בתשובה לאדון חרדון, 03/02/04 19:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. כל הסיבות שהעלית לאי-הפעלת הכוח קשורות למה שאני מכנה "מוטיבציה". סוריה, למשל, מונעתמחיזבאללה כעת לבצע פעולות מלחמתיות בין השאר כי אין לה מטריה דיפלומטית של "פעולה לשחרור שטחי לבנון הכבושה". האוכלוסיה הלבנונית חוששת ממהלך צבאי של החיזבאללה, בניגוד למצב לפני נסיגת צה"ל, שאז תמכה רוב האוכלוסיה הלבנונית ב"סילוק צה"ל מלבנון". 2. מה שלא ברור לי הוא ראיית כדור-הבדולח שלך: מדוע אתה מאמין שכל אותם סייגים המונעים עכשיו אותה "מתקפה כוללת" של החיזבאללה ייעלמו מתישהו, אפילו בקרוב? למה לדעתך תהליך כזה הוא סביר יותר מתהליך הפוך של סייגים הולכים וגדלים ליכולת הפעולה של חיזבאללה? 3. הערה קטנה: עם כל הפעולות שביצע החחיזבאללה מאז הנסיגה, ודאי תסכים אתי שהנזק (בחיי אדם ובהפסד כספי) שהוא גרם מאז הנסיגה קטן משמעותית מזה שהוא גרם לפניה. הסיבה היא בין השאר בגלל שהיכולות החדשות שלו באות על חשבון יכולות ישנות (פגיעה בחיילים בצירים באמצעות מטעני צד או מארבים). הנסיגה מלבנון, במובן זה, הייתה מהלך טוב מכיוון שהיא העלימה גם חלק מיכולות הפגיעה המשמעותיות ביותר של חיזבאללה. (דרך אגב, פינוי התנחלויות מעזה והוצאת צה"ל מהרצועה לחלוטין יהיו מהלך דומה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. כלומר, גם אתה בעצם מגדיר מוטיבציה כנכונות או רצון לעשות שימוש ב*אמצעי שקיים*. מכאן נובע שלדיבורים על מוטיבציה אין שום משמעות בהינתן שאין אמצעים, ולכן כל זמן שאין שום אפשרות לעשות שום דבר בקשר למוטיבציה, וכל זמן שבהגדרה כל דבר שהיה אפשר לעשות אילו היה אפשר לעשות אותו היה מסובך בסדר גודל בלתי אפשרי לעומת נסיונות למזער את היכולת של האויב, הרי שעדיף להתמקד במזעור של היכולת ולא לראות ב'מוטיבציה' את הנדבך העיקרי במערכה. 2. אמרתי כבר בפתיל הזה שהמחשבה שעם הזמן הדברים יהיו פשוטים יותר עבורנו ולא להפך היא לגיטימית ואני מוכן לקבל אותה, ושההערכה האישית שלי היא אחרת. 3. היכולות של חיזבאללה לפגוע בנו כעת הן גדולות בהרבה מאשר היכולות שלו לפני הנסיגה. הוא בוחר לא ליישם אותן, או שפשוט לא מרשים לו, אבל אם הוא ירצה, וכבר נוכחנו בזה, הוא יכול להרוג חיילים ולגרום לנפגעים רבים, אולי באמצעים שונים מאלו ששימשו אותו לפני הנסיגה, אבל דווקא באמצעים לא פחות אפקטיביים ולמעשה הרבה יותר - אם הוא רק בוחר לעשות בהם שימוש. הניחוש שלי הוא שסוללות טילים של חיזבאללה שמוצבות במערכה הראשונה, יירו ועוד איך במערכה השלישית. והיא בוא תבוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ברור. הנקודה היא שלדעתי מזעור היכולת עד למצב שבו גם מוטיבציה בשמיים לא תוציא מהיכולת הזו כלום דורש: א. מהלך ארוך ויקר, גם בכסף, גם במעמד בינלאומי ובעיקר בחיי אדם, וגם... ב. הישארות בשטח לתקופה ארוכה (למעשה, לנצח) כדי למנוע השגה חוזרת של אותן יכולות. הבעיה היא שיישום סעיף ב' יוצר אפשרות לחיזבאללה לפגוע בנו גם באמצעות כלים פשוטים יותר. ונוכחות יותר מאסיבית בשטח, שתמנע גם יכולת כזו, יוצרת מצבי חיכוך נוספים שהם הזדמנויות נוספות, כל זאת תוך העלאת המוטיבציה ועלויות אדירות עבורנו. לטעמי, התהליך הוא חסר תוחלת ויוביל להפיכת לבנון לשטחים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |