|
||||
|
||||
באמצע החורשה עמד לו עץ אלון. שנים ישב לו העץ, חסון, חזק, מלא-און, מביט בלגלוג על קני הסוף שעל הנחל שהשקה אותו. הרוח לא הזיזה אותו ממקומו, וגאוותו רק התגברה עם הדורות. וקני הסוף כרעו ברוח, לכאן ולכאן. לילה אחד, הייתה סערה נוראה ואיומה. תחילה היא העיפה רק עלים, לאחר מכן, כשהירח החל להשקיף מבעד להרים, החלה להניע שיחים ממרבצם, אז נישאו מספר עצי שיטה חפים מפשע, ולבסוף, כאשר הירח עלה למרכז השמים, גם האלון נעקר. בבוקר שלאחר הסערה, שכב האלון על צידו, מבוייש ומפוחד. קני הסוף, לעומת זאת, עוד עמדו על כנם שנים רבות לאחר מכן, בעוד אפר האלון משמש עיטור לאח של אחד מאיכרי הסביבה. סתם, אם כבר אנחנו בקטע של משלי עצים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא, כנאמר אצלך בדיני בנדיטיות, שער 108, אודות הניהליזם האתאיסטי: "דרוס כל דוס, והשמד כל חרד" (עמ' 999, הוצ' יהדות הומניסטית). |
|
||||
|
||||
מצטער לאכזב, אבל זה מעולם לא היה כתוב בספר שלי. אין צורך לפתח מחלות רדיפה. תגובה 194280 היא בסה"כ הלצה (גרועה) אך תמימה שלי על *צובעות שיער לבלונד* (ולא על דוסים), עליה אני מתנצל. לא היתה לי כל כוונה להיות ציני או לפגוע בחרדים, דוסים או אתאיסטים באשר הם. אני מסכים שההומור האישי שלי אכן קצת מיותר כאן. אמנע משטויות כאלה בעתיד, סליחה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |