|
||||
|
||||
אז אין לי מה למכור למר פז. לא התכוונתי לרמוז שאתה דוגמטי, ואני לא חושב כך. לכולנו יש ''שטחים מתים'' בהבנת רגשותיהם של אנשים אחרים. כנראה שאני זה שדוגמטי, כי אני מוצא שקשה לי להזדהות עם דמויות שמתארות מצבים רגשיים שזרים לי לחלוטין. |
|
||||
|
||||
אני בהחלט מבין את זה. איזה מצב רגשי היה אמור להיות לי זר לחלוטין? |
|
||||
|
||||
מצב של אבדן קריטריונים. אי-יכולת להישען על הנורמות שהתחנכת עליהן או להזדהות עם הנורמות המקובלות. הן בתחום המוסרי והן בתחומים אחרים. השאלה שלי באה בעקבות: "גידולי וחינוכי מראשית הדרך היו כאלה שנטעו בי את ההכרה - עמוקה ויסודית ממש כמו אמונתם-באל של המאמינים - ש'יש לעשות טוב'. גם אני לא יכול, לא צריך ולא מנסה להצדיק או לערער על הכרה זו". "אחד מההבדלים שאני לא רואה בין שתי האלטרנטיבות הוא זה שבעולם בלי האל, הכל מותר". |
|
||||
|
||||
אתה צודק, עם משבר אמון כזה לא נאלצתי להתמודד, ועל השאלה אם בשל כך ההזדהות שלי עם דמויות ספרותיות כאלה היא מוגבלת אין לי תשובה. אולי פעם אבדוק את עולם הערכים שלי, ואני מקווה שהוא לא ידרוש רוויזיה מוחלטת. אינני סבור שהפגם שאזהה בו הוא מחסור באל, אבל עם זה אתה כנראה מסכים. אני מסכים לשתי הטענות: "הכל מותר, עד שלא בונים איזו מערכת מוסרית", וגם ל"כשיש אלוהים, לא הכל מותר", רק שהיא לא טענה שנורא חשובה לי. אני לא אוהב את המשקל המיוחד שמוענק לאלוהים ב"באין אלוהים, הכל מותר", אם כי לוגית, זו טענה נכונה, בדיוק כמו "לפרא חסר המוסר והערכים, הכל מותר". |
|
||||
|
||||
אני משוכנע שלא מדובר על בדיקת הערכים שלך. מדובר על מבנה נפשי (ואולי מצב נפשי), שבדיקת הערכים היא היבט שלו. |
|
||||
|
||||
אני מודה: זה מצב נפשי שכנראה לא מוכר לי כלל. כדאי לי להתאמץ להבין למה? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע. בכל מקרה, אני לא מצליח לחשוב על דרך להעביר את התחושות האלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |