בתשובה לeasy, 25/01/04 19:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ועדיין היה צורך להתאים הכלים זה לזה . בסקסופון ובכלי נשיפה רבים ההתאמה מתקבלת על ידי דחיפה או משיכה של הפיה . בסקסופון ניתן להגיע לצלילים גבוהים מאוד (אוברטונים) וממש לנגן באוקטבות נוספות על ידי אצבועים מתוחכמים אך בעיקר על ידי שליטה ב"אמבושור" (האופן שבו אוחז הפה בפיה). לפני הפסנתר המושווה היו חייבים לכוון מחדש את התזמורת כלי כלי עם מעבר מיצירה בסולם אחד למישנהו . יש כלים שהתאמתם מסובכת יותר (אבוב למשל)ואז כל התזמורת מתאימה עצמה לכלי הזה . יש לציין שפיתגוראס לפי האגדה גילה את היחסים בין הצלילים בעוברו ליד נפחיה . הוא לקח פיסות ברזל באורכים שונים ובעובי זהה וחיפש את היחס המתמטי בין שני צלילים שתאמו לאוזניו . יחס זה עבד במסגרות של 12 צלילים אך אם נשמר היחס - הצליל ה13 תמיד צרם (כתבת הבסיס מסבירה היטב מדוע). "האונס" שביצע באך איפשר נגינה תזמורתית ומעברים מהירים בין סולמות .כיום במזרח הרחוק רוב הכלים החדשים "מושווים" והמוזיקה כתוצאה מזה נשמעת יותר ויותר "מערבית". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון והנה עוד אנקדוטה, רוב כלי הנשיפה מעץ (ואולי גם אלו שממתכת) מיצרים כך שה"לה" שלהם הוא 442 הרץ. למה? כדי שיהיה אפשר לכוון אותם לפי כלי (פסנתר למשל) נמוך או גבוה מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הכוונה כשאומרים על אבוב שהוא ב-"Key of C"? כל האבובים שמצאתי בחיפוש קצרצר ברשת היו כאלה, אבל מן הסתם יש סוגים אחרים, אחרת לא היו טורחים לציין זאת. זה משפיע רק על האצבוע, או שמא גם על הכוונון? גם בפרטיטורות, תפקיד האבוב (ואולי עוד כלים) נרשם ב"מפתח דו", מה שמאוד מבלבל (אותי) כשאני קורא כאלה. מה הסיפור? זה, אגב, הרקע לשאלתי המקורית לגבי הכוונון של כלי הנשיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר, תוספת לשאלה: כאשר רושמים תווים בפרטיטורה לכלי כמו קלרינט, המכוון באופן שונה מהכלים האחרים, האם רושמים את התווים כפי שעל הנגן לנגנם, או שעל הנגן לבצע טרנספורמציה תוך-כדי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבוב הרגיל הוא אכן בדו, אבל יש גם Oboe d'amore שהוא בלה, (נמוך בטרצה קטנה) Cor Anglais שהוא בפה (נמוך בקווינטה) וHeckelphone שהוא נמוך באוקטבה. שמעתי פעם שיש גם אבוב בסי במול, אבל מעולם לא נתקלתי בכזה. אולי היו פעם כאלו ונכחדו. (אני יודע שהיה פעם קלרינט בדו, אבל הוא נכחד ונשארו רק סי במול, לה, מי במול, רה ופה) מקובל לכתוב לכלים שדורשים טרנספוזיציה בסלם שלהם, כלומר הנגן מנגן לפי מה שכתוב. בהוצאות ישנות יש לפעמים צורך לנגן בטרנספוזיציה. (למשל, תפקידים לקרן במי במול או לקלרינט בדו) זה נכון גם לתפקידים של הנגנים וגם לפרטיטורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, Cor Anglais, קרן אנגלית, היא לא בדיוק סוג של אבוב אלא פשוט כלי שדומה לו. נדיר שמשתמשים בה ככלי סולו. אני לא ממש מבין למה - היא נשמעת יופי. חוץ מזה, השם עצמו מטעה - בהחלט לא מדובר על קרן, והמוצא שלה אינו אנגלי כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו Jew's Harp: לא נֶבֶל, ולא יהודי (כנראה שיבוש של Jaw). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתוהים: Jew's Harp זה מה שעושה את הטוינג טוינג טוינג בפתיחה של "מכופף הבננות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר דוגמא ברשת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה כמה: למשל זה: אלו דוגמאות "רציניות" קצת. משתמשים בו הרבה, כפי שבטח תזהה, במוסיקת קאנטרי אמריקאית, וקצת פולק, לרוב בתור גורם הומוריסטי משהו (היהודים הם עם מאד שמח ומשעשע, כידוע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמעוניינים - יש סולו נפלא לקרן אנגלית בפרק השני של סימפוניית ''העולם החדש'' של דבוז'אק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Cor Anglais = בצרפתית "זווית מעוקלת", שזה בדיוק מה שיש בכלי הזה (העברות הוא המטעה). הפייה דומה מאוד לפייה של אבוב. סולו לדוגמא: הפרק השני של סימפוניית העולם החדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם התרגום לאנגלית הוא שגוי. אני מאוד אוהב את הדואט חליל וקרן אנגלית בפתיחה לוילהלם טל של רוסיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרן אנגלית היא דווקא כן בדיוק סוג של אבוב. האצבועים זהים לחלוטין, אם כי המרווחים בין האצבעות קצת יותר גדולים. טכניקת הנשיפה כמעט זהה - אבובן ממוצע (כמוני) שמעולם לא נגע בקרן אנגלית צריך בערך שעה כדי להתרגל לכלי, ואחר כך הוא בדרך כלל יכול לנגן בקרן אנגלית בדיוק כמו באבוב. עם זאת, הפיה שבה משתמשים בקרן אנגלית שונה מפיה של אבוב. טכניקת הגילוף של שתיהן זהה אבל פיה של קרן אנגלית היא מעט גדולה יותר וצינורית המתכת שלה לא מכוסה בשעם. את הפיה של האבוב תוקעים בכלי עצמו, ובקרן אנגלית יש צינור זוויתי ממתכת שמחבר בין הפיה לבין הכלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, אבל זה עדיין לא ''באמת'' סוג של אבוב לפי דעתי, כמו שויולה היא לא סוג של כינור אלא כלי מאותה משפחה, עם מנעד אחר ומיקומי נגיעה שונים (נמוך יותר בקווינטה). הצליל בפירוש שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוגמא - סונטה לקרן אנגלית ופסנתר של פאול הינדמית. בלא מעט יצירות תזמורתיות יש קטעי סולו ארוכים לקרן אנגלית. לדוגמא: הפרק השני של הקונצ'רטו בסול מז'ור לפסנתר של רוול, הברבור מטואונלה של סיבליוס. תמיד מדובר בתפקיד לירי על גבול הטראגי. הקרן האנגלית נפוצה מאוד גם במוזיקה לסרטים ולטלוויזיה. באופרות סבון יש מין קלישאה כזאת שהקרן האנגלית מנגנת את המלודיה ברגעים נוּגים במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתוספת למה שאיזי אמר - נהוג לכתוב (ולקרוא) פרטיטורות באופן כזה שעבור כל כלי מופיע מה שהנגן אכן מנגן בפועל, כלומר, לפני הטרנספורמציה של הכלי. כך למשל קלרינט מכוון בדרך כלל בסי במול, ולכן עבור יצירה שכתובה בדו מינור למשל, ולכן הסולם מסומן בשלושה במולים, תפקיד הקלרינט יסומן עם במול אחד, כאילו היה זה רה מינור. כלומר - מאחר שהכלי מכוון טון נמוך יותר מאיך שזה נשמע באמת, התוים עבורו באמת נכתבים בטון אחד גבוה יותר, ומה שכתוב זה לא מה שאנחנו שומעים. אחד הדברים הכי מעצבנים במוסיקה, אם אתה שואל אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב תודות לשניכם, אבל נותרתי וחצי תאוותי בידי: האם הגרסאות השונות הללו מכווננות אחרת? כלומר, האם לפה דיאז (נניח) באבוב-דו ובאבוב-לה ובקרן אנגלית יש אותו תדר בדיוק, בהנחה שהנגנים לא מתאמצים להטות את הצליל? ועוד שאלה, אפילו יותר בסיסית: לא הסברתם מה זה בעצם "קלרינט מכוון בדרך כלל בסי במול", או "האבוב הרגיל הוא אכן בדו". זה אומר שאם נושפים בלי שום אצבע, זה הצליל שיוצא? או שזה אומר שזה תו-היסוד אשר ביחס אליו מכוונים שאר התווים (לא ייתכן אם הכוונון באמת מושווה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה היא שכאשר כתוב בתווים דו, קלרינט בסי במול נשמע כאילו הוא מנגן סי במול, קלרינט בלה כאילו הוא מנגן לה וכו'. כאשר כתוב פה דיאז, אבוב רגיל (בדו) ישמיע פה דיאז, Oboe d'amore ישמיע מי במול וCor Anglais ישמיע סי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, לגבי הצליל היסודי של הכלי (בלי אצבעות) אם אני זוכר נכון, קלרינט משמיע סול (למעשה פה עבור קלרינט סי במול ומי עבור קלרינט בלה) אבוב משמיע דו וחליל רה, אבל אל תתפוס אותי במילה. הכוונון (לפחות של כלים בני ימינו) הוא מושווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באבוב אין אף צליל שהאצבוע הבסיסי שלו הוא בלי אצבעות בכלל. אם אתה מנגן בלי אצבעות זה נשמע קרוב לדו דייז אבל מזויף מאוד ואף אבובן לא משתמש בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חליל בלי אצבעות משמיע דו דיאז. אם מוסיפים את הזרת של יד ימין, מקבלים גם את האצבוע ה''רשמי'' לדו דיאז. תודה, סליחה ולילה טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפקיד האבוב אף פעם לא נכתב במפתח דו, רק במפתח סול. אני אבובן כבר מלנתלפים שנים, תאמין לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמין, מאמין. הפסקתי להתעצל ועלעלתי במה שיש לי בבית, ואלו באמת תפקידי ויולה הכתובים במפתח דו. בפעם השנייה היום: 'צטערת... מה עשתה הויולה האומללה שמגיעה לה מפתח אחר? תחום הצלילים שלה הוא כזה שזה יוצא יותר נוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק הסיבה - השימוש במפתח דו מאפשר להכניס את רוב המנעד של הויולה לתוך החמשה, וככה יותר קל לנגן לקרוא. גם לבסון ולצ'לו כותבים לפעמים (נכון, לא תמיד) במפתח דו (לאו דווקא אותו מפתח דו! יש יותר מאחד). ואין צורך להתנצל, אנו האבובנים רגילים שמעליבים אותנו, אפילו קצת אוהבים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר ממפתח דו אחד? את זה תצטרך להסביר לי. אני מכיר רק את זה שסימונו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר בעלבונות המופנים למוסיקאים עסקינן, זה הזמן להפנות (שוב?) את קוראי האייל לאחד מהאתרים הרבים (!) ברשת המוקדשים לבדיחות על נגני ויולה: http://www.mit.edu/~jcb/jokes/viola.html (וגם אפשר לראות תמונה של מפתח דו למעלה.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |