 |
חיזוי העתיד הוא, בדרך כלל, פונקציה של מה שמעיק על החוזה באותו רגע. כאשר, מסיבות פוליטיות לחלוטין, היה המירוץ לחלל הביטוי הקיצוני ביותר של התחרות בין מעצמות העל, נכתבו הסיפורים על החלל החיצון, הכוכבים, טכנולוגיות מסע בחלל וכדומה.
בזמן שהמשחק הפוליטי היה מסביב לשליטה על גרורות, כללו הסיפורים פדרציות של חייזרים ושל בני אנוש המיישבים את כוכבי הלכת. דרך אגב, בדרך כלל מדובר בפדרציות עם ייצוג פריטטי, מתוך ההנחה שכל החייזרים הם אמריקאים והאו"ם הוא המודל האוניברסלי לפתרון בעיות.
והיתה גם תקופה רומנטית. ET רוצה הביתה, האהבה חזקה מכל וכולי.
מצד שני - איש לא חזה את התפוצצות המידע. אלפי שנים קדימה אנשים מדברים במכשירי קשר, ולא בטלפונים סלולריים. המחשב האישי לא נחזה באופן רציני לפני הגעתו לשוק, ואינני מכיר שום תחזית שאפילו התקרבה להבנת האינטרנט.
כיום, כשעיבוד המידע עומד בחזית הטכנולוגיה, אנו רואים תחזיות על איבחון רפואי מדוייק ובלתי פולשני, לצד רובוטים זעירים המתוכננים להיכנס לגוף האדם ולדווח באופן מדוייק מתוכו (התחזית הקרובה ביותר לכך בעבר היתה בסיפור 'המסע הפנטסטי' על שני חלקיו, אך שם היו בני האנוש אלה שעברו מזעור ושוגרו לתוך גוף האדם).
המסקנה היא שאיננו יודעים לחזות, אך מובן שנמשיך להשתעשע בתחזיות. כאשר נתגבר על המשוכות הכלכליות נשוב לחלל. בינתיים - הרבה יותר זול וריווחי להשקיע בעיבוד מידע מאשר לצאת לחלל. את חזונו של אסימוב על משלחת של רובוטים ואנשים, העוסקים בכריית סלניום על כוכב חמה נדחה בינתיים (למה בכלל צריך סלניום?)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש