בתשובה לג. שמעון, 18/01/04 16:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמעון ידידי, זו לא השאלה של כמה נרצחו או לא, אלא בפירוש שאלת הכאב הסובייקטיבי שכנראה מרגישים הרבה ישראלים לגבי מיצג זה, אשר להבנתם מעניק פנים ודמות אנוש לרוצחת המונים. ניתן כמובן להתווכח לכאן ולכאן, ולטעון שהמיצג כלל לא ביקש להעביר מסר מסוג זה, אולם ברור שהמציגים נושאים באחריות לכך. מבחינה זו דומה כי ניתן להמחיש את שהתרחש כאן למטאפורה מתחום הספורט, אולי כמו בכדורסל: האיש שמסר את הכדור הוא גם אחראי שיגיע למקומו הנכון, ואם זה לא מתבצע כראוי, הרי שהאחריות נופלת על המוסר. כך גם אולי במקרה זה, עם המוזיאון השבדי; העובדה שמוזיאון שבדי רשמי בחר להציג דבר זה מטילה עליו בלבד (וכמובן גם על שבדיה הרשמית) את מלוא האחריות לבחירה זו, ללא כל תירוץ ש"לא מדובר ברצון לפגוע". האמן עצמו אינו רלבנטי מבחינה זו, היות ואין הוא הגורם שמחליט אם להציג את יצירותיו או לא. מבחינה זו הוא ביצע את כל מה שאמן מחאה או אמן פרובוקציה מבקש לבצע בסיטואציה מסויימת. האחראים הישירים והיחידים, לטוב ולרע, הם אנשי המוזיאון שבחרו להביא מיצג זה כחלק מתערוכה, וברור שאקט זה מעורר שאלה לגבי המוטיבציות הנוספות שהנחו את מארגני האירוע, למרות שמבחינה אמנותית טהורה 'הצליח' המיצג לעורר את מה שביקש לעורר. בהערת ביניים פולמית אוסיף כי בוודאי היה מעניין להיווכח, כיצד היו אזרחי שבדיה ואוצרי המוזיאון בשטוקהולם מגיבים למראה אותה סירה בדיוק, שעליה ניצב דיוקנו של רוצח שרצח לפני זמן קצר דמות שבדית אהובה ויקרה, כשהיא משייטת בתערוכה של מוזיאון ישראלי רשמי. אני משאיר לך ולקוראים אחרים להתפלפל על התשובה. זהו אולי גם המקום לשקול לפתוח בהערכה מחדש של יחסי ישראל ומדיניות סקנדינביה בכלל, ושבדיה בפרט - וזאת על רקע עמדתם השלילית והחד צדדית לאורך שנים כלפי ישראל ובעיותיה. בהקשר זה יש לציין כי המייצג הפרטי ששגריר ישראל העלה בדמות כיבוי האורות והשלכת אחד מעמודי התאורה למים, נראה אף הוא מוזר: לו היה השגריר הישראלי ושולחיו מעט שנוונים יותר, היה מבין שדווקא כאן יש להמשיך ולהתנהג לפי חוקי משחק נוקשים שנקבעו מראש: הנ"ל היה מכנס מסיבת עיתונאים צנועה, מחזיר את כתב אמנתו למשרד החוץ השבדי - ועולה על המטוס הראשון לישראל בדרכו הביתה. ממשלת ישראל היתה מכריזה כי היא אין בדעתה להחזיר את השגריר לבירת שבדיה בשלב זה, ומעלה את מקרה שבדיה כמקרה מבחן לריבוי יחסה החד צדדי של אירופה כלפי ישראל, מעבר למה שמקובל ונחשב כביקורת סבירה. במקום זאת התנהג השגריר באופן שמעלה את ההשערה הנוספת לגבי טיבה של הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, כשהוא גורם להפיכת כל דיון אפשרי על פניו: אירופה של יום א' עוסקת במעשי השגריר ולא ביצירה עצמה, ובשאלה כיצד יתכן שדיפלומט מכובד נוקט במעשים מסוג זה, שאינם מוסיפים כבוד לו ולמדינתו. למותר לציין שמעשי השגריר כאילו רק חיזקו את הקו וההגיון הכללי לפיו ישראל נתפשת באירופה כ'מדינה המסכנת את שלום העולם' - וזאת באופן המרחיק את ישראל אל מועדון המדינות הבלתי צפויות, במובנו הבלתי מחמיא של מונח זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, אם יש לך משהו להגיד תגיד, אבל אל תשתמש בדבריי בצורה שברור שלא כיוונתי אליהם כדי להגיד את שלך. ואם לא ברור אז שים לב: אתה פונה אלי ופותח "זו לא השאלה של כמה נרצחו או לא..." וכי טענתי שזהו עצם העניין? הרי כתבתי בתגובה 191050 בפירוש: "אין זה שפרטים אלה [מספרם המדויק של ההרוגים] משנים באופן משמעותי את ההסתכלות על האירוע או על המיצג..." ורק אח"כ הוספתי ואמרתי שבכל זאת יש בכך כדי לחשוף משהו על אודות יוצרי המיצג. בניגוד לטענתם שביצירתם יש סימטריה בין הרוגים פלסטינים לישראלים, הרי מעניקים פרצוף רק למחבלת (הטקסט הנלווה למיצג גם הוא מספק עליה פרטים רבים למדי) ומבחינתם פני ההרוגים הישראלים מחוקים, וניסחתי זאת כך: "היות שהמיצג הזה מעניק פרצוף רק ל"שלגיה", המחבלת המתאבדת, הרי שבאמת מבחינתם של היוצרים אין זה משנה אם נרצחו 19 גמדים או 21 גמדים". אז בשביל מה אתה בא ומסביר לי את מה שכבר הנחתי עליו את האצבע וכותב:"[לא מספר ההרוגים חשוב] אלא בפירוש שאלת הכאב הסובייקטיבי שכנראה מרגישים הרבה ישראלים לגבי מיצג זה, אשר להבנתם מעניק פנים ודמות אנוש לרוצחת המונים. היות ואני סומך על יכולת הבנת הנקרא שלך לא יכולתי שלא להתרעם על הפניה שלך אליי ברישא של תגובתך בנוסח: העיקר זה לא א' אלא ב', בשעה שאני עצמי אמרתי שהעיקר אינו א', והתייחסתי ל-ב' (ואין זו הפעם הראשונה שאתה עושה את התרגיל הזה). ועכשיו, אלכס ידידי, אומר לך שאני בטוח שהסקנדל הקטן שעשיתי לך בתגובתי זו, לא ממש נעים לך, אבל יכול להיות שאני מגיב כך בהשראת הסקנדל שעשה שגרירינו בשבדיה (גם אני, ברברי שכמותי, תומך בתגובתו האימפולסיבית). בטלוויזיה הראו בין השאר קטע שבו שגרירנו אוחז במיקרופון וטוען שלא נותנים לו להגיד את דבריו בשבדיה הדמוקרטית שעה שמישהו מבין המכובדים השבדיים מנסה להסות אותו (לא יודע אם הראו לך בגרמניה את הסצנה הזאת); ואני התבוננתי דווקא בפרצופיהם אחוזי הפלצות של המכובדים השבדיים האחרים על הבמה הקטנה ששם התחולל הסקנדל, והיה ברור שמבחינתם אין גרוע יותר מהשערוריה; לא דם פלסטיני עניין את המעונבים במוזיאון ולא דם ישראלי, אלא אוי ואבוי, הגרוע מכל... סקנדל. ולכן, אולי זה טוב ששגרירינו בשבדיה הפעיל נגדם את נשק יום הדין הזה, הסקנדל; אולי רק כך הם ילמדו לקח ויחשבו פעמיים לפני שמוסדות התרבות שלהם פוגעים במזיד או בתום לב כביכול ברגישויותיהם של יהודים וישראלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהעיתון ליברסיון: בשבת, הניח דמיטרי וסרמן, יהודי מביילורוסיה, סירה נוספת באמבט ובה תמונה של מיכאילו מייאלוביץ', רוצחה של שרת החוץ השבדית: "השבדים יבינו רק אם הם יראו את זה בהקשר שבדי". הסירה הוסרה מייד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם במצג הפוגע ברגשותיהם של השבדים, הם היו מבצעים מעשה ואנדליזם ומצדיקים אותו? האם הם היו מתלוננים על אנטי-שבדיות? האם היו ביניהם אנשים הקוראים לשלילת אזרחות מהאמן, במידה והוא היה שבדי, כמו שדרשו כמה אנשים אצלנו? (מי הדמגוג הראשון שיצעק "הלקאה עצמית"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערכתי התשובות לכל שאלותיך חיוביות, אבל אי אפשר לבדוק כי אין דברים כאלה. אצלם כולם שלגיות. לא יעלה על דעתו של איש לפגוע ברגשותיהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |