בתשובה לאלון עמית, 19/01/04 23:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אשר לפיסקה האחרונה שלך (ולא רק), בתגובה הזו כתבתי על פרשנות *יהודית* שמראה שלאלוהים לא היתה ברירה אלא לברוא רוע בעולם. מכאן אני מסיק שאין הוא אל כל יכול וודאי שאין הוא אל שכולו טוב ורחמים, וששמו איננו חסד. מהו שמו אם כן? אולי נעבך... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור המעניין. על הכשל ב''אל שכולו טוב'' בכלל עוד לא הגעתי לדון עם אורי, אבל גם לזה נגיע אם תעמוד לי סבלנותי ותתארך סקרנותי. בשביל הכשל הזה, חוששני שאינני צריך ללוגיקה של ר' אלעזר, אבל בכל אופן, שוב - סיפור מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאני מתפרץ לדלת פתוחה ואני סתם חוזר על דברים שכבר כתבתם, אבל זה מה שקורה כשמתאיילים אחת לשבוע. כמות החומר להשלמה יכולה להכריע כל בר בי רבי. אני לא זוכר אצל מי קראתי את המשפט הבא "האדם הוא לא מלאך ולא בהמה, דבר ההופך מוסר לאפשרי והכרחי". נראה לי שלפני שמדברים על המוסר שניתן מאיזה אל, צריך קודם כל לברר הרבה טענות מקדימות והכרחיות. מוסר אלוהי בא בכלל הרבה אחרי שהתקיימו תנאים מוקדמים בסיסיים. המוסר (מהמעט שאני מכיר את הפרשנות היהודית) בא בכלל אחרי שנברא אדם *משולל* מוסר, אדם שהוא "מדען טהור", או למעשה "מכונה לוגית" טהורה משוללת כל רגש אנושי, כל יחס לגוף ושיש לה יכולת אחת בלבד - לדעת אמת ושקר. יותר מזה, לפני שניתנו לאדם יכולות לוגיות-מתמטיות כאלה, הוא היה קיים גם ללא הכשרים האלה. ז"א, האדם נברא בשתי שלבים. עקב כשל (שלו עצמו, או בגלל שהוא הוסת על ידי שליח האל) בישום היכולת להבחין בין "אמת ושקר", האל העביר אותו לשלב שלישי. האדם *נענש* ונלקחה ממנו היכולת להבחין בין "אמת ושקר" והוטל עליו העול של ידיעת "טוב ורע", קרי המוסר. זאת מן שיטה של "הפרד ומשול". ההפרדה הפשוטה היא בין הגוף לנפש. ההפרדה היותר עמוקה היא בין יכולות לבין קיום (=חיים), ובין ידיעת "אמת ושקר", לידיעת "טוב ורע", כשבל זה גם מבוסס על הפרדה בסיסית בין ידיעה לרגש. אולי צריך לכתוב על זה איזה מאמר מסודר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא - כתוב! אני לא ממש הבנתי את התהליך הלוגי שתיארת, אבל אשמח לשמוע עוד על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת על "התהליך הלוגי" דיון 1089 ו דיון 1133 על השאר, נו, צרייכים עושים חויישבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מענין שלמרות שהרעיונות שהעלית נשמעים כאלה שמקורם בחשיבה של ימי הביניים, שבה כיכבה החתירה השכלית אל האל, הרי שהמשפט "האדם הוא לא מלאך ולא בהמה.." מעלה על הדעת את הדברים הבאים, של פיקו דלה מירנדולה, הרנסנסיים באופיים: "כאשר ברא אלוהים את העולם חשב לבסוף לברוא את האדם...הושיב אותו במרכז העולם ואמר לו:... לכל שאר היצורים נתתי אופי מוגדר ועל ידי כך שמתי להם גבולות ברורים, לך אין שום מגבלות. אתה תציב לך את גבולותיך במו ידיך על פי רצונך שנתתי לך. שמתי אותך במרכז העולם כדי שתוכל להביט על סביבך בנוחיות על כל מה שנברא. עשיתי אותך לא שמימי ולא ארצי, לא בן מוות ולא בן אלמוות, די שאתה, היוצר והמעצב של עצמך, תעצב את עצמך כרצונך. אתה יכול לרדת לדרגת חיה חסרת בינה,אתה יכול להתעלות - הכל כפי שתבחר. איזה חסד מאלוהים הוא זה, איזה אושר לאדם, ניתן לאדם להחזיק במה שהוא מבקש, להיות מה שהוא רוצה." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |