בתשובה לדה-קארט, 06/02/04 1:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1+2) מסכים. אני חושב שאין הרבה ויכוח ש-עדיף- למעביד לקבל עובדת שלא בהריון, ולא הולכת להיכנס להריון. עד כמה עדיף, זו שאלה אחרת. 3) מה שאתה אומר זה שהוא כן מוכרח לקבל עובדת בהריון, אם אין לו סיבה אחרת לא לקבל אותה. מאחר שהיותה בהריון (ע"פ סעיף 1+2) אומר שהיא פחות טובה, ולו בשל יותר ימי החופש שתקבל, הרי שמכריחים אותו לקבל עובדת פחות טובה. 4) אתה צודק. אבל כאן ניסית להציג את שתי העמדות כאילו עמדתו של המעביד הוא חשוכה ונובעת מגחמות, בעוד שעמדתה של העובדת מובנית מאליה ("ההחלטה היתה קלה", "אני המעביד הכי ערום בתל-אביב") 5) אני רואה הבדל בין "מה שלא אוסרים על אדם" ובין "מה שמכריחים אדם לעשות". המצב המתואר הוא זה שבו "מכריחים על המעביד לקבל עובדת בהריון". המצב ההפוך הוא לא "מכריחים את העובדת בהריון לא להתקבל לעבודה", אלא "לא אוסרים על המעביד לא לקבל את העובדת, לא אוסרים על העובדת להתקבל לעבודה". הגישה שאני מציג כאן (ואני לא בהכרח מסכים איתה) היא, כמו שאמרו בדיון אחר כאן, "ליברלית קיצונית", אבל היא עדיין קיימת. אז על העיקרון שיש כאן, של פגיעה בחופש בשם ה"שוויון", אי אפשר להתווכח. אפשר רק להתווכח על כמה זה מוצדק. בצד אחד של הסקאלה יש אנרכיה, בצד השני יש טוטליטריזם, אז צריך לבחון בשבע עיניים כל מקום באמצע הסקאלה, שלא נסטה חלילה לאחת התהומות הללו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה אי אפשר להתווכח על זה שיש כאן פגיעה בחופש בשם השוויון? אני לא רואה היכן בכלל נכנסת שאלת ה"שוויון". דחיית אישה בהריון אינה פוגעת בזכות לשוויון-הזדמנויות. אני חושב שזאת פגיעה במעביד בשם ערכים שאינם ברורים לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניתן להתווכח על כך שיש פגיעה בחופש, בשם "שוויון". הויכוח הוא על השאלה האם הפגיעה הזו מוצדקת. דחיית אישה בהריון פוגעת בשוויון הזדמנויות לפי גישה סוציאליסטית שאומרת שהעובדה שלאישה יש את היכולת להיכנס להריון לא מהווה שיקול ענייני בקבלתה לעבודה. אני מניח שאותה גישה עצמה תטען, אם יראו מחר שאדם לבן הוא *תמיד* טיפש יותר מאדם שחור, שאסור להעדיף אדם שחור על פני אדם לבן בקבלה לעבודה על בסיס "חוכמה" (בכוונה הבאתי מצב מוקצן ולא מציאותי). ה"ערכים שאינם ברורים לך" הם ערכים שגורסים "שוויון לכל", גם אם זה שוויון הריסון ברגרסוני, של הנמכת כל האנשים לגובהו של האדם הנמוך ביותר. כאן אתה פשוט נתקל ביישום לא קיצוני במיוחד של הערכים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי. החוק מנסה להבטיח ''שוויון הזדמנויות'' ולא ''שוויון'' כללי. בעיקרו, הוא נועד להגן על פרטים שלא מקבלים הזדמנויות מספיקות בגלל עצם השייכות שלהן לקבוצה מסוימת (נשים, נכים וכו'), ולא מטעמים ענייניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן בדיוק נקודת המחלוקת. הועלתה כאן הטענה שהריון הוא -כן- טיעון ענייני נגד העסקה. בא דה-קארט ומציג את העמדה שגורסת ''כן, זה באמת טיעון ענייני, אבל אנחנו מדינה שאחד מערכיה העליונים הוא שוויון הזדמנויות לכולם, ולכן מותר לדרוך על הזכות של המעסיק לבחור את מי להעסיק גם מטיעונים ענייניים, כי הנזק שנגרם לו קטן בהרבה מהנזק שנגרם למי שמסרבים להעסיק''. הגישה שהוא מציג בהחלט לא מבטיחה ''שוויון הזדמנויות'' שבו מונעים אפליה על בסיס עובדות לא רלוונטיות, אלא ''שוויון הזדמנויות'' שבו מונעים אפליה על בסיס עובדות רלוונטיות, מתוך רצון לצמצמם את נזקן של העובדות הרלוונטיות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש שלי שמציע הסבר לערך X החמקמק בתגובה 195514. אולי אנחנו בודקים את הזרמים הנלחמים על זכויות נשים בישראל באותו אופן שאנחנו מנתחים זרמים כאלה בעולם המערבי ולכן אנחנו מתחילים להתבלבל לגבי המניעים האמיתיים. יכול להיות שהמניע הוא לא שוויון הזדמנויות (שכולל גם את מרכיב האחריות האישית) כמו שהוא בעצם זכותה של האישה הישראלית להיות הן אישה מודרנית עובדת שמגשימה את כל שאיפותיה כאינדיבידואל והן אישה שממלאת אחר כל "תפקידיה" המסורתיים בצורה המלאה ביותר ומתגיסת בנאמנות למלחמת הדמוגרפיה. מעין מלחמה על זכותה של האישה להיות אישה מודרנית תוך כדי השתתפות בערכים שנובעים מהיותה חלק מחברה מיליטריסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גורם לי לחשוב שהפתרון האמיתי הוא חזרה לריבוי נשים. ליתר דיוק שתיים. אחת בעלת קריירה, והשנייה לכל השאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתרון אמיתי עבור מי? ומה אמורים לעשות עוד 25% אחוז מהאוכלוסיה? ולמה אני תמיד הורס בדיחות של אלמונים :-) ? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |