 |
|
 |
||
|
||||
 |
במאמר הבאתי דוגמה בה הוק מצטט את לנין כדי להמחיש את שיטותיו לדיכוי יריביו. קראתי היום את המאמר המקושר של סלבוז' צ'יצ'ק על לנין. צ'יצ'ק (או איך שכותבים את שמו בעברית) מצטט את לנין, שענה למתנגדיו המנשביקים והמהפכנים-הסוציאליסטיים שאמרו "הרשו לנו לאמר פעם נוספת [את שאמרנו מזמן]". לנין משיב להם: "הרשו לנו להעמיד אתכם בפני כיתת יורים. או שתמנו מלהביע את דעותיכם...או שתוכלו להאשים רק את עצמכם אם נטפל בכם כבגרועים וכבממאירים ביותר...". צ'יצ'ק טוען שלנין מטריד אותנו בגלל שהוא הראה לנו שחברה של אפשרויות בחירה היא חברה בה הבחירה היא רק מראית עין שלמעשה מונעת בחירה אמיתית. בני ציפר ציטט לפני כמה זמן את הסופר הצרפתי מונתרלאנד שכתב שממזרח לצרפת שוכן הוותיקן שמכבה את אורות המחשבה המערבית. ממערב שוכנת ארה"ב שלפי בי"ס הקתולי היא הרוע בהתגלמותו "אלא שאני מעדיף את האפיפיור האמריקאי". אני חושב שלאור המאמר, מונתרלאנד עדיף על לנין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היי רון, השם בעברית נכתב כך: סלבוי ז'יז'ק. המאמר הזה מציג גירסה מכלילה של הטענה הידועה כי במשטר קפיסטליסטי החופש מראית עין, שכן הוא מסתכם ב"חופש לישון תחת הגשר". ז'יז'ק אינו מביע במאמר העדפה למשטר כזה או אחר (קומוניסטי, קפיטליסטי וכו') ומדגיש כי בכל צורת משטר יש מערכת בחירות יסוד (המאפיינת את המשטר), שאותה היחיד או אף קבוצות גדולת חייבים לקבל ללא עוררין. (כך, לדוגמה, משטר דמוקרטי-ליברלי מערבי כיום אוסר עליך להיות גזעני). בקצרה, אין מערכת חברתית אידיאלית, שבה יש חופש בחירה בכל נושא ועניין. תמיד יש קואורדינטות יחסי כוח שרק במסגרתן ניתן לבחור, ולכן זהו חופש בחירה "רשמי" (formal) בלבד; חופש "ממשי" (actual) לפעול ולחתור תחת הקואורדינטות הללו לא קיים למעשה. כשלנין איים בכיתת יורים על המנשביקים ומתנגדי המשטר האחרים הוא שלל את חופש הבחירה שלהם לחתור תחת שלטון הפועלים והאיכרים, כלומר, תחת קוארדינטות היסוד של המשטר והחברה שייסדו הבולשביקים. הביקורת של ז'יז'ק (ואחרים) על המשטר הקפיטליסטי, האמריקני לדוגמה, היא שגם בו החופש מוגבל, כלומר, הוא חופש "רישמי" בלבד. גם בליברליזם הדמוקרטי, יש חוקי משחק נוקשים, שאין להפר אותם, אולם מתקיימת הסתרה של העובדה שמדובר בחופש "רישמי" בלבד, וזאת באמצעות הצגת הקפיטליזם הגלובלי כצו גורל, כמעין כוח טבע שנגדו אי אפשר להלחם, "והדבר היחיד שניתן לעשות זה להעניק לו פנים אנושיות", אך יותר מכך אין בכוחנו כבני אדם לעשות. בחברה המערבית הקפיטליסטית משלים אותנו בחופש הבחירה שלנו בעזרת זוטות, בבחירה בין "פפסי" ל"קולה" (בהקשר זה כדאי לזכור שגם המפלגות הפוליטיות הפכו במידה רבה למותגים). "חברת החירויות" שלנו, טוען ז'יז'ק, משלה אותנו - היא שוקדת על הסתרת העובדה שגם היא הוציאה מכלל חשבון את אפשרויות הבחירה הנוגעות לקואורדינטות היסוד, לדברים המהותיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דיי מכבד את זיז'אק (במיוחד בגלל הזהירות המופלגת וחוסר הדוגמטיות שלו בשימוש בתורות פילוסופיות ופסיכואנליטיות, והגישה שלו שמדובר לא ב''טקסטורות עומק'' שמאחורי המצב הפוליטי, אלא בפנסים שונים שמעניין להסתכל עליו לאורם) , אבל קו הטיעון הזה דמגוגי מאוד- לא, אף אחד לא מכריח אותנו לבחור בין פפסי וקולה. אני מכיר כמה וכמה אנשים שלא שותים משקאות קלים כלל, והמשטרה טרם התדפקה על דלתיהם. זה לא שאין בעולם הקפיטליסטי כוחות שמעודדים, או לוחצים, אם אם נרצ להיות קיצוניים מנסים לשתוף את המוח לשתות פפסי או קולה, אבל כל עוד אדם יכול לבחור שלא לשתות משקאות קלים ואין שום תוצאות שעליו לסבול, חובה על זיזאק להודות שסוג ה''כפייה'', גם של הדברים שכביכול נמצאים בכפיה שמאחורי החופש הרשמי, הוא שונה לחלוטין מהכפיה שבמשטרים אחרים. כשאדם יכול להקים מפלגה שלישית בארה''ב, וה''כפייה'' תתבטא בכך שלא ימצא מצביעים רבים מאוד (ואולי כן), אי אפשר לטעון שזו אותה הכפיה באדרת שונה. היא נבדלת לחלוטין גם במכאניזם שלה וגם בתוצאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא תגובה למאמר, אני פשוט מנסה לאתר נואשות את המאמר של ז'יז'אק עם הדיאט קולה, לא הצלחתי למצוא אותו דרך האינטרנט, מישהו יודע איך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |