|
||||
|
||||
1. "אין שום מצווה ביהדות שמחייבת להאמין באלוהים". בולשיט כזה עוד מימי לא שמעתי... מי הביא לעולם את המונותאיזם אם לא היהדות? מה כתוב בה, ביהדות? "שמע ישראל - ה' אלוקינו - ה' אחד". 2. את כל מה שאמרתי על הרפורמים יש להקביל קו ישר לקונסרבטיבים, ואסביר על מה ולמה. ההבדל בין הקונסרבטיבים לרפורמים הוא לא גדול. פירוש המילה *קונסרבטיבי* הוא *שמרני*: גם הם אומרים בצורה מפורשת, שכיום אין מקום לקיים את ציווי התורה ולא מוכרחים לקיים את שניתן, אבל, יש מקום לשמר. התנועה הקונסרבטיבית היא תנועה אמריקאית שהורתה ולידתה בארה"ב. להבדיל מאחותה הכמעט-תאומה, הרפורמית, שהיא כאמור תנועה (אירופאית-גרמנית במקורה) אידיאולוגית חברתית ותו לא, התנועה הקונסרבטיבית היא תנועה אופרטיוניסטית, שמבחינה הצהרתית לא הרחיקה לכת כאחותה, אך מבחינה מעשית צועדת בעקבותיה. שורשיה בכמה יהודים יודעי ספר שהגיעו לארה"ב והתקשו להתשלב בממסד הרבני. הם חברו לקהילות שהתרגלו לחיות בהתאם לקצב החיים שהוכתב על ידי העולם החדש, על ידי התנאים ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". עתה 'המנהיגות הרוחנית' התבקשה להתאים עצמה לזמן, וכך אכן עשתה. ההתאמות תכפו והלכו עד כי גם היא, כאחותה הרפורמית, הפכה להיות למנוף להתנתקות ולהתבוללות. אף כי בדרך כלל אין רבאים קונסרבטיבים מקיימים נישואי תערובת, הרי רבים מהם נוהגים להמליץ על חבר רפורמי שיערוך בשמחה את ה"טכס" בכנסיה הנוצרית הסמוכה על כל פרטיו ודקדוקיו. מידי שנה נערכות ועידות משותפות לשתי התנועות הצועדות יד ביד בהבדל אחד: התנועה הקונסרבטיבית מפגרת אחרי אחותה הרפורמית במספר שנים. היא נראית כפי שאחותה נראתה לפני מספר שנים, ובעוד מספר שנים תראה כפי שהתנועה הרפורמית נראית כיום. כך הטיח רבאי אלכסנדר שינדלר, מנהיגה לשעבר של התנועה הרפורמית, בפני חבריו הקונסרבטיביים. באחת הוועידות התפתח ויכוח על הלגיטימיות היהודית שאישה תוכל לכהן כ"רבאית" ("רבה", למתעקשים לכבד את החלטות האקדמיה ללשון עברית). הקונסרבטיבים נאבקו בלהט נגד רעיון זה. אמר להם שינדלר: "עד שאתם מנסים להחזיר את תנועתי לעבר, קדמו נא את תנועתכם לעתיד, הרי ממילא אתם נראים היום כמו שאנחנו נראינו לפני עשר שנים, ובעוד עשר שנים תראו כפי שאנו נראים היום". רבאי שינדלר טעה רק בדבר אחד: חמש שנים בלבד עברו עד שה"רבה" הקונסרבטיבית הראשונה "הוסמכה". התנועה הזאת מתעדכנת אפוא והולכת, צועדת היא באון ובעקביות בעקבות אחותה הרפורמית. (ותמסור זאת בשמי לרון בן-יעקב שמשום מה מוקסם מ"שמרנותם"). |
|
||||
|
||||
וואו... כזו ערימה של שטויות בבת אחת, שאני לא יודעת איפה להתחיל. שורשי התנועה הקונסרבטיבית אינם בארה"ב, אלא באירופה. כאשר הוקמה התנועה הרפורמית בגרמניה במאה ה19, התחילה מגמת נגד באורתודוקסיה של שמרנות קיצונית. אז "הוקמה" התנועה הקונסרבטיבית, שכשמה כן היא - בקשה לשמר את הלכי הרוח הקימים ביהדות, נגד הקיצוניות משני הצדדים.למעשה, טכנית, התנועה הקונסרבטיבית משמרת את רוח "היהדות האמיתית" שאתה כל כך מתרפק עליה. לא הרפורמה, ובטח שלא האורתודוקסיה השמרנית בטירוף שאתה מנופף בדגלה. זו היתה גם הנקודה ההסטורית שרבנים אורתודוקסים התחילו לצאת עם אמירות דביליות כמו "חדש אסור מן התורה". לפני כן היהדות היתה דת דינאמית, ששקלה את שינויי הזמן והגיבה להם בזהירות, מתוך התחשבות במסורת. מעניין כמו איזו תנועה זה נשמע... |
|
||||
|
||||
תגידי, "בית דניאל" שם ברחוב בני דן, הם רפורמים או קונסרבטיבים? |
|
||||
|
||||
רפורמי, ואתה יכולת לבדוק את זה באותה דרך: |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אין זה נכון לומר ש"שורשי התנועה הקונסרבטיבית אינם בארה"ב, אלא באירופה". שכן התנועה הקונסרבטיבית נוסדה רק בראשית המאה העשרים בארצות הברית. היא אמנם הושפעה מבחינה רעיונית מהתנועה הניאו-אורתודוקסית (האורתודוקסיה החדשה) בהנהגתם של הרבנים שמשון רפאל הירש ועזריאל הילדסהיימר אשר ביקשה למתן את חידושיה מרחיקי הלכת של התנועה הרפורמית וניסתה למצוא דרך ביניים בין האורתודוקסיה לרפורמה, אבל התנועה הקונסרבטיבית רחוקה ממנה כרחוק שמים וארץ. את היסודות האידיאולוגיים והארגוניים של התנועה הקונסרבטיבית הניח שלמה שכטר, שהיגר לארה"ב ב-1902, והצטרף לבית המדרש לרבנים של אמריקה (JTSA) בניו יורק. מאוחר יותר הוקמו מוסדות דומים גם בלוס אנג'לס ובבואנוס איירס. ב-1913 הקים שכטר את 'איחוד בתי התפילה הקונסרבטיביים באמריקה', האירגון הכולל של התנועה הקונסרבטיבית, ובכך החלה למעשה התנועה את דרכה. תפיסתו של שכטר בכלל לא היתה תיאולוגית אלא חברתית-היסטורית. הוא הציב במרכז ההתעניינות לא את א-לוהי ישראל אלא את העם היהודי. ההידרדרות הרוחנית, בדומה למדרון החלקלק של הרפורמים, החל בכל הנוגע לזכויות נשים, למקומן ולמעמדן בחברה המודרנית. ישיבה משותפת של גברים ונשים בבתי התיפלה הונהגו כבר בראשית המאה, וב-1922 חגגו לראשונה טקס של בת-מצווה. ב-1954 הוחלט שנשים יכולות 'לעלות לתורה' ולברך על כך. ב-1973 צורפו הנשים ל'מניין', כך שתפילה בציבור יכולה להתקיים בנוכחותם של עשרה גברים ונשים, בניגוד לכללי ההלכה היהודית לדורותיה. ב-1984 הורשו נשים ללמד בבתי המדרש לרבנים, ולכהן בכל התפקידים הפולחניים בבתי התיפלה הקונסרבטיביים. מאז הנשים עוברות לפני התיבה ומשמשות חזניות. נשים רבות חובשות כיפה, מתעטפות בטלית בשעת תפילה, ולעתים גם ב'טלית קטן' (ציצית) - חובות המוטלות ב*הלכה המסורתית* על שכמי הגברים בלבד. בגלל שינוים מרחיקי לכת במדרון החלקלק שמחקה ומפגר אחרי התנועה הרפורמית במספר שנים, פרשו מהתנועה הקונסרבטיבית כמה קבוצות שהתנגדו לכך, והקימו אירגון חדש בשם 'ברית היהדות המסורתית'. מעניין כמו איזו תנועה זה נשמע... אם לזאת יקרא *שמרנות* או *מסורתיות* (הקונסרבטיביות), למה בדיוק יקרא *הרפורמה*? ברחבי ארה"ב, הרפורמים כמו הקונסרבטיבים: אחוז נישואי התערובת בקרב חברי התנועה הקונסרבטיבית בין השנים 1985-1990 מגיע ל-42%, וכל רפורמי שני נישא בנישואי תערובת. בנוסף, ראוי להחכים ממסקנתו של מתי גולן על התנועות "המתקדמות" הללו: "התנועה הרפורמית היא הצעד הראשון של היהודי אל הנצרות. התנועה הקונסרבטיבית היא הצעד הראשון של היהודי אל מחוץ ליהדות" ("כסף תמורת דם - יהדות אמריקה נגד מדינת ישראל", הוצ' כנרת, 1992). כך שמדברים על איזשהו הבדל מדומה ביניהם - ולמעשה אין הרבה הבדל בין שתי התנועות הללו. |
|
||||
|
||||
האם היה זה הרב שך שאמר על חב"ד שהם הכת הנוצרית הקרובה ביותר ליהדות? |
|
||||
|
||||
התיאור שלך על זכויות הנשים בתנועה הקונסרבטיבית שיכנע אותי שזוהי תנועה ראויה, אשר מוציאה מהיהדות את האפליה המזעזעת שהחחתה קיימת בה מאות בשנים. יישר כוח! |
|
||||
|
||||
כן, זה גם מה שאני חשבתי, אבל אני עושה מאמצים לא להתווכח איתו. לפעמים מתפלק לי, אבל בסך הכל אני לא רואה בכך טעם. |
|
||||
|
||||
לגבי 1: יש לי שאלה אליך: ממה שהבנתי מדבריך וגם מדתיים אחרים, אתה לא שומר מצוות רק בגלל שאלוהים אמר. אתה גם סבור ששמירת המצוות ואורח החיים הדתי טובים לך, ויש להם הרבה יתרונות על אורח החיים החילוני. כעת, נניח שברגע של הרהור פילוסופי מעמיק מדי תגיע למסקנה שאתה בעצם לא בטוח אם אלוהים קיים, או אפילו די בטוח שאלוהים לא קיים. האם זו תהיה סיבה עבורך להפסיק לשמור מצוות ולעזוב את הקהילה הדתית? הרי אם כל כך טוב לך שם אז אין סיבה להפסיק גם אם אלוהים לא קיים, נכון? לי נראה שהדבר ההגיוני עבורך יהיה להמשיך לשמור מצוות, ואם במקרה יש אלוהים, אז מקומך בגן-עדן עדיין יובטח בזכות זה ששמרת את כל חוקיו ,אפילו שלא האמנת בו. |
|
||||
|
||||
"אני ה' אלוהיך". הדיבר הראשון. אתה לא יכול להיות יהודי טוב בלי להאמין באלוהים. זה גם אחד משנים-עשר(?) עיקרי האמונה שניסח הרמב"ם(?). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
טוב, אני כופר בעיקר, אז נשארו רק 12. (: |
|
||||
|
||||
גם מוציא את עצמך מהכלל וגם כופר בעיקר. מזלך שאתה לא במצריים. |
|
||||
|
||||
אורי יתקן אותי אם אני טועה, אבל לדעתי העיקרים הנ''ל, להבדיל מפסקי הלכה של הרמב''ם, אינם מחייבים. |
|
||||
|
||||
טעות פטאלית בידך: 13 עיקרי האמונה שהרמב"ם בסה"כ קיבץ וניסח למבוכי דורו מהפילוסופיה האריסטוטאלית והמוסלמית - מחייבים את היהודי לא פחות ואפילו יותר מכל קבצי הלכותיו ב"משנה תורה". שכן, יש לא מעט הלכות שהרמב"ם פסק ולא נפסק הלכה למעשה כדעתו. תישאל בקרב עדת התימנים, חלקם חסידיו הגדולים (בקיום ההלכות). טעות פטאלית נוספת: היהודי המאמין אינו מאמין בקיומו של הא-ל ובקבלת תורה מסיני לנוחיותו, אלא אל אף נוחיותו ורצונות ותאוות ליבו. לעתים, הוא נדרש לוותר על רצונו על פני רצון בוראו. וכי מה חשבת שלא בא לי לאכול בשר לבן או לפחות לטעום את טעמו הערב לחיק? אבל הנני מבטל את רוצות ליבו ותאוותי בפני רצון בוראי ומקיימי. לא הכול בעולם הוא תועלתי. בוודאי שלא מה שפרויד חשב שהוא יודע יותר מכל המאמינים על הדת. ויתכן שדבריו נכונים במישור הפסיכולוגי, שאם להגדירם במשפט אחד אגרסיבי: כשאתה מתפלל אתה בעצם מזיין וכו', לגבי דתות השולטות בכיפה. אבל אין לאבחנה פסיכואנליטית שלו כל קשר ליהדות, הגם שהוא בעצמו היה רוצה שיהיה קשר דימיוני ובלתי מדעי בעליל שכזה. |
|
||||
|
||||
מבטל את רצונות ליבו ולא ''מבטל את רוצות ליבו'', כנכתב על ידי בריצת מרתון מסביב לשעון בסוף הפיסקה השנייה. |
|
||||
|
||||
וגם המזון ערב לחיך יותר משהוא ערב לחיק - מנסיון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |