בתשובה לדה-קארט, 06/02/04 17:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק כדי שאבין, אתה טוען כי "זכות הקניין היא הזכות לרכוש משלך... אך הזכות [לקבוע] איך להשתמש בכסף אינה חלק מזכות הקניין", נכון? אם אני מפשט את זה, הניסוח יוצא: "זכות הקניין היא הזכות לרכוש משלך שאסור לפגוע בו, אך אין לך זכות לקבוע איך להשתמש ברכושך." בניסוח זה, אתה “כאילו” שומר על זכות הקניין (אסור לפגוע ברכוש) אך בפועל מרוקן אותה מכל משמעות ולמעשה מאיין אותה. אפשר להניח כי תטען כי ההגנה מפגיעה היא הביטוי העיקרי של זכות הקניין, אך להגנה זו אין שום משמעות כאשר אין יכולת להשתמש בקניין כראות עיניו של בעליו. לדוגמה: נאמר שבית לך ובבית בלטות ותחת הבלטות מיליון דינרי זהב. סביב ביתך ניצבת שרשרת שוטרים כחומה בצורה להגן על קניינך זה מכל רע ומזיד... ובמקביל, למנוע ממך להוציא את הדינרים כראות עיניך. במצב זה, אין שום משמעות לאותם דינרי זהב, כיוון ששלולה ממך הזכות להחליט איך להוציאם. אפשר להניח כי טיעון התגובה שלך כאן יהיה כי היעדר “זכות לקבוע איך להשתמש בכסף” אינו מונע באופן מוחלט שימוש בו, אלא רק מגביל אותו באופנים כאלו ואחרים, העשויים להיות מבוקרים ומוגבלים אף הם. אלא שגם לטיעון נוסף זה רגליים לוגיות רעועות. אם הזכות לקניין מוגבלת, מאליו עולה השאלה: מי מגביל את הזכות הזו? יהא המגביל אשר יהא, הוא בעל זכות הראשונים לרכושך (שהרי הוא אמון על קביעת אופן השימוש בו) ומאליו נובע כי הוא הבעלים הראשוני והמהותי של רכושך. אם לנסח את זה בצורה פשוטה, ניסוחך היה יכול להיות גם הניסוח האבסורדי הבא, בלי לאבד מאום ממשמעותו המקורית: "זכות הקניין היא הזכות לרכוש משלך, ורכוש זה שייך למשה רבינוביץ’ מרחוב הסוסים 3, רמת גן." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, אם לא ידעת, הזכות להשתמש בכסף מוגבלת ע"י המדינה: אסור לך לתת שוחד, לרכוש סמים, לפתוח עסק בלי רישיון עסק, לקנות טלוויזיה בלי לשלם מע"מ, לקנות עבד, לבנות בית שלא עמיד כנגד סכנת אש ועוד. המדינה גם אוסרת עליי לסוע שלא כחוק. האם זה אומר שהיא הבעלים הראשוני על האוטו שלי? אתה רשאי לחשוב כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין המשל דומה לנמשל. ישנן הגבלות הנובעות מנימוק סביר והגיוני של מניעת פגיעה אפשרית באדם אחר. היינו, הן מתייחסות לזכות לחיים הקודמת לזכות הקניין. הזכות לרכוש אינה קודמת לזכות הקניין אלא היא נובעת מסוימת והכרחית שלה. אשר למקרים של איסור לרכוש סמים, לפתוח עסק בלי רשיון, וכן הלאה: כל אלו הן הגבלות על זכות הקניין ושאלת הצדק שבהן היא עניין פתוח לדיון ולא מוסכמה המקובלת על הכל, כפי שאתה מניח בטעות (שגגת Circulus in demonstrando וככל הנראה גם גם כשלים סיבתיים והחמצת הנקודה). אתה מנסה להסביר מקרה אחד באמצעות מקרה אחר בעל כיווניות זהה הפתוח לאותם ערעורים כמו המקרה המקורי ולכן הטענה שלך אינה עומדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אמרת: "יהא המגביל אשר יהא, הוא בעל זכות הראשונים לרכושך (שהרי הוא אמון על קביעת אופן השימוש בו) ומאליו נובע כי הוא הבעלים הראשוני והמהותי של רכושך." כל מה שביקשתי להראות זה ש*יתכנו* מגבלות על זכות הקנין מבלי שהוא יהיה "הבעלים הראשוניים" של רכושך. מעולם לא הנחתי שאלו הן מגבלות *המקובלות על הכל*. להפך, אני מתעקש על כך שאין דבר כזה זכויות אבסולוטיות ועדיפויות אבסולוטיות בין זכויות. דרך אגב, יש הרבה הגבלות על נסיעה שנובעות לאו דוקא מפגיעה אפשרית באדם אחר: ביטוח, נסיעה בשטח פתוח ללא כביש, חניה במקום אסור, ועוד. השתכנעתי שזכות הקנין במובן הרחב של המונח היא גם הזכות להשתמש בכסף. עדיין יש לה מגבלות לגיטימיות כאשר השימוש שאתה עושה בקניין הוא מתנגש עם זכות או עניין עדיף. זה כל מה שאני טוען. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי ''ראשוני ומהותי'' התכוונתי למובן הפילוסופי והעקרוני, לא בהכרח למובן המעשי של הדברים (שכן כאן היכולת של הבעלים הראשוני והמהותי מוגבלת בדרכים מעשיות שונות ומשונות). אם אני מבין נכון את הדברים ואת האופן בו אתה מציג אותם, חילוקי הדיעות אינם על קיום זכויות שונות אלא על אופן דירוגן. בעיני, הזכות לחיים היא הזכות הראשונית, כשהביטוי הראשוני והטבעי ביותר שלה הוא הזכות לקניין (הבהרתי את הסיבות לכך באריכות בנושא זה בדיון אחר, שאיני זוכר כרגע היכן הוא נמצא, לכן אוותר על חזרות מיותרות). בעיניך, לעומת זאת, ישנן זכויות אחרות העדיפות (היינו, קודמות) לזכות הקניין. אני חושב שכדי להמשיך הלאה תצטרך להגדיר אותן בצורה ברורה ומדויקת יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |