|
||||
|
||||
עם כל הכבוד, הטענה שבין השוטרים היהודים במחנות לא היו שומרי מצוות טעונה הוכחה. כנ"ל לגבי בעלים שרוצחים את נשותיהם, שלא לדבר על רבני מתנחלים שמתירים גזל יבולם של פלסטינים וסטודנטים שרוצחים ראשי ממשלה. ולענין הלגיטימציה: זה שטוען שמוסר נובע רק מאמונה ושמירת מצוות נותן גם הוא לגיטימציה לאותם סדיסטים: אם הסיבה היחידה להיות טוב היא האמונה, אז מי שאינו מאמין פטור מעשיית טוב. |
|
||||
|
||||
א. לדברי הסופר ישראל אפרויקין, האורתודוקסים נעדרו מבין אנשי הקאפו. אינני יכול להצביע על מקור היסטורי שיאמר דבר שכזה, יודע אני לומר שמתוך ים עצום של עדויות ספרים וסיפורים שקראתי ושמעתי מתאשרים דבריו אלה של אפרויקין. ואני מודה שאינני הוכחה אובייקטיבית לנידון. ב. אם אינך יודע, אבל בתורת המוסר היהודי כתוב: *לא תרצח*, ומאז כל בתי המשפט המערביים מחילים את הציווי כחוק. להוציא כמובן את הנאצים, אל אף ש*עשרת הדיברות* היו תלויות מאחורי דוכן השופטים שחוקקו את חוקי נירנברג. רק הנאצים לא מצאו סתירה בין אידיאולוגיה של צדק לבין המעשים הנפשעים. |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד ליהודים, ויש כבוד, את ה''לא תרצח'' הם גנבו ממני. |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד לחמורים, ויש כבוד, אני רואה זאת בחומרה רבה |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
או יותר טוב: תברח. |
|
||||
|
||||
את מתן הכבוד ליהודים (מבלי לדפוק חשבון לאף יהודי) |
|
||||
|
||||
תגובה 181034 |
|
||||
|
||||
1. החוקים שלי קדמו לתורה. 2. בחוקים שלי יש איסור על רצח. מסקנה, האיסור "לא תירצח" אינו יחודי למשפט הישראלי ויש קודקסים קדומים יותר שגם בהם הוא קיים כלומר "לא תרצח" הוא חוק אוניברסלי שקיים גם בחוק היהודי ולא חוק שעולם קיבל בהשראת היהדות. |
|
||||
|
||||
בכלל קצת מוזר הפתיל הזה. האם בחברות אליליות אירופיות (היוונית? הרומאית? הגאלית?) היה *היתר* לרצח עד שבאה ההשפעה היהודית דרך הנצרות? הרי זה אבסורד. היהדות אולי העלתה זאת על הכתב, (כמו גם חוקי חמורבי) אבל מכאן ולטעון שהאיסור לרצוח מקורו ביהדות נראה לי קצת כמו יתר חשיבות עצמית. |
|
||||
|
||||
''היהדות העלתה זאת על הכתב'' - להיפך, התורה קדמה לבריאת העולם, כלומר הכתב יצר את העולם בכלל ואת היהדות בפרט. מה שהופך את הפתיל הזה למגוחך באמת. הרי ממצאים ארכיאולוגיים לא ישנו דבר למי שמאמין שהתורה קדמה לעולם, ובוודאי שלא למי שאינו מאמין. |
|
||||
|
||||
ומעשה שהיה כך היה, זמן קצר לאחר שלימדתי את אחותי הקטנה לרשום את השם שלה (עוד לפני שלמדה קרוא וכתוב) גיליתי לתדהמתי שהיא שירבטה את שמה על כל המשחקים והצעצועים שלי כשפניתי אליה במטרה להעמיד אותה על מקומה, הסתבר לי שהיא תובעת בעלות על כל החפצים הנ"ל בתואנה שהם בעצם שלה בטיעון שהשם שלה מעיד על כך כהוכחה מוחלטת ובלתי ניתנת לעירעור איך כל הסיפור הזה מתקשר לדיון? את זאת אני משאיר לך, הקורא המשכיל, להבין לבד |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |