בתשובה לראובן, 25/01/04 13:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סיפור אישי שלא יעניין אף אחד ולכן ייכתב מתחת לקו העפרונית: _______________ כשהייתי ילד אמי נתנה לי את האבחנה הבאה: ספר שאזכור גם בעוד כמה שנים הוא יצירה ראויה, בעוד כל המערבונים והטרזנים יישכחו תוך שבוע. לפי הקריטריון הזה, אני שמח להודיע שמערבון בשם "העכביש" שאף אחד בטח לא שמע עליו הוא יצירת מופת, כמו גם כמה מספרי הבלשים הצעירים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בינגו! עליתי על זהותך. אמא שלך היתה המחנכת שלי בכיתה ד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שזה נשמע הזוי, זה עשוי (עלול) להיות נכון. אמא שלי באמת היתה מחנכת בבי"ס יסודי. אם תשלח לי מייל נוכל לברר את זה (ותוכל לתת לי מכות!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעשן סיגרים והמשרד שלך בקומה 4? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציפור קטנה לחשה לי שעולה מהניסוח ריח קל של עלבון, כאילו קטעי האוירה של עלמתנו אינם מעניינים אף אחד. ברצוני להבהיר שהתכוונתי אך ורק למה שאני כותב, בעוד כתביה של ידידתנו המכונפת1 מעניינים, חינניים והם כמשב רוח רעננה באוירת האייל שנדמית, לפעמים, לחדר שחלונותיו נותרו סגורים זמן רב מדי. לעולם לא תצייצי לבד, עפרונית. _______________ 1- וכדי לחסוך את ההתנצלות הבאה, "מכונפת" מלשון כנף, לא חו"ח כונפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי והבנתי, זה 'עפרונית' מלשון עיפרון, לא הציפור המעצבנת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |