 |
אבל הדבר המעניין כאן הוא היפוך התפקידים, שבו נציג המדינה מתנהג כלוחם גרילה. בדרך כלל מדינות משתיקות יצירות אמנות באמצעים יותר מעודנים ושקופים (אם כי, בסופו של דבר, אלימים לא פחות): קונים את המוזיאון, קונים את האמן, מפעילים לחץ על האוצר וכו'. הפעולה של השגריר היא 'פעולה ישירה' בסגנון שחביב דווקא על קבוצות אנרכיסטיות שכוחן היחיד הוא ביכולתן למשוך תשומת לב תקשורתית. מטרה של פעולה כזו היא בדרך כלל להראות שגם האזרח הקטן יכול לעשות משהו מול המנגנון הדורסני (כשהאמת היא שהוא לא ממש יכול).
ההיפוך הזה מעניין. זה קצת כמו שמדינה תשלח חיילים עם חגורות נפץ להתפוצץ בבתי קפה. הרי מדינות טובחות אזרחים באמצעים אחרים: בשוגג, על פי הנהלים, בהרעבת-לוואי, בכשל נקודתי שלא איפשר להגיע לבית חולים בזמן,באישור אתיקן הבית, וכו'. מה אפשר ללמוד מהעובדה שישראל קיבלה על עצמה תפקיד של לוחמת גרילה בממסד האמנותי הבינלאומי?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש