בתשובה לאורי, 25/01/04 17:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה באמת מאמין שאפשר לפטור את העניין בכזאת קלות? אחד המורים שלי לקולנוע אמר לנו פעם שאם ראינו סרט אמנותי במיוחד שנחשב גם לאיכותי במיוחד ולא אהבנו אותו, כנראה שמדובר ב"חרטא ברטא" 1. אפשר בהחלט להעתיק את אותה האמירה לספרות. האם זאת לא אחריותו של הסופר לגרום לקורא לרצות להמשיך לקרוא? האין רומאנים מתוקף רוחב יריעתם מחוייבים לעניין את הקורא? מה בעצם הבסיס לחשיבה הזאת כאילו כל ספר שהוא "מעניין" או "קל לקריאה" הוא ספר ירוד ונחות? ולהיפך, האם ספר מופת הוא בהכרח ספר שזהו מאבק לקראו? הדיעה שלי לא חופפת את העמדה שהצגתי בתגובה הזאת, אבל בהחלט כדאי שתזכור שמה שבשבילך היה "מאמץ מזערי" היה בשביל אחרים מאבק שיצאו ממנו בשן ובעין. _____ 1 המורה שלי אדם בוטה במקצת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי היא שאם הספר אינו קריא ומעניין, מאיליו מסתבר שאינו יכול להיות יצירת מופת, שכן אחת מדרישות היסוד ליצירה טובה הוא שתהיה נגישה לכל מי שניגש אליה עם מינימום של ידיעה בתחום. מלחמה ושלום עומד בדרישות אלו בלי שום בעיה: הוא קל לקריאה ומרתק כסיפור עלילה גם בלי שום מודעות לרבדים העמוקים יותר שלו. כל אדם יכול לקרוא אותו באותה נשימה כמו ספרות-מטוסים. המכשול והרתיעה קיימים בתוכך, לא בספר. כמובן שייתכן ואינך להוט אחר סיפורים הכוללים עלילה מרתקת על אהבה, חיים, מאבק, מלחמה ואינטריגות ומעדיף לקרוא, במקום, מנואלים של C++ או את "יקיצת פיניגן" של ג'ויס (בינינו, מנואלים של שפות תכנות קצת יותר מעניינים בגלל ההתפתחות העלילתית המעניינת יותר שלהם). זכותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חומר הקריאה האהוב עלי הוא ספרי הדרכה של ++C. בי הפגם. ועכשיו שאלה אחרת, מה יותר קרוב לאמת ספרותית אובייקטיבית, דעתם של רבים וחובבניים או מעטים ויומרניים? או אף אחד מהם? או קצת משניהם? או כל מקרה לגופו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין חיה כזו, "אמת ספרותית אובייקטיבית". 2. אם המטרה היא לשנות את דעתו של מישהו לגבי יצירה נתונה - אין לי ספק שלאחד מהמיעוט היומרני יש סיכוי טוב בהרבה להשפיע על דעתו של אחד מהרבים החובבנים. מדוע? כי עמדתם של האחרונים מן הסתם מנומקת ומחושבת במקרה הטוב, או מגובה בהסבר מגובש שבדיעבד, ואילו של הראשונים מבוססת בעיקר על רושם מאד כללי. אז מה? נו, די. זה כבר ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור רב חובב, אני תומך בראשונים על פני האחרונים. לדעתי, לא אלו ולא אלו יכולים להשפיע באמת בשלב עגמומי זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Finigan's Wake למיטב ידיעתי אינו "יקיצת פיניגן" אלא "ליל השימורים לכבוד פיניגן". אבל אנלובטוח. מצד שני, אם ג'ויס היה מתכוון ל"יקיצת פיניגן" במובן של קימה משינה אז כנראה הוא היה קורא לספר Finigan's Awakening. או שיש כאן בכלל משחק מילים שאני מפספס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה צודק למרות שזו רק השערה מצדי1 1 אני התייאשתי מג'ויס כבר ביוליסס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Wake זה לא במובן של "אשכבה" או "לוויה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי Wake זה הלילה שלפני (או אחרי?) הלוויה. ובו נפגשים קרובי וידידי המת כדי להעלות את זכרו. זו אחת מהפרשנויות שhttp://www.m-w.com הביא: 3 : a watch held over the body of a dead person prior to burial and sometimes accompanied by festivity
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, ומה זה VIGIL? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הפעם התעצלתי והסתפקתי בבילון. הנה הפירוש, מעובד) פרק זמן של ערות בלילה או תפילה בערב חג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע, לא. vigil משמש לתאר טקסים כמו טקס יום הזכרון בארץ - טקסי הנצחה, אולי, או טקסי זכרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם הלכתי ל-Wake. הארון מוצג בבית הלוויות (או בבית, או בכנסיה), במשך כל היום ואנשים באים לחלוק כבוד אחרון. לפעמים יש נאום או תפילה, ולפעמים יש כיבוד ו/או משקאות. אגב, צריך להיזהר כי בד"כ הארון פתוח (אני נשארתי במסדרון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה צריך להיזהר? לא ליפול לתוך הארון? יש שם איש מת. הוא לא נושך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברו באייל על "עמוק באדמה" 1 ? הצפייה בה עשויה להשפיע על צופים ישראלים במישור שיוצריה כנראה לא לקחו בחשבון – העצמת המאקבריות שלה ע"י הצגת גישה שונה מזו שאנו רגילים לגופה. גם אצלנו - צללית הגוף תחת הסדין מזעזעת, אך אנו "רגילים" לזעזוע הזה. הגופה הנראית כאדם ישן (במיטב בגדיו...), המודעות לחניטתה, והאבלים הניגשים אליה 2 – הם חלק מטקס זר, בו אין לנו הגנות של המוכּר והמצופה, שיקהו את האימה אל מול פני המוות. בארה"ב, אאל"ט, אסור עפ"י חוק לקבור ללא ארון. ממכרה דתיה שמעתי שיש ליהודים דתיים דרך להתמודד עם איסור זה, הנוגד את הציווי (?) לקבור במגע עם האדמה, אך איני זוכרת כיצד (ארון סגור שפותחים בעת הטמנתו ? ) 1 אני לא מפספסת אף פרק, ואין לי מניות בקשת :-) ערוץ 2, יום שישי, 23:00 2 כדי להיפרד מהמת , אך גם כדי לבחון את עבודת החונט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודים מצווים לקבור בלי ארון רק בארץ הקודש. המהדרין מטילים חופן עפר מישראל לארון קבורה של יהודי בחו''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר יש יזמים שמייצאים עפר מארץ הקודש למטרה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה שואל אותי? אני בעד שריפת הגופה. נראה לי יותר הגייני. ופיזור האפר מצוק אל הים, מתוך קופסת עוגיות מפח. רק שימו לב לכיוון הרוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כמה נעים להזכר בסרט המצויין ההוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רק להיזכר? יש לי עותק בבית, והסצינה הזו מצחיקה כל פעם מחדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים קומקום על האש, אני קופץ לביקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
280 דרום, צא ב-Wolfe ותרים טלפון - אני אסביר משם. מים על האש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך טלפון, אני אקפוץ רנדומלית מצומת לצומת ובטוח שאגיע בסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטוח תגיע. טריוויה: השאלה *תוך כמה זמן* תגיע תלויה, הפלא ופלא, בערך העצמי *השני* בגודלו של מטריצת השכנויות של הגרף. עד שתגיע, תספיק להוכיח זאת לעצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי העע הראשון תמיד 1? זה כמו התכנסות למצב שיווי משקל במטריצות מרקוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. קח בסיס אורתוגונלי של וקטורים עצמיים (אפשר כי מטריצת המעבר סימטרית (אין כבישים חד-סטריים בעולם)), ואז ההיטל על כולם פרט לראשון, הקבוע, דועך אקספוננציאלית (לפי הערך העצמי השני). הוקטור העצמי הראשון מסמל כאן את היציבות בעולם, בעוד שהוקטור העצמי השני הוא דעיכת העצמיות אל היציב המוחלט. הוקטורים העצמיים האחרים מסמלים את תנועות הפרפר של החיזבאללה, אבל זו כבר מטאפורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעוזי אמר, וגם שבמטריצת-שכנות רגילה של גרף רגולרי (אותו מספר d של שכנים לכל צומת), העע הגדול הוא d, אבל זה סתם נרמול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיכפיל את מהירות הקפיצות כל פעם1, וכבר בצומת הראשון הוא יוכל להודיע תוך כמה זמן תתבצע הנחיתה אצלך בסלון. 1 שיטה שלמדתי מעוזי כדי להכניס אינסוף אורחים לאינסוף חדרים בזמן סופי. (תוך כדי הוכחה שיש יותר אי-רציונליים משלמים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה סרט אתם מדברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא! אצלי יש קישור לימד"ב! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הכתב שלי יפה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא תשרוף! הרבנות הראשית קובעת בפסק הלכה חריף כי אין לשרוף גופה של אדם יהודי. ההחלטה התקבלה בעקבות שירות חדש שמציעה חברה ישראלית. החברה: נמשיך כרגיל" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבנות הראשית אומרת המון שטויות, אני לא רואה איך זה קשור אלי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, בין הפטירה לבין הקבורה. דוגמא אפשר למצוא ב''הזר'' של קאמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, שיבשתי את שם היצירה. צ"ל Finnegans Wake, בלי סמיכות. מאחר וכל הספר כולו הוא משחק מילים אחד גדול, גם הפירוש פינגנס קם וגם אשכבת פינגנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "פיניגנס קם", כי אם "עורו, פיניגנים!". ובמובן האשכבה, עדיין לא מדובר על פיניגנס, אלא על אשכבתו של פיניגן - למרות שאין גרש של סמיכות, הדרך היחידה לקרוא "wake" כאשכבה היא בצורת סמיכות עם פיניגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נסכם על פשרה: אתה תקרא את היצירה במלואה ואחרי תואר "צולח הפיניגנים" שיוענק לך בטקס ממלכתי-דתי באריזה מהודרת תכריע בסוגיה באופן סופי. מקובל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? אני בקושי צלחתי את המשפט הראשון של "דיוקנו של האמן כאדם צעיר"1. אני זוכר שכתוב שם משהו על איזו moo-cow(!) שיורדת במורד גבעה או משהו כזה. 1 אם כי קראתי את דיוקנו של האמן כאדם זקן, ספרו המצויין (והאחרון, לצערי) של ג'וזף הלר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממליץ לך, אם כן. הספר היחידי של ג'ויס שאפשר לקרוא. אפשר גם לקרוא את דבלינאים, משום שרוב הסיפורים קצרים ואפשר בתנופת הזרוע לדלגג בעליצות על פני הסיפור כולו ולספר לשואלים שזה ''על החיים בדבלין שהם לא משהו''. יעבוד לגבי כל הסיפורים חוץ מהאחרון (שעליו יש לומר ''ממש עצוב מה שקורה שם בסצינה בחדר המיטות''). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |