 |
|
 |
||
|
||||
 |
את "מלחמה ושלום" קראתי בפעם הראשונה בגיל 15, עוד לפני שסיפרו לי שמדובר ביצירת מופת שאני אמור להשתעמם בקריאתה באופן מנומס. בעקבות בורות משוועת זו סברתי לתומי כי מדובר בעוד אחד מסדרת הספרים נוסח חלף עם הרוח או כמעין המתגבר, שאורכם מבטיח עונג קריאתי ארוך יותר (היינו, ספר שצריך יותר מיום כדי לקרוא אותו). הספר שגיליתי היה, בפשטות, הדבר הכי מדהים ומרתק שקראתי בימי חיי. בלי שיקולים או חישובים מיוחדים – העלילה כפשוטה הייתה סוחפת ומדהימה. ככל שחלפו השנים וחזרתי וקראתי את הספר (אני עושה זאת פעם בכמה שנים, לצורך עונג, ריענון, וחיזוק רגשי הנחיתות מול כשרונו של טולסטוי) נחשפו רבדים נוספים בספר, שהפכו אותו מרתק אפילו יותר. סצינות הלחימה המדהימות, ניקולאי רוסטוב הרוכב ומנמנם על סוסו, שיחות הטרקלין, דמויות שהן פנינים של תיאור כמו הנסיך בולקונסקי הזקן, הנסיך ואסילי, הלנה, סוניה, וכן הלאה. כמו סצינת הקציר באנה קרנינה – היופי האמיתי נגלה רק בקריאה שנייה ושלישית. יש לי תחושה שרבים מאלו שלא קראו – אפילו לא התחילו. כלומר, בהחלט ייתכן שהספר נח בידיהם ואפילו פתחו אותו, אך עוד לפני שהחלו לקוראו, כרעו תחת עומס הקונספציה המוקדמת שלהם ביחס אליו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. קרה לי דבר דומה עם 'אבא גוריו' לבלזאק. מצאתי אותו מונח תמים על עגלת הספרים בספרייה ומאחר שזכרתי איזשהו אזכור של הספר במסה של נתן זך (זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המערבית), לקחתי. נורא נהניתי מהספר, הרבה יותר מנהניתי: זה היה הספר הראשון שקראתי שבאמת ובתמים השאיר עלי רושם עמוק (חוץ מאולי התנ"ך). רק אחרי שסיימתי לקרוא אותו וחיפשתי אנשים אחרים שאיתם אוכל להרעיף עליו דברי שבח גיליתי שזה אמור להיות מין ספר לבגרות שכזה שקוראים בחוסר חשק. יתכן שאם הייתי מודע לתדמית הזאת מראש לא הייתי נהנה מהספר? אולי זה באמת כך. אני פשוט לא מצליח להבין איך זה קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה ואורי הם מסוג האנשים הבודדים שקולעים לטעמם של אנשי ועדת ההיגוי של מחלקת הספרות של משרד החינוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השארה=השערה. הם=הנכם. טוב שכתבת רק משפט אחד. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, כבר הרבה שנים לא לומדים את טולסטוי לבגרות, ולאוהביו ינעם. פשוט כואב הלב לחשוב איך מחרבנים שם שנה-אחרי-שנה אוהבים פוטנציאליים של ביאליק (הדגול!). מזל שלא לומדים את דוד פוגל לבגרות! בררר... תארו לעצמכם את הכיף הנצור בניתוח מוטיב הגשם והשיירה ב"ערי נעורי". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |