בתשובה לאלון עמית, 23/01/04 21:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צרי קמץ קטן. היה לי העונג והכבוד להכיר משפחה זו אי אז בסוף שנות השבעים ראשית השמונים. אכן היו אלה נערים מופלאים שגדלו להיות אמנים דגולים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אצל רחל זה מופיע במלעל עם חולם חסר. במילון אבן שושן זה מופיע במלרע ועם חטף קמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר זמר מצטלצל אצלי (ובעוונותי, אני לא מצליח להפריד את המילים מהמנגינה של נעמי שמר) במבטא אשכנזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר באופן מובהק מכיל המון מילים שהן מלעליות גם בהברה ספרדית. (בֹּקֶר, עֶרֶב, עָלֶיךָ, שָׁרוּ, סַעַר, דֹּמִי, צַהַל, בֶּכֶה, פֶּצַע, צֹרִי, נַחַת, מַעֲנֶךָ, הַשַּׁרְשֶׁרֶת, רֶגַע, שָׁבוּ, שָׁרוּ, אַהַב, זֶמֶר, אֶלֶף, אֹפֶל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כמה יוצאים מן הכלל, שבאופן מפתיע מאד כבר נדונו באייל, ראה הפתיל הזה: תגובה 150703 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל הזה תמיד מהמם אותי. עוד מעט הוא יתנתק מרשת האינטרנט וייצור יקום משל עצמו. עדיין הפתיל ההוא לא מסביר איך החטופות הגיעו לקוף. מכיוון שהדוגמאות היחידות שהוזכרו הן ב-ק' וב-צ', אפשר לשער שזה בגלל שהן אותיות נחציות, שהיו בעבר בעלות משקל גרוני ניכר. איפה דוקטור קור כשצריכים אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים שִבֳּלִים וצִפֳּרִים יש חטף קמץ בב' ובפ' בהתאמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי קרובת משפחה שלי שנמנית על משפחתו של אברהם אבן שושן לפשר ההופעה של חטף קמץ באותיות לא גרוניות (גם כֻּתֳּנוֹת היא כזאת) והיא ענתה שזה פשוט כי ככה ניקדו את התנ"ך. לא סיבה מוצלחת במיוחד. מישהו מכיר מילה שמנוקדת בחטף פתח או בחטף סגול מתחת לאות שאינה גרונית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר טוב, את המילה "קריות" יש לנקד עם חיריק ב-ר', בניגוד לבקתות, לשכות וכו', רק כי כך היא מופיעה בתנ"ך (או, לפחות, *אפשר* לנקד אותה כך). שמעתי את זה פעם בתכנית של אבשלום קור וזו נראתה לי סיבה די משונה - סופר טעה פעם בהעתקה, ועלינו לגרור את טעותו עד היום. אני לא מצליח לחשוב על מקרים של חטף פתח או חטף סגול באות לא גרונית, אך ייתכן שיש גם כזו איפשהו בתנ"ך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי אלה דברי אלוהים חיים, ובפראפרזה על סיפור של אנדרסן, ''כל שאבא עושה, לטובה הוא עושה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות העתקה כנראה אין כאן, מכיוון שסימני הניקוד נקבעו בזמן שכבר היתה מסורת קריאה מקובלת. על כל פנים, ''קריות'' הנזכרת בירמיהו היא שם מקום. נראה לי שלא סביר להגביל את הרבים של ''קריה'' לצורה זו, גם אם מניחים שזהו פירוש השם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם נכון שמותר לנקד "קריות" (במובן הרבים של "קריה") עם חיריק ב-ר'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחומשים רבים יש אותיות לא-גרוניות המנוקדות בחטף פתח, אך לא כתקן אלא "לתפארת הקריאה". למשל, בברכת יצחק: "גשה נא ושקה לי בני" גם בפרשה אשר קראנו בשבת יש דוגמה אשר נשמטה מזכרוני. נזכרתי, הכוונה להפטרה: "קום ברק ושבה שביך בן אבינעם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה יש חטף פתח ב"גשה נא ושקה לי בני" וב"קום ברק..."? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיניהם של ''ושקה'' ושל ''ושבה'', אבל רק בחלק מהחומשים. סופרים המנקדים במסורת התימנים, אשר אצלם ממילא אין הבדל בין סתם שווא נע ובין חטף פתח וחטף סגול, אינם מקפידים על החטף. בכלל אלו הרב מרדכי ברויאר, מגיה ''דעת מקרא'' ו''תורת חיים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חטף פתח ב''ושבה'' נמצא גם ב''דעת מקרא'' ו''תורת חיים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בס''ד במילים ''ושקה'', ''ושבה'', החטף נוצר משווא מרחף, שהשתנה לחטף-פתח בעקבות המתג ב-ו. לעומת זאת, במילה ''רצפת'' (במובן המקובל כיום, מופיע בתחילת אסתר), יש, לחלק מהדעות, חטף-פתח ב-צ'. (יש דעות שזה כדי להבדיל מהמילה ''רצפה'' במשמעות גחלים, כמו בישעיה ו') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה עשהאל המזמר ב"ויבינו במקרא"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איפה דוקטור קור כשצריכים אותו?" נדמה לי שהוא פרופסור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחמישה לחמש בגלי צה''ל הוא מוצג כ ''דוקטור אבשלום קור''. (והדוקטור במלרע.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*ה*דוקטור אבשלום קור, בשבילך. כמו: הקיבוץ אפיקים, המלון הילטון. אלו אינם הקיבוץ של אפיקים, לא המלון של הילטון, ולא הדוקטור של אבשלום קור. מקרה גבולי: (ה)מלון המלך דוד. אפשר לטעון שכביכול זהו אכן המלון של האדמוני המקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשידיעות אחרונות הוציאו אטלס עם ערים כמו ''מקסיקו- העיר'' חדשות כינה אותם ''ידיעות- העיתון''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אני צריך לציין שההבחנה על "המלון הילטון" אינה שלי, חלילה; שמעתי או קראתי אותה מבר-סמכא כלשהו, איני זוכר מי - אולי הדוקטור בכבודו. מה קורה ב"רבי עקיבא"? אני מניח שכמו "מר זליבנסקי" - מובלעת במבנה הצירוף התייחסות אל "רבי" כאל קידומת, ולא כאל שם עצם. (כשם שאינך יכול לומר "פשגתי אתמול מר אחד, זליבנסקי שמו", כך לא יכולת לומר "פשגתי רבי אחד, עקיבא שמו"; למרות שהיום זה נשמע בסדר, אבל אולי המילה "רבי" עברה שינויים ברבות השנים?). כמובן, כשרוב האנשים אומרים "דוקטור בוזגלו" הם גם חושבים באופן לא מודע על "דוקטור" כעל קידומת. אבל עדיין טבעי להתייחס אליו לפחות *גם* כאל שם עצם עצמאי. ב"מלון הילטון" ו"קיבוץ אפיקים" קשה לחשוב על "מלון" ועל "קיבוץ" כעל קידומות, או תארים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ''רבי'' כמו ''הרב שלי'', ''רבנו''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |