בתשובה לזכר מקופח, 08/01/04 18:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסיפור שלך עצוב, והוא נשמע לי כמו משהו שיכול לקרות, ונובע ממגבלות השיטה. אבל לא הוכחת ש*השיטה* עובדת לטובת הנשים במקום לטובת הילדים. כי הבעיה היא שהשופטים, אני מניח, לא יכולים לדעת שהעובדות הן כפי שאתה מספר אותן. גרושתך בוודאי סיפרה סיפור אחר. השופטים נאלצים להחליט במצב של אי-ודאות (אין להם הפריווילגיה לומר "מחמת הספק אנו לא מחליטים"). נראה לי שההנחה היא ש*ברוב המקרים* (לא צריך בשביל זה רוב של 99%, מספיק אולי 70%) טובת הילד היא עם האם, ודי בכך כדי ליצור הטיה חזקה - השופטים, שקשה להם לדעת מתי המקרה שלפניהם שייך דווקא ל-30%, יעדיפו את האם במאה אחוז מהמקרים, להוציא מקרים חריגים (אם נרקומנית, מתעללת...) - וזה עדיין מתוך מחשבה על טובת הילד, ולא על טובת האם. אתה יכול לנסות לתקוף את ההנחה שברוב המקרים וכו', אבל הסיפור שלך ושל הרופא שאתה מכיר לא מפריך אותה. אני משתתף בצערך על הטרגדיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן, אין לך מושג כמה זה מרגיז עבור אחד כמוני לשמוע אחד כמוך מדבר כמו שאתה מדבר. זה מרתיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על נושא שאין לך מושג לגביו כנראה, וזה דבר מסוכן כשמדובר בעניין שגם אתה מבין שהוא טעון רגשות ברמה שאי אפשר לתאר בכלל. תעשה קודם בדיקה קטנה בשטח לפני שאתה משער השערות. דבר עם עשרה או עשרים גברים שלקחו להם את הילדים שלהם. בדוק לשם מה הוקמו בתי המשפט לעייני משפחה, ומדוע פקידת סעד (עובדת סוציאלית) נדרשת ע''י בית המשפט להכין תסקיר. בדוק מהי בדיקת מסוגלות הורית. ואז תחליט אם באמת אין לשופטים כלים לדעת איזה הורה יותר טוב. אתה יודע, בשביל לתת את הילדים לאשה לא צריך בכלל בית משפט. צריך רק בדיקה אצל רופא, שתקבע איזה הורה הוא האשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק - אין לי מושג. אני מתנצל לפניך ולפני זכר מקופח אם נפגעתם. אני אשמח ללמוד. ספרו לי (אתה או ז"מ - ייתכן שדעותיכם שונות) היכן לדעתכם הכשל. האם ז"מ הצליח לשכנע את פקידת הסעד (או את מי שעורך את בדיקת המסוגלות ההורית) שהוא הורה טוב יותר? אם לא, למה? אם כן, האם השופט(ת) פעלה בניגוד להמצלצה? אם כן, למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הגבר הוא ההורה הטוב יותר - הילד/ה צריך ללכת עם הגבר. אין ספק בכלל. אבל כולם רוצים שהאישה תשקיע בילדים בלי סוף ודוחפים אותה לזה, בתירוץ שזהו "תפקידה". בנוסף, הרבה אבות הם לצערנו..אבל לא כ"כ טובים בלשון המעטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך שברוב המקרים (נגיד, שני שליש) אכן ''טובת הילד'' מחייבת שיגדל אצל אימו, אם נוצר קרע בין ההורים וצריך לבחור באלטרנטיבה הגרועה פחות. עבור הילדים. בכל עולם החי נקבות מגדלות את הצאצאים. אבל אנחנו בני אדם ולא חיות. ובמילניום השלישי. תקופה בה יש דרישה לשיוויוניות ולצדק ולזכויות הפרט. כולל לזכויות הפרטים הקטנים יותר במשפחה. וזכותו של הילד, מדגיש - של הילד, לא של הורה מגדרי כזה או אחרת - לגדול בתנאים הטובים ביותר שאפשר. אם החוק והפסיקה מעניקים כמעט אוטומטית משמורת לאם, כולל מקרים אבסורדיים ממש, אזי המערכת בוגדת ביעודה העיקרי - טובת הילד. לפחות לגבי חלק ניכר מאותם מקרים שגם אתה מסכים שהאב אמור להיות המשמורן. ועל זה בדיוק בכה הנביא גיל. על המערכת. על ''השירות לילד'' שמשרת רק את הנשים, ולא את הילדים. על העובדות הסוציאליות שמכינות כאילו ''תסקירים'' (לעולם לא יוצא תסקיר הקובע משמורת אצל האב, גם אם האם, חלילה, חולה פיזית, ובקושי מסוגלת לטפל בעצמה, שלא לדבר על הילדים). על ''ביהמ''ש לענייני משפחה'' שנותן הכשר פסיקתי לכל מעשה נבלה כלפי הצד הגברי במשפחה. על החוקים שדופקים בפועל את הגברים, אבל במקביל, דופקים לילדים רבים את החיים. ובמציאות בה אחד מכל שני זוגות נפרד, שליש או רבע, ואפילו עשירית בלבד ממספר המשפחות המתפרקות, מייצג מאות אלפי ילדים שזכותם הטבעית לחיים טובים נפגמת באופן מהותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותב טל ואומר: מה תעריף אחזקת הילד שלך? בזמן האחרון מתרבים האיזכורים של תעריף מינימום לאחזקת ילד. אני משתמש בכוונה בביטויים מנמיכים כאלה, כי זו הגישה שעולה מפסקי הדין האלה: לא בחינה אמיתית, שקופה, שוויונית, של צרכי הילד אלא הסתמכות על סכומים שננקבו במקום נעלם כלשהו. השופטים מדברים על 1150 ש"ח בתור סכום מינימלי למזונות ילד. לא אומר שלא. אבל גם לא שכן. כמה עולה מעיל ליתום? אותו דבר כמה עולה לתחזק ילד אצל גרושתך. הבעייה היא לא הסכום. הרי האמא תמיד תרצה יותר והאבא תמיד ירצה פחות. ככה זה כשאחד משלם וכשאחת מקבלת. אם היו מאזנים את הסכום, הויכוח היה נראה אחרת לגמרי. אבל לא זו הבעייה כרגע. הבעייה היא איך צץ הסכום הזה - 1150 ש"ח. כמה פסקי דין שקראתי מצטטים את השופטת יהודית שטופמן, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבעה לאחרונה בפסק דין תקדימי את הסכום הזה. פישפשתי וחיפשתי את פסק הדין, כדי לעמוד על עבודת היסוד שהוקדשה על ידי הערכאה הגבוהה הזו לסוגיית מזונות הילד. נו טוב, לא אלאה אתכם. בפסק הדין התקדימי, המצוטט והמאוזכר כל כך, השופטת מקדישה לשאלה המהותית - מה הסכום הדרוש לקיום בכבוד של ילד להורים גרושים, משפט אחד. משפט אחד. ומה כתוב במשפט האחד הזה? "הלכה פסוקה היא כי צרכיו הכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות משהם בידיעה הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150 ש"ח ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן." "הלכה פסוקה היא"? איפה פסוקה? מה פסוקה? מי פסק? למה פסק? על מה הסתמך כשפסק? באיזה ילד עסק כשפסק? איפה גרים הורי הילד? מה יכולתם הכלכלית של הורי הילד? אז מילא החפיפניקיות הזו, שמביישת את בית המשפט המחוזי. אבל ללכת ולהסתמך עליה בפסקי הדין מעכשיו ואילך? וכשינסו אבות לטעון טענות יאמרו להם - אבל הלכה פסוקה היא! אז הנה, להיכל התהילה (הקלון) של ילדי הגירושים בישראל מצטרף המשפט: "הלכה פסוקה היא שצרכי קטין הם 1,150 ש"ח" לצד המשפטים האלמותיים כמו "המשמורת המשותפת נכשלה בעולם ובארצות הברית יורדים ממנה" או "בסופו של דבר אמא היא ההורה העדיף כי סטטיסטית יש יותר סיכוי שאבא יהיה אלים" וככה האוולת מנציחה את עצמה ללא הרף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |