בתשובה לארז לנדוור, 15/01/04 7:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוא שאמרתי. המלחמה לא הייתה נמנעת, הנצחון היה מהיר יותר (ואכן, מן הסתם לא היו קוראים לה מלחמת העולם השניה) אתה צודק. נאצר אכן לא החליט ''יום אחד'' לתקוף את ישראל. התוכניות שלו ושל שאר מנהיגי ערב למחוק את ישראל גובשו שנים לפני כן. נאצר רצה, ללא ספק, במלחמה. והיה קונצנזוס בעולם הערבי שהולך להיות (ורצוי שיהיה) ''סיבוב שלישי''. השאלה המרכזית לא היתה ''האם יהיה'' אלא ''מתי יהיה''. דעתו של נאצר לפני ההתדרדרות הייתה ''לא עכשיו'' (כפי הנראה) דעתה של סוריה היתה ''עכשיו'' והשינוי המהותי היחידי היה שנאצר השתכנע או נגרר להשתכנע ש''עכשיו'' זה בכל זאת הזמן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם רצו נאצר ומדינות ערב בסיבוב נוסף (סיבוב שני אם מתחשבים בכך שמלחמת סיני היתה מלחמת ברירה יזומה ע''י ישראל), מלחמת ששת הימים לא היתה חייבת בהכרח לצאת לפועל. כפי שהסברתי, פריצתה נבעה מהשתלשלות של מיקרים שהלכו ותפחו לכדי סכסוך כולל. אסור גם לשכוח שיועציו הבטחוניים של לוי אשכול חסר הניסיון בעינינים אלה היו אנשי אחדות העבודה האקטיבסטים (כולל הרמטכ''ל יצחק רבין) שהביאו אותו לנקיטת קו תוקפני יותר. גם לישראל היה חלק לא קטן בגרימת המלחמה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |