|
||||
|
||||
אגב, Cor Anglais, קרן אנגלית, היא לא בדיוק סוג של אבוב אלא פשוט כלי שדומה לו. נדיר שמשתמשים בה ככלי סולו. אני לא ממש מבין למה - היא נשמעת יופי. חוץ מזה, השם עצמו מטעה - בהחלט לא מדובר על קרן, והמוצא שלה אינו אנגלי כלל. |
|
||||
|
||||
כמו Jew's Harp: לא נֶבֶל, ולא יהודי (כנראה שיבוש של Jaw). |
|
||||
|
||||
לתוהים: Jew's Harp זה מה שעושה את הטוינג טוינג טוינג בפתיחה של "מכופף הבננות". |
|
||||
|
||||
אפשר דוגמא ברשת? |
|
||||
|
||||
יש פה כמה: למשל זה: אלו דוגמאות "רציניות" קצת. משתמשים בו הרבה, כפי שבטח תזהה, במוסיקת קאנטרי אמריקאית, וקצת פולק, לרוב בתור גורם הומוריסטי משהו (היהודים הם עם מאד שמח ומשעשע, כידוע). |
|
||||
|
||||
ולמעוניינים - יש סולו נפלא לקרן אנגלית בפרק השני של סימפוניית ''העולם החדש'' של דבוז'אק. |
|
||||
|
||||
Cor Anglais = בצרפתית "זווית מעוקלת", שזה בדיוק מה שיש בכלי הזה (העברות הוא המטעה). הפייה דומה מאוד לפייה של אבוב. סולו לדוגמא: הפרק השני של סימפוניית העולם החדש. |
|
||||
|
||||
גם התרגום לאנגלית הוא שגוי. אני מאוד אוהב את הדואט חליל וקרן אנגלית בפתיחה לוילהלם טל של רוסיני. |
|
||||
|
||||
קרן אנגלית היא דווקא כן בדיוק סוג של אבוב. האצבועים זהים לחלוטין, אם כי המרווחים בין האצבעות קצת יותר גדולים. טכניקת הנשיפה כמעט זהה - אבובן ממוצע (כמוני) שמעולם לא נגע בקרן אנגלית צריך בערך שעה כדי להתרגל לכלי, ואחר כך הוא בדרך כלל יכול לנגן בקרן אנגלית בדיוק כמו באבוב. עם זאת, הפיה שבה משתמשים בקרן אנגלית שונה מפיה של אבוב. טכניקת הגילוף של שתיהן זהה אבל פיה של קרן אנגלית היא מעט גדולה יותר וצינורית המתכת שלה לא מכוסה בשעם. את הפיה של האבוב תוקעים בכלי עצמו, ובקרן אנגלית יש צינור זוויתי ממתכת שמחבר בין הפיה לבין הכלי. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, אבל זה עדיין לא ''באמת'' סוג של אבוב לפי דעתי, כמו שויולה היא לא סוג של כינור אלא כלי מאותה משפחה, עם מנעד אחר ומיקומי נגיעה שונים (נמוך יותר בקווינטה). הצליל בפירוש שונה. |
|
||||
|
||||
לדוגמא - סונטה לקרן אנגלית ופסנתר של פאול הינדמית. בלא מעט יצירות תזמורתיות יש קטעי סולו ארוכים לקרן אנגלית. לדוגמא: הפרק השני של הקונצ'רטו בסול מז'ור לפסנתר של רוול, הברבור מטואונלה של סיבליוס. תמיד מדובר בתפקיד לירי על גבול הטראגי. הקרן האנגלית נפוצה מאוד גם במוזיקה לסרטים ולטלוויזיה. באופרות סבון יש מין קלישאה כזאת שהקרן האנגלית מנגנת את המלודיה ברגעים נוּגים במיוחד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |