. (לכן "אחד" אינו מספר במובן האריתמטי: עדיין אין פעילות של מנייה.) אם כן, ההיפרדות כאן היא במובן נפשי-רגשי: מודעות לקיום-בנפרד, פיזית _ו_רגשית, תוך ניתוק גמור מן המצב הסימביוטי בשני המובנים. --- פסקה 3: "בהמשך, היה נדמה לי שתיארת תהליך היסטורי של מעבר מ"השלב הפיוטי" של הכרת מספרים באופן "רגשי" (מספרים קטנים בלבד?) ל"שלב הפרוזאי" הטכנולוגי שחייב את התאזרחות הספרות ההודיות. אני לא מכחיש ש..." הסבר: אלון, נכון: גם לפני כן הייתה עשייה טכנולוגית מדהימה. בדבריי הצבעתי על קשייו העצומים של האדם להרחיק עצמו מן המוּכר לוֹ, ולוּ במקרים שבהם המוּכּר הוא מעשה-ידיו-שלו. כל מעבר אורך לו זמן רב. כל מעבר מצריך קביים. והערה: "השלב הפואטי" ו-"השלב הפרוזאי" נשמעים נפלא. אני דיברתי על שני סוגי ראייה, פואטית ופרוזאית. ברשותך, אני קונה את השלבים שציינת.23 --- פסקה 4 ואילך: אני מציעה עכשיו הסבר קצת שונה (בלי ציניות), במטרה להסביר את דבריי: אנחנו מדברים תמיד על מצפון, על ייסורי מצפון, נקיפות מצפון, מצפון נקי. כדי להרגיע את עצמנו, אנחנו מסבירים לעצמנו מה היה המצב, מה היו האפשרויות שעמדו לפנינו, מה היו המניעים, מה יכולנו לעשות, מה נבצר מיכולתנו. למעשה, אנחנו מספרים לעצמנו "סיפור" שירגיע אותנו וישרה עלינו שלוות נפש על מנת לישון בשקט בלילה; גם בבוקר אנו מספרים לעצמנו "סיפור", על מנת לקום במצב טוב לקראת התמודדויות חדשות של יום חדש. כגודל ההשפעה החיובית של הסיפור עלינו, כן גודל השלווה והשפעתה על כוחות הנפש שיעמדו לרשותנו. 4 מה מעשינו, אם כך הדבר? מעשינו דומים מאוד לאלה של אנשי הבראשית, אנשי הפרה-היסטוריה. זווית הראייה הפואטית מעלה את ההרמוניה למוקד ההתייחסות, ובכך היא מראה לנו כי "חטאנו" במחשבותינו או בהתנהגותנו. ערערנו משהו בהרמוניה. הפרנו את האיזון. איך נוכל לישון בשקט, במצפון נקי? כשזה המצב, אנו מגייסים את זווית הראייה הפרוזאית לעזרתנו: במקרים כאלה, היא תספר ותסביר לנו למה _לא_ יכולנו לנהוג אחרת, או תרגיע אותנו במילות נחמה כמו: "לא נורא, רק נדמה לך שזה היה נורא", וכל "סיפור" שיתאים לסיטואציה כדי להשיב את האיזון בתוך-תוכנו. כי זווית הראייה הפרוזאית עוסקת במציאת דרכים להשיב מלחמה שערה, להרחיק אותנו מן הסכנות הטמונות בצעדים נועזים. --- בחזרה לפסקאות 4 ואילך: לפי זווית הראייה הפואטית, חיי האדם אמורים להתקיים בלי שיהא עליו לדאוג לעצמו למאכל, כסות, הגנה: ההתמזגות האבסולוטית, האחדות האבסולוטית בינו לכוליות, מצביעה על כי הוא אמור להיזון בלא כל מאמץ מצדו, ואין כל סכנה אורבת לו. אילו נהג כך... ליתר חידוד: מי שינהג כך, מותו בטוח. וייכחד גם כמין וכגזע. --- לעת עתה, עד כאן. אם משהו ברור ומשהו אחר לא-ברור, אנא הכוונתך. אם הפעם מה שכתבתי ברור ומסביר לך מה שהיה קשה להבין בהודעה המקורית, ההמשך יהיה לפי בקשתך. תודה. ------------------------------------------------ 1 חיפוש בגוגל יעלה כמויות אדירות ובלתי נסבלות. רובם על טהרת המדע, בלי פילוסופיה-בגרוש. (מחקרים בתחומי הרפואה, הביולוגיה, הפסיכיאטריה, בתחומים אינטר-דיסציפלינאריים.) 2 ומוסיפה: "הפעוטות חיים בשלב הפואטי. הגדילה וההתבגרות מחייבות מעבר לשלב הפרוזאי כדי להגיע לבגרות. יש ילדים נצחיים, אמנים, משוררים, סתם נוירוטיים.משמע, כל אלה מקובעים בשלב הפואטי של חייהם." נשמע הרבה יותר ידידותי מן ההגדרות וההסברים הרווחים. מה דעתך? אולי נתחלק בזכויות-היוצרים? 3 טלה בר העירה את תשומת לבי על קיומם של שני סוגי הראייה - פואטית ופרוזאית - בספרו של גרייבס "האלה הלבנה". לבושתי, עוד לא קראתי את הספר. 4 (אני כאן מתקרבת לתחום הבעיה הפסיכו-פיזית, וברור שלא אפתור מה שלא פתרו גדולים ממני. לכן אני מפסיקה כאן את קו המחשבה ומתמקדת בהסבר שנתתי בלבד.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבקה, אני ממש מתנצל, אבל כדאי לך להתייאש ממני. את כל-כך משקיעה בתגובות ארוכות ומפורטות, ואני כל-כך לא מבין. אולי ננסה שוב בפעם אחרת, על נושא אחר קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנצלות התקבלה, אלון. תודה. (חוץ מזה, אין לי מה להתייאש ממך: מתחילים באיזו נקודה, ולא מבינים. עם הזמן, פוגשים שוב את הרעיון - וכבר יש רקע. רק אל תתייאש אתה: גם לי לא היה קל לעבור מפילוסופיה של המדע לתחומים אחרים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(... רק עכשיו נזכרתי שאולי שמי מופיע שונה - תיקנתי. אלון, סליחה. לא היה מכוון אליך.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדו-שיח של חרשים בין חסידי המתודה המדעית לחובבי הרוחניות למיניה, יש רפרטואר קבוע של טענות מצד הרוחניים. הטענה בדבר השאלות והתשובות היא אחת היותר מגוחכות באוסף הזה. טענה אחרת שאהובה עלי היא שההבדל בין הרפואה המערבית (כך קוראים הרוחניים לרפואה המדעית המודרנית) לרפואה הסינית (כך הם קוראים לגרסה המקובלת במערב של הרפואה הסינית המסורתית) הוא שהמערבית מטפלת בחולה רק כאשר הוא כבר חולה, בעוד הסינית עוסקת במניעת המחלה לפני שהתרחשה. מכאן ניתן להסיק שחובבי הרוחניות לא ראו מימיהם חוט דנטלי, לא שמעו על חיסונים, ובטח שלא שתו חלב מפוסטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא נתקלו בסבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייבים להיות חסידים דוגמאטים של התרבות ה"רוחנית" בשביל להבין שיש ממש בחלק מהביקורת על מערכת הרפואה המודרנית. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחסידים הדוגמאטים של התרבות ה"רוחנית" יש עניין עם המתודה ה"מערבית"/"קונבנציונאלית" עצמה. על כך, אם איני טועה, דיבר רן. עדיין אין הדבר מפריע להם להשתלח באיש-הקש שהם יצרו מהמתודה והמערכת יחדיו. להיפך, בגלל הנתונים הפרובלמטיים (בלשון המעטה) האלו נוח להם בהרבה להתייחס אל שניהם כאל מקשה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאם נדחה כל ביקורת (למשל, זו, המוצדקת למיטב הבנתי, שאומרת שהרפואה המודרנית שמה דגש על ריפוי, ולא על מניעה) מתוך נקודת ההנחה שאם ביקורת כזו או דומה לה נשמעת גם מתוך החוגים ה''רוחניים'', אז היא בוודאי גם כזו, ולכן לא ראויה להתיחסות עניינית, נפספס את היכולת (המתודית) להשתפר. וחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה עניין פשוט של תיחום. הרפואה עוסקת ברפוי. גופי ידע אחרים עוסקים במניעה (תזונאים, מדריכי כושר, פסיכולוגים וכד'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק, גם הרפואה עוסקת במניעה (חיסונים, בדיקות תקופתיות, פיסטור, הגיינה, מחקר) רק שאין על זה מספיק דגש. בין השאר, בגלל שמערכת הרפואה מרויחה מאנשים חולים, במקום שתרוויח מאנשים בריאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה המידה ניתן לומר שכסף מעניין את התעשייה ה"אלטרנטיבית" יותר מעצם יעילות ה"תרופות" שלה (וטובת המטופל הנגזרת מכך). למכור לאנשים "מוצרי בריאות"2 כל הזמן ולא רק כשהם לא מרגישים טוב, זו הרי גאונות כלכלית טהורה. אפילו במערכת הבריאות הבינו את הפוטנציאל: קופות-החולים מרוויחות הון מאנשים בריאים לחלוטין שקונים, למשל, "חיזוקית" והולכים לקבל סדרת3 מסאז'ים או דקירות בכף הרגל. אבל כל זה חורג קשות מנושא הכתבה, ואני די בטוח שזה גם נטחן כבר מתישהו עד דק באייל4. -- 1] אני מתחיל, אגב, לחוש (אם להתייחס לנאמר בהודעה המקורית) בתחילתו של שיח חרשים. השורות הבאות הן כנראה תוצא ישיר של הנטייה המזוכיסטית שלי. 2] האמת היא שעצם המושג "מוצר בריאות" מעורר בי אי-נעימות מסויימת שטרם הצלחתי לעמוד על סיבתה. 3] אאל"ט אי-אפשר להירשם ל"טיפול" בודד. וגם ההשתתפות של הקופה היא לא משהו. 4] מישהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחת הבינאריות: זה שיש בעיות (רבות) ברפואה האלטרנטיבית, לא אומר שאין כאלה (מעטות יותר) ברפואה המערבית. זה שהרפואה המערבית עדיפה על האלטרנטיבית, לא אומר שאין לה מה להשתפר וללמוד מאחותה הנחותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפילוסופיה מאחורי הרפואה ה"מערבית", היא שהתערבות רפואית בהגדרתה 1 היא כמעט תמיד התערבות חריפה במנגנוני הגוף לצורך ריפוי חולי קונקרטי, ולכן המימרה "ראשית כל, אל תזיק" (מישהוא יודע את הציטוט המדוייק?). אי לכך, זה שאין "מספיק דגש" על מניעה זה מכוון, ולכן באמת יש מקום לדסצפלינות אחרות בעלות השפעה פחות חריפה על הגוף (כגון תזונאות, פיזיולוגיה, וכו'...). אגב, בעולם התוכנה יש ביטוי אפילו יותר קולע. _____ 1 רפואה בה מהשורש לרפא, שזה לרפא *חולי*. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. תרומתו העיקרית של עולם התוכנה לתרבות המערבית.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל מכיר את זה מאיזה קומיקס שהיה פעם במגזין MAD - מישהו רואה שלט עם הכיתוב הנ"ל, אז הוא מוציא טוש, מוחק את ה-ain't וכותב במקום "isn't". בריבוע הבא השלט נופל מהקיר ונשבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או Primum nil nocere | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיקות דם שגרתיות, בדיקות גנטיות, בדיקות אחוזי שומן, בדיקות תזונה, בדיקה של מצב הראות, בדיקה של מצב הסידן, צילומי רייטגן, יעוץ, חיסונים ועוד, כל אלה ועוד הן לא התערבויות חריפות במנגנוני הגוף. המחשבה שכל התערבות יכולה להזיק, ולא להתערב במנגנוני הגוף באה מהתפישה הרומנטית שהטבע (=אלוהים) יודע מה הוא עושה, והאדם צריך להמנע ככל האפשר מלהתערב. וכאן נמצא הפרדוקס שדווקא בשם רעיונות רומנטיים אתם נלחמים באנשים הכי רומנטיים שקיימים. המחשבה הרציונלית, שזרה גם לאלה וגם לאלה, תדרוש ראשית כל למנוע מחלות. אולי דוגמא תסביר את כוונת המשורר, בסין (לפחות לפי האגדה), רופא מקבל תשלום מהמטופלים הבריאים שלו, ולא מהחולים, משום שהחולים הם כשלונות שלו, והבריאים הם ההצלחות. אפשר למצוא דוגמא כזו במבנה של הביטוח הרפואי המערבי, רק שכאשר אתה כן חולה, הביטוח הרפואי לא מספיק ואתה צריך להוסיף תשלומים לרופאים. עכשיו יש גם לרופאים, וגם לקופות החולים אינטרס מובהק שתהיה חולה, אז למה להם לעשות לך בדיקות תקופתיות (אלא אם כן תשלם להם על זה), ולמה להם להעלות לך את סכום הביטוח אם תעשן או תסרב לעשות דייאטה מסויימת? אם היית משלם רק ביטוח, היה למערכת אינטרס מובהק שתהיה בריא, והאינטרסים שלכם היו חופפים. בעולם התוכנה, הביטוי למי שקונה תוכנה, ומוכן לשלם תוספת עבור תיקון באגים הוא פראיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה? שכנעת אותי. אני רק רציתי להצביע על השורש הפילוסופי שמהווה *סיבה* לגישת ההתערבות בדיעבד של הרפואה, בניגוד למה שבטעות הבנתי מדבריך שהעניין הכספי מהווה *סיבה* לכך. מהתגובה האחרונה שלך ברור שהתכוונת לעניין הכספי בתור *תמריץ* לגישה מונעת או התערבותית בדיעבד. ברור שבכלי הרפואה המודרנית ניתן להתערב בגוף בצורה פחות חריפה. אבל עדיין (מצטער על הקטנוניות), בדיקות דם, חיסונים, ורנטגן הן בעיניי התערבויות לא טריביאליות במנגנוני הגוף (ויתכן גם אחרים ממה שציינת, אני לא מספיק מכיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אבחר לרגע שלא להתעלם מטיעוני אד-הוק, אז כנראה שיש איזשהו רופא בסין שאני חייב לו כמה מיליונים. שהרי אני מאמין שאם היה עושה לי מסאז' בכף הרגל כל שבוע, הייתי בדיוק כמו שאני היום – אז זה כנראה בזכותו. ובפחות ציניות: כן, יש לרפואה ה"מערבית" מה ללמוד מה"סינית" ככל שהדברים אמורים ביחס אנושי למטופל, בהטמעת טיפולים מונעים ובחינוך לאורח חיים בריא. (כלומר ללמוד מהצורה של ה"סינית", ולא מהתוכן.) לצערנו, מחלות ותאונות, בסופו של דבר, תמיד יהיו כך שפרנסה לרופאים – שאצלנו לפחות כבר כורעים תחת העומס – לא תחסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תתעלם. אין רופא שאתה חייב לו, משום שלא קיבלת שירותים מאף רופא שכזה. אם לא הבנת את זה, נראה לי שלא הבנת כלל את מה שכתבתי, וחבל. אם אתה רוצה להמשיך להתווכח אם איש הקש שיצרת, תהנה, אם אתה רוצה להתדיין עם הטיעונים שלי, נסה להתיחס אליהם. אין ספק שמחלות ותאונות תמיד יהיו, אין גם ספק שתמיד תהיה עבודה למערכת הרפואית. השאלה היא אחרת לגמרי. עדיף, מבחינה כלכלית, בריאותית, איכות חיים ועבודה יעילה, מערכת בריאותית שמונעת מאנשים לעשן1 מאשר מערכת שעושה לאותו אדם כימוטרפיה, כמו שעדיפה מערכת שמפסטרת את החלב, ממערכת שנותנת אנטיביוטיקה. 1 ע"י העלאת ביטוח הבריאות של המטופל למחיר גבוה ממחיר הכימוטרפיה העתידית. לא ע"י ענישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי החלק הראשון, כיוונתי (בציניות, וכתרגיל רטורי, לא כהצעה פרקטית) את הביקורת שלי ליעילות של אותו ''טיפול'' מונע. אני מניח שהינך יודע טיעון אד-הוק מהו. לי נשמע לא סביר המצב בו אני משלם לרופא שה''טיפול'' שהוא מספק לי אינו באמת הסיבה למצבי הבריאותי הטוב. אבל אני יודע -- אני לא חייב לקבל את הטיפול, ואני לא חייב לשלם (אני מקווה). אני מסכים איתך בהחלט לגבי החלק השני. המסקנה שלי, לדעתי, תואמת את שלך לפחות במישור שבו ראוי ללמוד מה''סינית''. לא תוך התמקדות בטכניקות, אלא במטרתן. לא ברפלקסולוגיה ככלי מניעה, אלא במניעה עצמה כמרכיב חיוני של רפואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(במשפט הראשון שלך) אתה מבלבל בין איבחון לטיפול. צילום רנטגן בא לקבוע אם יש צורך בניתוח, בדיקת דם באה לקבוע אם יש צורך במתן אינסולין או אנטיביוטיקה וכן הלאה. ברור שכל אלה פולשניים. בלי קשר, יש היום מגמה של הרפואה המערבית לנסות להפוך כמה שפחות פולשנית (יותר צינתורים ולפרוסקופיה ופחות ניתוחים ''פתוחים''). המגמה הזו עולה לבתי החולים בקניית ציוד יותר משוכלל, אבל חוסכת כסף רב בימי אישפוז, כיוון שהפרוצדורות הרפואיות פחות טראומטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שכל אלא פולשניים, אבל עדיפה (לדעתי) הפולשנות של בדיקת דם (או שתן) רבע שנתית לכל המבוטחים, מאשר הפולשנות של כריתת רגל עקב אי זיהוי סכרת בזמן לפרומיל מהמבוטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי טען אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקראי את הדיון מתגובה 197973. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי. עדיין, שיטות האיבחון שמנית לא נועדו בהכרח למניעה, הן פשוט שיטות איבחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זה בדיוק מה שאני אומר, בשיטות האיבחון המצוינות האלה, שהחודרניות שלהן מועטה, המחיר שלהן זול יחסית, והמידע שהן נותנות מועיל מאד, צריך להשתמש לא רק על מנת לרפא (לכרות את הרגל) חולים אלא גם ואפילו בעיקר על מנת למנוע מחלות של הבריאים, והבריאים כביכול (להפסיק לשתות שוקו אם רמת הסוכר בדם גבוהה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסכם. ועדיין יש לזכור שהמניעה הפכה למונח שגור ברפואה המערבית רק בעשרות השנים האחרונות (זמן קצר יחסית במשך קיומה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהאבחון המוקדם התאפשר רק בעשרות השנים האחרונות, עם ההתקדמות בהבנת מחוללי המחלות מחד ובאמצעי האבחון מאידך. יש באזור רופא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הזכרתי כאן לא פעם שיש הוכחות לקשר בין מצבי עקה (stress) לבין פעילות המערכת החיסונית והמצב הבריאותי בכלל. פסיכולוגים מפחיתים את מצבי העקה (או מתיימרים לעשות זאת - מי שרוצה לפתוח דיון שיתכבד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שילוב של מצבי עקה עם חשיפה נמוכה לחומרים מסוכנים עושה שמות בעכברים: http://www.dukemednews.org/news/article.php?id=7433 מסקנת ביניים (שלי): אם אתה כבר מעשן, לפחות תהיה שמח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני אהיה שמח. איך אפשר לשמח אותך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקה והשפעותיה על האדם: http://scienceblog.com/community/article3183.html (למי שאין חשק לקרוא: היא מגבירה את הפעילות החיסונית בטווח קצר, אבל אם היא מתמשכת היא מחלישה אותה. מסקנה: דו-קוטביות היא *ה*שיטה! הערה לטלי: תפסיקי לרפא אותם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
--- מה??? איך אמרווו??? משהו פטאלי? חוש טוטאלי? לבלב מגונדר? וואו. נחרשו אוזניי מצעקותיהם שנישאו על רוחות של כמעט 90 קמ"ש... ----- פרנץ קפקא טוען כי הבעיה של דון קיחוטה היא סאנצ'ו פאנסה. שמעתי אומרים כי הבעיה של סאנצ'ו פאנסה היא דון קיחוטה. עלובי החיים, אלה. מה יהיה על ויקטור הוגו. מה יהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סזאר ולחו מעולם לא זכה בפרס נובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעיתי. טעות גסה. אני מודה לך על התיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההערכה, רבקה. אבל מאחר שאני לא יודעת ספרדית, קשה לי להעריך את הדברים שהבאת. בכל אופן, המשפחה הבסיסית, למשל, יכולה לציין אב, אם וילד/ה. אשר לארבע אימהות - למעשה הן שש, אם להוסיף את בלהה וזלפה, ואז שוב יש לנו כפולה של שלוש (אולי אצליח פעם לפרסם את הספר שכתבתי על עגנון - מוטיבים פגאניים, ואולי אפילו ב"אייל" כדי שכולם יוכלו לקרוא. דרך אגב, האם כוונתך ל"יערפו" את ראשי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלה, למעשה, את לא זקוקה לספרדית. ואני מתנצלת על שלא הסברתי קודם את העניין הבא: DU = המספר 2 (דו-שיח, דו-קרב, דואליזם וכו'); TRI = המספר 3 (טריפטיך, TRI-STAR, ועוד); ואנו יודעים מהי האטימולוגיה שלהם. המילה TRILCE לא קיימת בספרדית: זאת המצאה של CESAR VALLEJO על-בסיס המילה הקיימת DULCE, שמשמעותה "מתוק" (פה בארץ מוכרים "דולסה-דה-לצ'ה" = ריבת חלב). באמת, סליחה. גם על טעות שלי: המשורר סזאר ואייחו לא זכה מעודו בפרס נובל. מישהו תיקן אותי. ולגבי המשך הגיגיי1 עקב תגובתך: --- אז הגענו לארבע (שוב: ראייה פואטית), ומסתבר כי - --- הנה הצלחנו לגבור גם על המכשול של "איך נספור אחרי 'חמש'?": נוספו 2 אמהות ופתרנו את הבעיה, והגענו למספר 6. בעצם, גם כדי להשיג כפולה של 3 נדרש המספר 2. מעניין. אגב: אני מתייחסת במלוא הרצינות להמחשה הפואטית-חווייתית בדרך להתפתחות החשיבה. הרי הקושי הוא להתרחק מן ה-"אני". מדברייך, אני מבינה שהדרך המסוימת "שלי" לא נראית אפילו קרובה לנכונה, לשיטתך. (מי יודע באיזה שלב התפתחותי קמאי חשבו כך - ז"א: מי יודע היכן נעצרה ההתפתחות שלי... :-)) --- --- נזכרתי שקראתי על הרכב השבט הקטן של הניאנדרתלי: היו שלושה ביסודו - המשפחה הבסיסית - והגיעו עד שבעה לפחות. למרות הקרבה הלא-ישירה בין הניאנדרתלי להומו-סאפיינס, הייתכן כי גם תחילת ההתארגנות החברתית של ההומו-סאפיינס (בעיקר של הקרו-מאניון) עברה שלבים אלה? שבעה אנשים, או המספר 7, היו כנראה מה שהבדיל בין חיים לכיליון, או בין חיים ומוות: פחות מ-7 - דינם למות ולהיכחד. --- אם הפלגתי הרחק מכל שיטה - אמרי לי. לא איעלב. אלמד ואחפש. (ואחרון-אחרון, לדרך-אגב שלך: במקור כתבתי: "...שמא ירעיפו גרזינים עליי ויערפו את ראשי." קיצרתי אותו במקום הלא-נכון.) --- 1 בזכותך אני חוזרת למחוזות שאהבתי. ואם יש לך על עגנון ומוטיבים פגאנים, למה את מחכה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זוכרת במקרה איפה קראת על המשפחה הניאנדרטלית? (אגב, הגודל המינימלי לקיום קבוצת בני אדם היה כנראה גדול הרבה יותר, אבל לא משנה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אגב, כתבתי כי "...הגיעו עד שבעה _לפחות_ (...)", אבל לא משנה.) מתוך רשימה ביבליוגרפית שניתנה בקורס של אנתרופולוגיה באוניברסיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבקה, היית מעוניינת בהתכתבות אישית? הכתובת שלי talabar@zahav.net.il האמת היא שלא ממש היבנתי את התיאוריה שלך, ולא הייתי מתנגדת לשמוע הסבר נרחב יותר. ארגון חברתי מסויים בוודאי היה קיים בשלבים הראשוניים ביותר של האדם הקדמון, מאחר שהוא קיים אצל הקופי-אדם. הרעיון של זכר המושך את הנקבה בשערה למערתו מופרך מעיקרו, מאחר שהנקבה היא שבנתה לה בית כדי לגדל בו את צאצאיה. (דרך אגב, מחוץ לניאנדרטלים, שמצאו מחסה מהקור במערות, האדם הקדמון בדרך כלל חי מחוץ לה.) הזכר, כפי הנראה, התקרב אליה כדי להצטרף לצעירים למחסה ומזון, והביא את מנחת הציד שלו כדי להפיס את דעתה של הנקבה. אבל לדעתי, הנקבות התאגדו יחד כדי לגדל יחד את צאצאיהן, להזין אותם ולהגן עליהם יחד. אחרי הכול, זכרינו מתגאים בפיתוח הציד, אז מה הם מדברים על הקמת בית? בקשר לעגנון, אני מחכה למישהו שיהיה מעוניין ולא ידרוש תמיכה כספית, שאין לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך עדויות כלשהן לתמוך בטענה ש"הנקבה היא שבנתה לה בית כדי לגדל בו את צאצאיה ... והזכר התקרב אליה כדי להצטרף לצעירים למחסה ומזון", או ששוב מדובר על הגישה הרגשית-אינטואיטיבית שלך שמוצגת כאילו הייתה אמת לאמיתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ימי הפילוסופיה השתמשו החכמים בשכלם, כאשר לא נמצאו ראיות מדעיות שיפריך אותו. רק חשוב בעצמך, למי נחוץ הבית במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבית הוא מקום שאם אתה חייב לשוב אליו תמיד פתוחה בו דלת לקראתך יש לי תמונה בבית של יונה עם עלה של זית יא יא מישלטי... (ביתי הוא מבצרי וכדומה) שלוש משמעויות/חשיבויות שונות לרעיון הבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשיבה ממוקדת וחסרת מעוף - אתה לא יכול לצאת קצת מעצמך ולחשוב על תקופות אחרות ועל בני אדם השונים ממך? אפילו אם תחזור אל השימפנזים - האם הם בנו פעם בית לצאצאיהם? האם הם בנו משהו מפותח יותר מקן לישון בו את הלילה? האם הם אפילו מצאו מחסה במערה והבעירו בה אש כדי להתחמם ולצלות את המזון שמצאו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חשיבה ממוקדת וחסרת מעוף": השירים שצוטטו על-ידי המתייחסים למושג ה"בית" הינם אכן ציטוט ולא חוברו ע"י עטי הפחות מוכשר לדאבוני מעט אלו שכתבו אותם. אלה שכתבו אותם היו/הינם לדעתי אנשים מוכשרים ובעלי מעוף, כך שאת כנראה לא מאשימה אותי בחוסר מעוף ומיקוד (רוב חיי האשימו אותי בדיוק בהיפך מזה.. אבל שיהיה) בגלל תוכן השירים אלא על-שום עצם הציטוט עצמו, המהווה אולי לדעתך פעולה חסרת מעוף. מצד שני, הציטוט אינו של *מחקר מדעי*, ישות שכפי הנראה את לא מאמינה שבינה לבין אמת יש קורלציה (שהיא (אמת) על-פי שיטתך משהו אינטואיטיבי. האם היא גם משהו שמשותף ליותר מאדם יחיד ד"א?), אלא של *שירים*. מה יכול להיות יותר אינטואיטיבי, בעל מעוף וחסר מיקוד מאשר פואזיה, אפילו אם זו מצוטטת? משום מה טלה, במאמרך, את מרשה לעצמך להמציא כתימוך לאינטואציה שלך כל חוט צמר מכל תקופה שהיא, בין אם זה ממיתולוגיה כזאת או אחרת או ממשורר מאוחר יותר כמו קיטס, או אף סופר מודרני כלואיס - כאילו כל המקורות אותם את מצטטת הם של אנשים להם היתה היכרות ראשונית עם האדם הקדמון או מאווייו, ומי יודע, אולי אפילו היוו המשך ישיר שלו (והסתובבו עירומים כל עוד הרשו להם). הכל הולך לדידך, והעיקר שנספיק לסיים את הסוודר בטרם תבוא הצינה. אבל כשאני מביא את רעיון המשפט השירי "הבית הוא מקום שאם אתה חייב לשוב אליו תמיד פתוחה בו דרך לקראתך", שלחלוטין אינו תלוי זמן, וניתן בקלות לתרגמו מתימטית, אני חסר מעוף. אז את יודעת מה, מה דעתך על המשפט הבא: "הבית הוא השילוב בין החתול, המייצג עצמאות, לחיתול, המייצג את הרחם, וככזה מהווה אב-טיפוס במובן האימהי ומיישם את השאיפה הקדם-בראשיתית לטפס על האוורסט תוך הרחבה נצחית של מוטת הכנפיים של היילוד" משפט אידיוטי לדעתי, אבל מלא עמימות ומעוף. ואם תיפסלי אותו זה רק בגלל שאת לא אינטואיטיבית מספיק לעלות על הדקויות שלו. אנא צאי קצת מעצמך (ע"י הרחבת מוטת הכנפיים החתולית כמובן), ורק אל תשכחי למפות את האני החדש בצורה כלשהי לישן, כדי שהאני החדש שלי יידע עם מי הוא משוחח. ובפרפראזה לתגובתו המשעשעת של וולטיר לרוסו לאחר צאת "האמנה החברתית": גם אני זקן מידי מכדי לחזור עכשיו אל השימפנזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבית הוא חסר ערך אם אין מי שיגן עליו. כלומר - הבית חשוב גם לזכרים וגם לנקבות. אני שוב אזכיר לך שאצל השימפנזים והבונובו, מי שנשאר במקום הולדתו הם דווקא הזכרים, בעוד הנקבות הן שעוברות לשבט אחר. ועוד אני אזכיר לך שבני אדם, כמו קרוביהם הנ"ל, חיים בשבטים, ולכן אין מה לדבר על "למי נחוץ הבית" - כולם גרים בבית. למה לעזאזל להניח שחלק מהמין האנושי הוא נווד, וחלק לא? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |