 |
אני חושב שלא שאלת את השאלה הנכונה בדיוק. לפחות בישראל, אני לא חושב שיש ניתוחים מצילי-חיים שהחולה צריך כסף בשבילם: אם אפשר לעשות את הניתוח, הביטוח הרפואי משלם. אבל למה לקשר בין הרווח מההצגה לבין מימון הניתוח? אפשר לשאול פשוט, האם היינו מוכנים לאפשר לאדם למכור כרטיסים לניתוח של עצמו, סתם כדי להרוויח כסף?
זה לא מאוד שונה בעיני מפורנוגרפיה: בשניהם האדם מוכר את פרטיותו. גם זנות דומה, אבל אולי קשה יותר: שם האדם מוכר קצת יותר מפרטיות1 - מכל מקום, אפשר להשאיר אותה בצד, כי פורנוגרפיה היא מודל דומה יותר לענייננו, ומספיק מוכר. נדמה לי כי קורה לא מעט שסתם אנשים, לא במצוקה כלכלית חריפה במיוחד, מוכנים לדגמן לפורנוגרפיה. אלו יהיו, מן הסתם, אנשים שפחות חרדים לפרטיותם. אני מוצא שאין לי שום נטייה רגשית או רציונלית להתנגד. ומה אם מדובר באנשים במצוקה כלכלית חריפה, שלא רוצים אך נדחפים לכך? אז אני מגלה שאינסטינקטיבית, כמו כולם, אני נוטה להתנגד. אז מה צריך להיות הכלל? אם נלך לפי האינסטינקט הזה - נניח, נרשה למי שישכנע שהוא לא עושה זאת מתוך יאוש - נגיע לאבסורד: אנחנו נרשה למי שפחות צריך את זה, ונאסור על מי שיותר צריך. האם, לפיכך, צריך לאסור על כולם?
בדיון על מכירת כליות תמכתי במתן אפשרות למכור כליה (כמובן למדינה, ולא ישירות לחולים). אני נוטה לראות במכירת כליה, גם מתוך אילוץ, משהו שבעצם פחות קשה מחשיפה מתוך אילוץ (פורנוגרפיה, ניתוח בשידור חי) - הוא פחות פוגע בך כאדם.
אבל אז הצגתי טיעון אחר, שעכשיו נראה לי בעייתי. אמרתי - הרי עם או בלי מכירת כליות, אנשים מגיעים לפעמים למצוקה כלכלית קשה. אם אתה אוסר עליהם למכור כליה, איך בכך אתה עוזר להם? הרי הם פשוט נשארים באותה מצוקה, שמן הסתם קשה להם יותר מהויתור על כליה. אבל יש בעיה בטיעון, במסגרת של מדינת רווחה. המצוקה הכלכלית של אנשים היא לא בלתי-תלויה במה שהחברה והרשויות עושות בעניינם. מדינת הרווחה נותנת לאדם רשת בטחון, שלא ירעב ללחם - אבל דורשת ממנו (או שואפת לדרוש) שיעשה מה שהוא יכול כדי כן לפרנס את עצמו. וכאן הבעיה - מה נחשב ל"יכול לפרנס את עצמו"? ברור שלא נגיד לו "לך לשדוד". אבל אם מכירת כליות, או מכירת זכויות שידור לניתוח, יהפכו למשהו נורמטיבי, אז אנו עלולים להגיע למצב שבו נאמר לו "אה, אתה הולך לניתוח? אינך זכאי יותר להבטחת הכנסה; הזמן, במטותא, את צוות הצילום של הערוץ המקומי". עבור אדם כזה, הזכות החדשה בהחלט מרעה את מצבו.
אבל מה, מבחינה זו, קורה היום עם פורנוגרפיה? מן הסתם זה לא רלוונטי עבור מרבית הפונים ללשכת הרווחה, שחסרות להם תכונות נדרשות. אבל לא קשה לדמיין, בכל זאת, אנשים צעירים ונאים שמגיעים ללשכת התעסוקה. האם אנו יכולים לתאר לעצמנו שהלשכה תדרוש מהם לעסוק בפורנוגרפיה לפני שיקבלו דמי אבטלה? ברור שלא - אבל הרי הפקת פורנוגרפיה, ודוגמנות בה, חוקיות. מה קורה כאן? מן הסתם רובנו מחשיבים פורנוגרפיה לעבודה שמי שרוצה לעסוק בה, אז בסדר, אבל זו עבודה שמעטים בלבד מסוגלים לה נפשית; מי שלא רוצה, אסור להכריח אותו לכך - וזה לא שולל את זכותו לחיים בכבוד2.
אני מאמין שאנו יכולים להתיר שידור ניתוחים, ושזה לא יוביל למצב של אילוץ לחשיפה, במובן של התניית זכויות רווחה; אני מאמין שזה יהיה כמו פורנוגרפיה. אפשר גם לעגן זאת בחוק. ואם יחוקק החוק המסדיר מכירת כליות, חשוב לקבוע בו שאין להתנות זכויות רווחה במכירת כליה.
1 ואולי בעצם, לאנשים אחרים זה פחות. מכל מקום, זה שונה.
2 אני בכל זאת קצת סקרן האם החוק מתייחס לכך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש