בתשובה לדה-קארט, 07/02/04 16:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קיבלתי, ואני מסכים עם רוב מה שאתה אומר, אולם לא בטוח אם זה אכן מתאים למקרה הנוכחי. מדוע? כי "הריון" אינו הכרח, דהיינו אינו נגזרת ישירה של "הבדלים פיזיים". נשאלת השאלה "אז נשים צריכות להחליט בין הריון ועבודה?". ולמעשה, אני עדיין מתקשה לראות מה "רע" בתשובה של "כן, בעבודות מסויימות, או עד שיהיה להן ותק מסויים בעבודה". יתר על כן, ניתן לקשור את ההריון עם "הבדלי כישרון", בעיקר בעבודה שבה הכישרון אינו פקטור רציני, והתפקיד דורש בעיקר נוכחות (ואלו לא מקרי קצה. אני מניח שזה מאוד נפוץ). גם זה מתקשר שוב ל"עבודות מסויימות". אז אולי כן יש טעם לבדוק כל מקרה לגופו, במקום להטיל איסור גורף על שקילת הריון בתור פקטור? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, למען הסדר הטוב, אני הולך להתייחס לימי חופש חוקיים (=שמגיעים במקרה של היריון) מתוך הנחה סבירה מאוד שאסור לפטר בגללם, ואם לא מגיע חופש, אז החוק לא צריך לתת אותו. הסיבה לאיסור הגורף היא שבהעדרו, יש תמריץ גדול מאוד למעסיקים שלא להעסיק נשים כלל, נוסף על האפליה שכבר קיימת. אפשר אם כן להסתכל על זה כעל אפליה מתקנת שהיא מפלה לטובה בכוונה. תחשוב למשל על % קבוע של קבלת סטודנטים ערביים, לפקולטות שבהן שליטה טובה בעברית היא חשובה מאוד (רוח?). פקטורים נוספים: המדינה מעוניינת לעודד נשים להרות (וגם מעוניינת לעודד גברים לעשות מילואים ולא להתחמק מהם). לכן היא מספקת להן ימי חופש (וכך גם לגברים). כמו כן, המדינה מעוניינת לעודד נשים שלהוליד זה חשוב להן (רחמנא ליצנא) - לעבוד. אבל אין ספק שאתה צודק שהאיסור הגורף (כמו כל כלל קטגורי שכזה) הוא קיצוני מדי, וצריך לעדן את החוק *הקיים* - כנראה במקרים של קבלה לעבודה, וכתלות בתפקיד , ותק, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. אז יש כאן עוול נקודתי שבא לשרת מטרה נרחבת יותר. אני מוכן לקבל את זה שהמדינה מנסה לעודד שני תחומים: 1) לידה בקרב נשים עובדות. 2) עבודה בקרב נשים יולדות. אם כי על התחום הראשון אני יכול להמשיך להתווכח, כי לא ברור האם עידוד ילודה הוא רעיון טוב כל כך במדינה שלנו. דווקא את הדוגמא של האוניברסיטה לא הבנתי, אלא אם כיוונת לומר שהמדינה רואה את זה כאינטרס שלה שסטודנטים ערבים רבים יהיו בעלי תואר, גם אם זה בא על חשבון אנשים שמתאימים יותר מהם. אבל אפשר לפתוח על זה דיון חדש, וארוך הרבה יותר, אז אולי נוותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא נשמע שהבנת את כוונתי בדיוק נמרץ... בהקשר זה זה דוקא ממש לא חשוב אם האינטרס של המדינה ביחס לסטודנטים ערבים מוצדק או לא, זאת רק אנלוגיה שבאה להראות שבמקרה של נשים אפשר (אולי) להתייחס לכך כאל אפלייה מתקנת המפלה לטובה נשים במכוון. בקשר לעידוד ילודה - אני חושב שזה חשוב לעודד נשים עובדות ללדת שני ילדונים, אחרת נגיע לניוון סטייל אירופה (השכבות החזקות באוכלוסיה מצטמקות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך, האמת. אם מתחילים את המלחמה בקונספציה של "ילדים זו שמחה", צריך להתחיל ממשפחות "ברוכות" ילדים ,לא ממשפחות עובדות. מה עושים באייל אם מגיעים להסכמה על משהו? צועקים "אסור לערבים להיכנס לאוניברסיטה!" ומתחילים לריב מחדש? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |