בתשובה להעלמה עפרונית, 24/01/04 11:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי בכדי להפוך אותו לכביש אגרה? וקצת יותר ברצינות: אם קראת את המאמר שבקישור בתגובה 192528 אולי נתקלת גם בקטעים הבאים: "סיפורם של הבדווים בנגב הוא סיפור של מאבק אכזרי, מאבק שהכריזה המדינה כמעט מיום הקמתה על השבטים שחיו בדרום. לאחר הקמת המדינה הוחזקו הערבים אזרחי ישראל, ובכלל זה הבדווים, תחת ממשל צבאי. הבדווים הועברו בכפייה מכל חלקי הנגב לשטח שהוגדר "אזור הסייג", שהשתרע במתחם שבין באר שבע, ערד, דימונה וירוחם. ב-1965 נחקק חוק התכנון והבנייה, ונקבעה תוכנית מתאר ארצית. הבדווים היו בשטח, אבל לא בתוכניות. כך הם נהפכו ל"לא מוכרים". המדינה החלה לרכז אותם ליישובים עירוניים. בין 1968 (שנת הקמת תל שבע) ל-1980 הוקמו שבע עיירות, שהבדווים מכנים "עיירות ריכוז" או "גטאות". מי שעברו אליהן היו בעיקר אלה שממילא נעקרו מאדמותיהם והועברו לאזור הסייג בשנים הראשונות של המדינה. רבים מהאחרים דבקו באדמותיהם. המדינה לא אהבה את זה." "כיום מחזיקים הבדווים בנגב כ-240 אלף דונם, מתוכם 180 אלף בכפרים הלא מוכרים, כ-1.3% משטח הנגב. "הבדווים מכרסמים ברזרבה הקרקעית האחרונה של המדינה", אמר אריאל שרון בנאום שנשא חודשיים לפני שהיה לראש ממשלה, "כדי לשמור על הנגב יש לפעול באמצעות 'התיישבות יחידים' או 'מתן שטחים במשמורת"'. מיותר לציין שה"יחידים" שמוזמנים להתיישב על אדמת הנגב הם יהודים בלבד." "הבדווים אינם ממהרים להתיישר עם ציפיות המדינה. מסייעת לכך העובדה שתהליך העיור נחל כישלון חרוץ." "ב-46 כפרים כאלה(1) חיים היום כ-75 אלף בני אדם, 60% מהם ילדים. הכפרים אינם מחוברים לחשמל, למים, למערכת הביוב, אינם מקבלים שירותי פינוי אשפה, לא פעם מפרידים בינם לבין הכביש קילומטרים רבים של דרכי עפר. זוהי תחתית החבית של מדינת ישראל: רבבות בני אדם שחיים בפחונים ומבני גבס. "בכתבות על העוני של היהודים תמיד מדברים על המקרר הריק", אומר אחד מהם, "אצלנו לחלק גדול מהמשפחות בכלל אין מקרר"." __ (1) לא מוכרים |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כי אין לפזורה שירותי בריאות קראתי לא מזמן על מרפאה שמתנדבים עזרו לבנות מקש וחומרים ממוחזרים אבל לא מצאתי את המאמר המלא, אך הנה קישור אחר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. לא נראה לי שבסורוקה שמעו על המידע הזה. בכל פעם שאני מגיעה לשם, מרבית האנשים שמחכים בתור הם בדואים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרפאה איזורית איננה, אין רופא תורן ואמבולנסים. יש רק סורוקה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה נכון גם לגבי היישובים הקטנים שבאזור, המושבים והקיבוצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גם שבקיבוצים שאני מכיר יש מרפאה ואמבולנס, אבל אולי זה לא מייצג | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת מה לגבי ישובי הפזורה, בעיקר כי אני לא באמת יודעת מה שם נחשב כמקום מוכר וחוקי, ומה שם מגורים ארעיים. אני התייחסתי לשבטים והמשפחות שפשוט תופסות שטחים בפאתי באר שבע והסביבה. וחוצמזה, במקום בו אני גרה, 1200 משפחות ככה, אין שום אמבולנס. אבל אולי זה לא מייצג. _________ העלמה עפרונית, קצת מיצתה את הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע הזה טיפה מטעה. השטחים שהבדווים משתלטים עליהם הם באזורים היותר ראויים לישוב של הנגב - אלו שבאיזור באר-שבע, ליד מרכזי התעשיה והמסחר של הנגב וחלקם מאפשרים חקלאות. להגיד שזה 1.3% מכלל שטח הנגב זה קצת רמאות. כמו כן צריך לזכור שבחלק גדול מהמקרים, הבדווים מעדיפים לבנות את בתיהם לבד ולהתחבר פירטית לחשמל ולמים - בלי לקבל אישורים מהרשויות. זה נובע מהעדפה תרבותית שלהם, לא *רק* מהתנכלות של ועדות התכנון. לכן הרינונים על אי-חיבור לשירותי ביוב, כבישים וכו' הם לא מוצדקים לגמרי. אומנם אני מסכים שמצבם קשה וחובה לפעול לשיפורו. אבל כמובן שזה לא מצדיק פשע מאורגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוולות שנעשו בשנת 1965 הן אכן עוולות, אבל מה לעשות שעברו מאז ארבעים שנה? אני אחטוא בכל כללי ה"אל-תעשי"האיילים לרגע - אני יודעת מה אני רואה. ומה שאני רואה זה שכונות אוהלים שמפעם לפעם גדלות ומתפשטות לעבר היישובים הקיימים. לעלות על השטח ולקבוע עובדות בשטח זה די פשוט. אחר כך, להציג את זה כ"מסלקים אותנו מביתנו" זה כבר פשוט אפילו יותר. ורק לשם הסר ספק, את הקמת היישוב "גבעות בר" תכננו זה מכבר. במשך השנים האחרונות (נדמה לי ששמונה) עכבו את הקמתו בגלל ערעורי התושבים הבדואים. כשהעלו את הקראוונים הראשונים, זה היה עם סיום העירעורים. _________ העלמה עפרונית, מתאפקת לא להגיב על התגובה הממש לא לעניין ממקודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחבר שירותי חשמל ומים לפזורה? להתחיל לסלול אלפי קילומטר של כביש לערמת פחונים שמאכלסת שתיים וחצי משפחות? ואולי נקים בית ספר וגן ילדים בכל כפר לא מוכר? הדרך היחידה לשפר את מצבם של הבדואים הוא לרכז אותם ביישובים גדולים יותר שיכולים להתקיים ולספק שירותים. העובדה שהם לא נכללו בתכנית המתאר הישנה מעידה על טמטום שעכשיו כולנו משלמים עליו. אם הבדואים באמת רוצים עתיד לילדיהם, כדאי שייענו להצעות העיור שמציעה להם המדינה ולא ידבקו בפחונים שלהם.וזה שהעיור הזה נכשל, זו כבר בעיה אחרת.גם עיירות הפיתוח בבוץ, אבל לפחות יש שם בתי ספר. אגב, מסקרן אותי הצירוף "הועברו בכפייה". האם זה טרנספר תוך-מדינתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם העיור נכשל, אז זו לא "בעיה אחרת". זה אומר שעיור אינו פותר את הבעיות של האוכלוסיה הבדואית כפי שנתפסות בעינינו (הלא-בדואים) או בעיניהם. כנראה שיש כאן צורך בפתרון יצירתי יותר או לחילופין נכונות לאורך נשימה של עשרות שנים של עיור בכפיה תוך ניסיון (שלא בהכרח יצליח) לשרש1 את האידאלים הבדואים מהאוכלוסיה הנ"ל. 1 להוציא זה "לשרש" או ל"השריש"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להוציא זה לשרש. להשריש זה ההפך. זה אכן מבלבל ונראה גם כי המילה בכלל לא מתאימה מבחינת המבנה שלה. לכן אני דבק ב"לעקור מן השורש" הציורי יותר. לגבי העיור: גם עיירות הפיתוח נכשלו כך שהבעיה אינה ייחודית לבדואים ותלויה בגורמים חיצוניים. העיור עצמו הוא אולי כישלון. אבל אני אכן מסכים איתך כי נדרשים פתרונות מיוחדים לאוכלוסייה מיוחדת. מובן שאין זה נותן להם הזכות להשתלט על שטחים ולהשליט טרור של פשע בנגב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיירות הפיתוח נכשלו ואתה לא שומע על אף אחד שמציע היום להקים עיירות פיתוח. אז למה הצעת להתעקש ולעייר את הבדואים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הם ערבים וערבים הם גיס חמישי (נימוק מיותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי עיירת פיתוח כושלת טובה יותר מפזורה, גם למדינה וגם לבדואים. שמעת על עיירת פיתוח שאין בה חשמל או מים או כביש? גם אני לא. חוץ מזה, לבדואים יש מקורות פרנסה שאין בעיירות הפיתוח כמו חקלאות או מרעה. אז שיגורו ביישוב מסודר וירעו כבשים בחוץ. לא רוצים? שלא יבואו בטענות שאין להם כביש ומיים וחשמל בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שלצורת ההתיישבות שאתה מציע קוראים ''כפר'', ויש אפילו כפרים בדואים בגליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז שיהיה כפר. אבל צריך להבין כי בעיית הבדואים נובעת גם מסירובם להתיישב בצורת המודרנית שמציעים להם. מה לעשות, להיות שבטים נודדים הם יכולים רק בסיני. פה כבר התקדמנו כמה מאות או אלפי שנים, תודה לאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בעיית הבדווים נובעת מסירוב הממשלה לאפשר להם להתיישב בצורה שנוחה להם? אני לא חושב שהם מבקשים גישה חופשית לרעייה בכל מקום, ונדודים חופשיים ברחבי הנגב. יש להם כבר יישובי קבע רבי-שנים, הם פשוט לא מוכרים על ידי המדינה. כל מה שהבדווים מבקשים, אם אינני טועה, זה שיאשרו להם אותם, בשביל שהם יוכלו לקבל את אותם השירותים שיישובים מאושרים (כמו גנים, כדים, וגבעה 26) מקבלים, כגון ביוב, מים, חינוך, בריאות, וכד'. באיזו זכות? מתוך זכות ישיבה, כפי שמעוגן בחוק הישראלי, אבל נאכף בפועל רק כלפי יהודים, כשנוח. מדוע שם, בחמולות, ולא בערים "מודרניות?" כי זה מה שמתאים להם, מבחינת המבנה החמולתי של החברה שלהם, וזה מה שהם רוצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להרחיב קצת בקשר לישובי הקבע מרובי השנים של הבדווים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר זה יש סטטיסטיקות מלפני כ-15 שנה: המידע שלי לא בא משם, אלא מאדם שעזר לחבר כפר לא-מוכר כזה למים, לאחר שסוף-סוף הואילו במקורות לאפשר להם לעשות כן (מבלי לחבר את הכפר בעצמם, כמובן — רק אישרו להם, בכוחות עצמם, להתחבר לברז בקרבת הכפר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לילי גלילי ב"הארץ" על הישובים הבדואים הלא-מוכרזים ועוד: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |