|
||||
|
||||
ראיתי פעם בחו''ל (בפריז אאלט) שבתחנות אוטובוס היה שעון שהראה את הזמן עד להגעת האוטובוס הבא. |
|
||||
|
||||
באנדרגאונד בלונדון יש קווים בהם יש שעון שמראה את הזמן עד להגעת הרכבת הבאה. אולי גם בעצם במטרו בפריס. לא זוכר. |
|
||||
|
||||
במטרו זה פשוט, יש איפה להעביר כבלים. אבל נדמה לי שבאותה תחנת אוטובוס זה נעשה באופן אלחוטי, אולי על ידי מימסר מהאוטובוס עצמו. |
|
||||
|
||||
במטרו זה פשוט, כי (כמעט) שום דבר לא מפריע לו להגיע בזמן המתוכנן, כך שהשעון מראה כמה זמן נותר עד ההגעה הבאה המתוכננת לפי לוח הזמנים. באוטובוס הנושא הרבה יותר מורכב. אפשר כמובן לשים שעון שמראה כמה זמן נותר עד שהאוטובוס *אמור* להגיע. אפשר גם להתקין על האוטובוס מזהה מיקום (כדוגמת "איתוראן"), ולחשב, תוך ידיעת מיקומו, מהירותו ומסלולו המתוכנן, את זמן ההגעה המשוער. הבעיה עם מכשיר כזה, שכמו בהורדת קבצים, אנחנו נראה שהאוטובוס אמור להגיע עוד חמש דקות, וכשנחזור כעבור ארבע דקות, יתברר לנו שהאוטובוס יגיע עוד שבע דקות. כמו שהבן שלי אומר (על הקאזה), "כשהוא מודיע שנשארה עוד שניה, זה *בדרך כלל* נכון". |
|
||||
|
||||
גם ברומא |
|
||||
|
||||
בספרד (לא זוכר אם במדריד, או ברצלונה, או שתיהן) לא מאמינים בכדורי בדולח: השעון שם מראה את הזמן שחלף מאז הרכבת האחרונה. |
|
||||
|
||||
על זה אומרים האנגלים, שהדרך הבטוחה לתפוס רכבת, היא לאחר לזאת שקדמה לה. |
|
||||
|
||||
גם בבודפשט. עיר משונה, אבל תחבורה ציבורית הם יודעים לעשות. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בתחנת הרכבת של ירושלים משתמשים לפונקציה הזאת בלוח שנה. |
|
||||
|
||||
מהומה, קרונות, פסים, רץ לו אץ לו קהל נוסעים. הוא שואל : 'הגידו-נא, מהו שם התחנה? בודאי כבר צהרים ואני בירושלים?' ועונים לו מסביב : 'לא, אתה בתל-אביב'. 'תל-אביב? אכן, אכן...' שוב שוכב הוא וישן. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אבל מי זה ה"מהרשק" הזה שלפיו לאה גולדברג כתבה את הסיפור? האם מדובר כאן על עוד 16 טון שהפכו ל 12 טון? |
|
||||
|
||||
יצורים שאתאר - הם חברה לא-מיוחסת: עששית בלה ונר, דלי ואסל, עט וקסת. כך נפתח שירו-סיפורו של מרשק 1 "אתמול והיום", המתאר שיחה בין יצורי האתמול ליצורים שהחליפו אותם. הנה העששית והנר מטיחים מר לבבם בנורת הליבון החשמלית. העששית: "הגפרור מדליק ותיק, ואותך במה נדליק? לא! אינך מנורה הוגנת - את, ודאי, פשוט צנצנת!... גם אני סובל ממנה! - שח הנר, מאור-הצנע: לך אמרה צנצנת זאת - חמישים בה יש נרות? זהו שיא שקרי החלד: אין אף נר בה בנוכלת! ש. מרשק היה משורר יהודי רוסי שהיה לו מקום של כבוד בספרות הילדים הרוסית. תרגומים ועיבודים מיצירותיו הופיעו מדי פעם גם בעתוני הילדים בארצנו הקטנטונת. מרשק עצמו פרט לשירים מקוריים שכתב היה מעבד שירי עם ומעשיות עממיות, תוך שהוא נוטל לעצמו חופש לשנות מגירסת השיגרה, ומעשיר בחרוזיו את תרבות הילדים ברוסיה. (בכך כמו הכשיר את אשר יעשה בעברית ליצירתו הוא). 1 כך, ולא מהרשק כמו אצל לאה גולדברג, בספר הנקרא "משירי מרשק" אותו מצאתי בספרייתו של בן זקוני. תרגם לעברית, ולעיתים החליף ל-12 טון, חנניה ריכמן. הספר שברשותי יצא בהוצאת ספרית פז, שיינקין ת"א, לצערי שנת הוצאה אינה רשומה, אך מספר הטלפון הוא 2398. (ללא קידומת). ליתר פרטים, נסה לצלצל ולברר. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שעם קום המדינה עדיין היו כל מספרי הטלפון בני 4 ספרות. בספר שיש לי משנת 1936, שיש בו גם פרסומות, מופיעים מספרי טלפון בני 4 ספרות ללא קידומת, ומצאתי בו גם מספר טלפון בן 2 ספרות! |
|
||||
|
||||
יש לי ספר כתובות ("ספר אדריסאות") של כל תושבי ירושלים בשנת 1921. למעטים יחידי הסגולה ביניהם שיש להם טלפונים, יש מספרים בני שתי ספרות. יש לי גם כרטיסי ביקור ישנים של סבא שלי בערך מזמן קום המדינה, ושם המספרים הם בני 4 ספרות. |
|
||||
|
||||
יש בידי ספר משנת 1957 עם מדבקה בזו הלשון: "חנות לספרים ד"ר ברגר, נתניה, רחוב אוסישקין 24" והטלפון הוא בן 3 ספרות ("113"). כלומר, מספרים תלת-ספרתיים עוד היו קיימים לפחות כעשור לאחר קום המדינה (אולי בצירוף איזור חיוג?). |
|
||||
|
||||
A Farewell to Arms של המינגווי. למה אתה שואל? |
|
||||
|
||||
שום סיבה מיוחדת. סתם סקרנות. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהספרות 629 נוספו בתחילת המספר. |
|
||||
|
||||
911? זה עתיק. |
|
||||
|
||||
לא ידידי. 911 זה מהיר. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין את כוונתך , התכוונתי לדוא''ל של ברקת, לא לחיוג מקוצר למשטרה. |
|
||||
|
||||
הערתי על 911 פורשה שלא כהלכה . התכוונתי להיא, הגדולה מן החלומות: |
|
||||
|
||||
מה זה אומר? שתקנה לי כזה? |
|
||||
|
||||
האזרי בסבלנות, פריז לא תברח. |
|
||||
|
||||
אוי ואבוי, מה עשית! יש לי רק עוד שנה וחודש וחצי להגשים את זה! :-( |
|
||||
|
||||
לא כזה סיפור... נוסעים לפריז ושוכרים רכב. לא זול, אבל גם לא בשמיים. |
|
||||
|
||||
מת על השיר הזה, גם הסרט די טוב ( מונטנגרו). |
|
||||
|
||||
והנה, בשבת, הקראתי את הספר ''הכלב בים'' מאת מאשה קלו (על פי מ.מהרשק). |
|
||||
|
||||
בתחנת הרכבת בת"א יש שעון מחוגים דקורטיבי שגם מראה את הזמן שחלף מאז השעה 12 |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |