בתשובה לדורון יערי, 13/03/01 13:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון שהרוצח לא חייב לקבל את תפיסת עולמי... אבל מבחנתי ברגע שהוא רצח הוא עבר רף מוסרי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע הוא עבר רף מוסרי, כל עוד לא הסברת בדרך לוגית מה ההבדל בין הרצח שאתה מתיר כמוסרי לרצח שאינך מתיר כמוסרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרתי שכל רצח, מעצם הגדרתו, אינו מוסרי. לא הסברתי מתי הרג נהפך לרצח, משום שעוד לא הסכמנו על העובדה שלא כל הרג הוא רצח. וגם בגלל שאני לא לגמרי בטוח מה הקו הדק שהופך הרג לרצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכמנו שלא כל לקיחת חיי אדם היא רצח, כיוון שלא תמיד קיים הרצון לקחת חיי אדם, וכבר טענתי זאת למעלה. אני הצעתי לך הסבר, שרצח הוא הרג המלווה בדחף/צורך/יצר/רצון וכו' לקחת חיים. אם יש לך הסבר אחר, אשמח לשמוע. אם לא, אזי זה מסוכן לאפשר לכל אדם לבצע חושבים, מתי ההרג שהוא עומד לבצע הוא רצח ומתי הוא לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסוכן לתת לכל אדם רשיון נהיגה. מסוכן לתת לכל אדם לחשוב לבד. מסוכן לתת לכל אדם ידע. מסוכן לתת לכל אדם לאכול בשר אדום. מסוכן לתת לכל אדם להצביע. מסוכן לתת לכל אדם לקנות אלכוהול/ סיגריות. להמשיך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתחיל לחזור על עצמך. אין שום דבר לא מוסרי בסיכון חיים. כמובן שיש רצון לשמור על חיים, ולכן יש איסורים על סמים למשל. אם אתה טוען שיש מקרים בהם מותר לרצוח אדם, אבל לא יכול להגדיר מהם, אתה משאיר לכל אחד את השיקול שלו. במקרה זה אינך יכול לבוא בטענות לאיש. וכי מה תטען? לא לא, היית אמור להגיע למסקנה שלי? אם אתה מגדיר את מקרי הרצח ב"סכנת חיים", הרי שמותר לתפיסתך גם לרצוח כפר שלם כדי שיהיה היכן לגור. אתה אולי לא היית עושה את זה, אבל ממשיכי קו המחשבה שלך כן. ומה תטען נגדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מזמן לא "מתחיל" לחזור על עצמי, אני פשוט עושה קופי פייסט של מה שכתבתי קודם. שאלתי אותך בתחילת הדיון על סיכון חיים, אתה ענית שזה לא מוסרי, עכשיו פתאום זה כן מוסרי? אז מה לא מוסרי בהחלטה לצאת למלחמה? הרי מי שמקבל את ההחלטה מקבל החלטה לסכן את חילי צבאו וחיילי צבא אויבו הוא לא מחליט מי מהם ימות ומי יחיה (או אפילו כמה ימותו וכמה יחיו), הוא אפילו לא מכיר את רוב המתים, כל ההחלטה שהוא מקבל היא לסכן מספר חיילים להשגת מטרות. לכן לפי תפיסתך (החדשה, לא שהקודמת היתה יותר הגיונית) כל חייל הוא רוצח, אבל אף גנרל (או מנהיג) אינו רוצח? אני לא טוען שיש מקרים שבהם מותר לרצוח אדם. אני טוען שיש מקרים בהם מותר להרוג אדם. השיקול הוא רק במקרה של הרג במקרה של רצח אין שיקול דעת. ואין טעם להמשיך עם שאר הקפיצות הלוגיות האלה. תקרא את מה שכתבתי, תנסה להבין, אתה לא חייב להסכים, אבל על תנסה לחשוב במקומי ועל תנסה להפחיד אותי ב"מסוכן לתת לכל אדם לחשוב..." הרי בסופו של דבר אתה מאמין באמונה דתית כלשהיא וכמו כל שאר הדתיים, לא משנה מה יקרה ומה אני אגיד, לא תשנה את דעתך, ואף פעם לא תבין למה כולם לא חושבים כמוך (מה שיוביל כמובן לניסיונות כפיה של אמונתך, מזל שהיא פאסיבית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו תגובה *מסכמת*. תזכור! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתי קודם ואטען גם עכשיו: לא מוסרי לקחת חיי אדם. במלחמה אתה לקוח חיי אדם (מן הצד השני). זה מה שלא מוסרי במלחמה. מלחמה היא גם מסוכנת, כיוון שבה מתים אנשים מהצד שלך.אדם המחליט לשלוח למלחמה הוא רוצח באותה מידה שסטאלין הוא רוצח, וזה כבר שיח אחר. ההחלטה לצאת למלחמה היא לא מוסרית כי: א) אתה מורה לאנשים לרצוח ללא משפט חיילים חמושים מן הצד השני. ב) אתה מכריז בעלות על חיי החיילים ושולח אותם במודע אל מותם. אם לא ימותו, מה טוב, אבל אם ימותו, זו לא תהיה הפתעה והצבא יהיה מחוסן מתביעות, כיוון שהוא מודע לעובשה שבמלחמות, כמה לא צפוי, מתים. אתה טוען שיש מקרים בהם מותר להרוג אדם, כשלהרוג לדידך (להרוג במודע, כמובן) הוא כל הרג במודע לשם הצלת חיים. כבר ספקו כאן מספיק דוגמאות, שאפילו החוק שאתה נתלה בו מכיר בהן כרצח ואתה מכיר כלגיטימי ("הרג"). לידיעתך, אני חילוני. אין לי מושג איך הגעת למסקנה שאני דתי (אם הייתי דתי, הייתי כבר מצטט רבנים ואותיות שמייצגות מראי מקום או משהו כזה). ואני לא מאמין בכפיה, גם היא היא לא פרקטית בהתחשב באמונה שלי, וגם כי אני מכיר בעובדה שהתפסיה שלי לא בהכרח נכונה. אני קבלתי אותה על עצמי, אין לי עניין בלכפות אותה על אחרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |