בתשובה לאלון עמית, 23/01/04 10:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שבספרות אנחנו מצפים להצגה אותנטית של נפש האדם, גם אם הסיטואציה לא בהכרח אותנטית. ובאמת ספרים שיש בהם תחושה של ''זיוף'' בהבנת האדם הם ספרים לא מוצלחים בדרך כלל. ואילו ספרים שיוצרים תחושה של אמינות פנימית (שהגיבור באמת היה נוהג בצורה הזו לו היה בסיטואציה) מעוררים תגובות רגשיות. ואולי זו רק תחושה סובייקטיבית... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל האי-מוצלחות של ספר כזה משתקפת, לדעתי, בספר עצמו כיחידה אוטונומית. בשביל "לעלות" על חוסר האותנטיות הזה לא צריך לקבל פרטים על היוצר ותהליך היצירה. כשאסף אמר בראשית הפתיל שהוא משתעמם מסיפורת בדיונית, חשבתי "איזו אבחנה משונה. מה אכפת אם הסיפור אמיתי או לא?". ניסיתי להביא לעצמי את המקרה של אמנות הצילום כדוגמה נגדית למצב שבו, כך נדמה לי, גם לי באופן כלשהו אכפת, למרות שאני לא בהכרח מרוצה מכך. אבל אולי זו אנלוגיה דחוקה בין שתי אמנויות שונות מדי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |