|
||||
|
||||
מי תומך במדינה דו-לאומית: יש גופים שמבוססים בעיקר על אוכלוסיה ערבית כמו בל"ד (כנראה. אסור למפלגה ישראלית לתמוך בכך באופן רשמי) או אבנאא-אלבלד. חוץ מהם יש רסיסי ארגונים כמו "ברית הפועלים הקומוניסטית", "הועד להקמת רפובליקה אחת חילונית ודמוקרטית" וכאלה. ארגונים מבוססי יהודים, מ"שלום עכשיו" ועד "תעאיוש", נמנעים תמיד מתמיכה במדינה אחת. כך שנראה שהתמיכה היהודית ברעיון נשארת ברמת הפרטים. כנות שלילתם של המנהיגים הפלסטינים: אני לא מנהיג פלסטיני ואני לא יודע. כשארגנו כנס תעמולה פלסטיני בהר הצופים הפניתי את שאלת היתכנות החלוקה לנציג זוטר של הרשות. התשובה שלו התייחסה בעיקר לרצון של הילד הפלסטיני "לראות את השם 'פלסטין' על המפה". אני משער שהמנהיגים הפלסטינים מונעים בעיקר על ידי הצורך לשמר את השליטה שלהם; מן הסתם הם בעיקר מגיבים ללחצים מלמטה, לדרישה לצאת כמה שיותר מהר מהכיבוש במינימום של כבוד לאומי. אגב, מה לגבי המנהיגים היהודיים שתומכים בשתי מדינות? האם הם אינם מודעים? האם יש כאן הונאה בדעה צלולה? מה יכולים להיות המניעים שלהם? האם יש לישראל מוצא מהמדינה הדו-לאומית: רצח-עם ו/או טרנספר, כמו שכתבתי למעלה. |
|
||||
|
||||
ראשית, תודה על המידע. לא ידעתי עד לרגע זה על קיומו של "הועד להקמת רפובליקה אחת חילונית ודמוקרטית" (מי נמנה על שורותיו?). לגבי מידת הכנות של המצדדים בפתרון שתי המדינות: יש א-סימטריה יסודית שדומה שמעטים בלבד נותנים עליה את הדעת. מבחינת השמאל הישראלי הציוני (למשל יוסי ביילין וארז לנדוור) פתרון זה הוא: א. צודק ב. נותן תקווה עצומה לעתיד. ג. כל חלופה אחרת היא חזון בלהות. אבל מנקודת המבט הפלשתינית פתרון זה הינו: א. בלתי צודק בעליל (השבת חלק קטן מגזל היסטורי בעוד החמסן שומר על רוב שללו בכוח הנשק). ב. נותן תקווה זעומה לעתיד (ראה מצבה הכלכלי של האוכלוסיה תחת שלטון הרשות). ג. החלופה האחרת היא הטוב שבכל העולמות האפשריים. הניתוח לעיל, המבוסס על עובדות ולא על משאלות לב (שכן ברור לי כי משאלות הלב שלי רחוקות משלך כרחוק מזרח ממערב) מוביל את שנינו (וגם מסתבר את בני מוריס) למסקנה כי פתרון שתי המדינות (הפתרון הקונסנסואלי של הקהיליה הבינלאומית, לו מחויבות רשמית שתי הממשלות, ובו מצדד כנראה רוב הציבור בישראל) אינו יכול להתממש הלכה למעשה. לפחות מהצד הישראלי נראה לי שמדובר בהולכת שולל עצמית. |
|
||||
|
||||
לגבי הוועד: אל תראה את עצמך בור. אני לא חושב שיש בו יותר מעשרה חברים. אני לא בטוח ש"פתרון שתי המדינות אינו יכול להתממש", רק שהוא לא יוכל להמשיך מעמד. אולי אפשר לראות בו שלב הכרחי וכואב בדרך למדינה אחת. כשאתה אומר ש"מהצד הישראלי מדובר בהולכת שולל עצמית" אתה מייחס יותר מדי עורמה למנהיגים הפלסטינים ויותר מדי תמימות למנהיגים הישראליים. אני חושב שצריך למצוא ניתוח שיצא מתוך הנחה שהטפשות (בדיוק כמו הזכויות הלגיטימיות) לא נמצאת בצד אחד בלבד של המפה הלאומית. לי אין ניתוח כזה, ולכן אני חושב שהשאלה שהעלית (בניגוד לתשובה החלשה שאתה מציע) היא מעניינת מאוד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |