בתשובה לרודי וגנר, 19/01/04 11:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטלת פצצה על מחבל המסתתר בין אנשים היא חוקית, גם לפי החוק הבין-לאומי (חבל שלא שמרתי את הדואל החשוב הזה עם הרפרנסים לסעיפים הרלוונטים). אם לוחם פעיל מסתתר בין תושבים האחריות על הפגיעה בתושבים כאשר נלחמים בו היא עליו. בנוסף יש הבדל גדול בין פגיעה מכוונת בלוחם לבין פגיעה מכוונת באזרחים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שנשאלה כאן היא לא על השוואה של מעשיהם של שרון/הטייס למעשה המחבלת, אלא על *השפה הויזואלית* של המיצג. הטענה שהועלתה היא שהדרך שבה הוצגקה המחבלת משבחת באופן חד-משמעי את מעשיה. טענתי היא שלא כך הוא. בלי קשר לשאלה האם ההפצצה על שחאדה ראויה או לא, השאלה היא האם הצגת המבצעים על בריכה של דם היא גלוריפיקציה ושבח למעשיהם או שמא ביקורת עליהם 1? הראיתי שאילו היה ישראלי מוצג על הריכה, תחושתנו הייתה שהמיצג מופנה נגד אותו ישראלי (ובהשאלה - נגד ישראל כולה). מדוע אם כך המסקנה שהמיצג הוא בהכרח "שבח לרוצחים"? 1 אם יש לך בעייה לנתק זאת משאלת המוסריות של המעשים עצמם, אתה רשאי לשים בתמונה את ברוך גולדשטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאני מבין אותך נכון, אבל אני לא לגמרי בטוח בזה אז תקן אותי אם אני טועה. הצגת ברוך גולדשטיין עם סיפור חייו הקשה והסבל הרב עד שרצח את אותם עשרות מתפללים חפים מפשע היא גלוריפיקציה של רצח בדיוק באותה מידה. אני בהחלט אבין ואצדיק הרס של מיצג שכזה. העניין הוא שאף אחד לא יחשוב אפילו להציג דבר שמתקרב לזה באירופה, אבל אם מדובר בגלוריפקציה של רוצחת ישראלים (דרך אגב גם בינהם גם ערבים ישראלים) זו כבר אומנות. אני לא מאמין שאני צריך להסביר לאנשים אינטליגנטים למה המיצג המחורבן הזה הוא צידוק של רצח ולמה צידוק של רצח זה דבר רע. תצילו אותי! תגידו לי שזה לא קורה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: זו לא הצבת מר גולדשטיין וסיפור חיין הקשה. קרא את טקסט המיצב, הבט בתמונות. זו הצגה של מר גולדשטיין, לבוש בבגדי הנסיך הקטן, צף על בריכה של דם, פניו סטואיות ואדישות. בצד מסופר איך טיפל בפצועים בקרית ארבע, מצוטטים דבריו על הערבים לפני האירוע, עד שיום אחד פרץ למערת המכפלה והרג מתפללים חפים מפשע. ליד המיצג מפורטים בצורה מסודרת שמותיהם של כל הנרצחים. בעיני זה יהיה מיצג המוחה נגד האדישות שבה ביצע גולדשטיין את מעשיו. מיצג שמראה כיצד שום דבר ממה שאמר אינו מצדיק את המעשים. מיצג שמראה אותו, ליטרלי, רוכב על דם הנרצחים. מצד שני, זהו מיצג שמראה כמה מעגל הדמים אינו פוסק, עד כמה אלימות המתנחלים נובעת, בין השאר, מהמצב הקשה בו הם חיים. למיצב הזה יש הרבה פרשנויות אפשריות. אתה, השגריר מזאל, ומר שרון, פירשו אותו בדרך אחת. האמן, אני, דובי קגניסר וממשלת שבדיה מפרשים אותו בדרך אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(תודה) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |