 |
אנשי רוח ופוליטיקאים ביקשו בשבוע שעבר מבג"צ שיורה למשרד הפנים לרשום אותם כבני הלאום הישראלי, ולא כיהודים.
לפי שעה, על פי החוק הישראלי, אין "לאום ישראלי". כל היהודים יהודים.
זה לא הניסיון הראשון לייצר "לאום ישראלי" פורמלי. בתי המשפט המחוזי והעליון כבר הדפו ניסיונות כאלה, וכבר קבעו מיהו יהודי וכו'. ראה פרשת רופאייזן, פרשת שליט, פרשת טמרין. וראה החלטות של השופטים זילברג, שילה ואגרנט: "אין אומה ישראלית קיימת בנפרד מאומה יהודית". יותר משבית המשפט בחן את האפשרות שאכן התהוותה כאן אומה ישראלית, על פי מבחני תרבות, שפה, זיקה, זהות - הוא הכיל את הישראלי בתוך היהודי, מתוך מה שנראה בעיניו כהיסטוריה וכגורל.
מה יקרה הפעם? הדעת נותנת שהעתירה תידחה. בין העותרים: שולמית אלוני, אורי אבנרי, יהושע סובול, עוזי אורנן. מדוע העתירה תידחה? כי בג"צ, מתוך צניעות אינטלקטואלית מתבקשת, לא יהין לקבל על עצמו את ההחלטה האם אכן התגבש לאום ישראלי. בג"צ יציע לעותרים לפעול באמצעים פוליטיים ותרבותיים, ולא משפטיים, ודרכם להשפיע על הכנסת להכיר ב"לאום ישראלי". ועוד זאת: לבג"צ אין היום עניין להתסיס את החברה הישראלית, ולבדל את עצמו. ועוד זאת: גורל העתירה צמוד לאהרון ברק. בעוד כשנתיים הוא יפרוש מהעליון, וסביר להניח שאין בכוונתו לסיים במעשה כה דרמטי כהכרה ב"לאום ישראלי". מה גם שלפי אהרון ברק, בדברים שנשא לפני כשנה וחצי, השנים הפורמטיביות (המעצבות) שלו היו שנותיו כנער בגטו. ואילו "הלאום הישראלי" כרוך גם בהפניית גב לגטו, במובנו כגלות, במובנה ה"יהודי היסטורי".
אלה הם דבריו של אדם ברוך, בטורו השבועי "שישי" בעיתון "מעריב", 2 בינואר 2004:
המעוניין לקרוא ביתר הרחבה על פרשת רופאייזן, פרשת שליט, פרשת טמרין ועוד, המוזכרים בקיצור רב במסגרת היריעה הנ"ל, ישכיל אם יפנה אל ספרו המחכים של אדם ברוך: "חיינו" (כתר, 2002). אדם ברוך מספר בשער החמישי שבספר (עמ' 40-70) על מפגשו עם אחיו של עוזי אורנן, המשורר יונתן רטוש בנידון, ומרחיב שם את האופקים כראוי.
אדם ברוך מציב בחיבורו אתגרי זהות עצמית למחשבה, ומטפל בהם מזווית ראייתו רחבת ההיקף, ניסיון חייו והשכלתו המשפטית וההלכתית הרחבה. השאלות הן: האם "האדם הישראלי החילוני החדש" בכלל נולד? או "מיהו יהודי?" ו"מיהו ישראלי?" והיד עודנה נטויה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש