בתשובה להאייל האלמוני, 09/01/04 15:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, אני לא ארז, אני סתם נדחף כאן. הצהרה כזאת היתה מקובלת עלי כמו שמקובלת עלי הצהרת הפלסטינים שהם מוכנים לעשות שלום אם רק ניסוג לגבולות 67 ונשיב את כל הפליטים לבתיהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין זה אני רוצה להציג דברים ששלחתי ממש זה עתה לבנימין בן אליעזר. האזנתי לדבריך בתוכניתו של אמנון זכרוני בערוץ 33, וכמעט כל דבר שאמרת הכעיס אותי. אני פונה אליך עתה בגלל המשפט שיצא מפיך שהכעיס אותי יותר מכל. אמרת: "הם (הממשלה) לא נענים לפניית אסד כי הם לא רוצים להחזיר את רמת הגולן." נימת דבריך הייתה כזו כאילו מי שלא רוצה להחזיר את הגולן הוא ממש פושע. ואני רוצה לשאול אותך: מה קרה לכם, למפלגת העבודה ? זכורות מלותיו של רבין במערכת הבחירות שבה נבחר: "מי שיורד מהגולן פוגע בביטחון המדינה". לא היה מדובר באמירה בודדת. הדברים האלה נשענו על מצע של מפלגת העבודה שבו נכתב בפרוש שעל מדינת ישראל להחזיק בגולן גם לעת שלום. העמדה הזאת הייתה עמדת מפלגת העבודה שנים רבות. מה קרה פתאום ? א. ב. יהושע, בתשובה לשאלתי לפני שנים מספר מדוע עלינו להחזיר את הגולן, ענה לי (והדברים בכתב ידו מצויים בידי) כך: "השלום עם סוריה הכרחי כדי למנוע מצב כאוטי אפשרי עם נפילת אסד אשר יוכל להביא לגיבוש חזית מזרחית מסוכנת של עיראק ואיראן." והנה נפל אסד ובא אסד אחר וגם סאדם חוסיין הנורא נפל, ואחר כך הוצא, מסכן, מתוך הבור. לא כאוטי ולא מזרחית ולא חזית ולא בטיח. שום דבר. וסוריה היא מדינה הרבה יותר עלובה והרבה פחות מאיימת מאשר הייתה אז, כשנופפתם בגאון במצע ההוא ששולל נסיגה מהגולן גם בהסכם שלום. אילו עובדות בשטח דוחפות אתכם עכשיו באמוק לוותר על "העיניים של המדינה", לסכן את מאגר המים העיקרי של מדינת ישראל, והכי נורא לחסל את מפעל ההתיישבות שאתם עצמכם בניתם ולהרוס את החינוך להתיישבות ובנייה שאתם עצמכם פיתחתם שנים רבות ? יש משהו באוויר ? אולי איזה וירוס נדיר ? למה ? האם באמת אז הייתם חולים ולא היום ? מה ההגיון שעומד מאחוריה המפנה הזה במאה ושמונים מעלות ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, האמת היא שאני גם לא פואד בן-אליעזר, והמהדרין יוסיפו: ברוך השם ושבח לבורא רקיע על כך. העובדה שסוריה נחלשה ושהאיום בחזית צפון-מזרחית כוללת קטן, יכולה לשמש הן את טועני "אני עם הגולן" כמוך, והן את הטיעון ההפוך, שאותו אנסה להביא כאן בקצרה. אני מתנצל מראש שכנראה לא אמשיך את הפתיל הזה לאורך זמן; ויכוחים פוליטיים נשמעים לאוזני יותר מדי כמו ציטוטים ממה שהכותב קרא בעיתון, ואני מתעייף מהם מהר. אני יכול לקרוא את אורי אורבך, ואתה יכול לקרוא את ב. מיכאל, ושנינו נהנה יותר. הגולן הוא חבל ארץ יפה, פורה ולא מיושב בצפיפות, והמתיישבים שם הם ברובם (חוץ ממרעילי הנשרים) חביבים וחרוצים, אבל, מה לעשות, כמו שוויצריה גם הוא לא שלנו. הוא נכבש, בצדק, לאחר מלחמת ששת הימים1, ותפקידו החיוני ביותר עבורנו הוא בהיותו קלף מיקוח לשלום. נראה שמצב הקלפים הביא אותנו לנקודה שבה אפשר, אולי, לממש את האס הזה. סוריה הוכיחה את עצמה כעומדת בהסכמים, כך שהסכם שלום עימה, בתמיכה ועידוד של המעצמות ואירופה, ימנע את הסכנות שדיברת עליהן, ובנוסף ימשיך את התהליך התקוע של הפשרת היחסים עם שכנותינו וקבלתנו כגורם לגיטימי באזור (אולי אפילו אירן תרד קצת מהפסיכוזה שלה בענייננו). זאת, בעיני, היתה האיסטרטגיה של מדינת ישראל מיום היוסדה, ואני ממשיך לחשוב שזאת איסטרטגיה נכונה. אני מכיר את דיעותיך, לפיהן כל העניין הזה הוא משאלת לב של תמימי דרך ושוטים, אבל אני טיפה פחות פסימי ממך. אינני יודע מדוע אתה נאחז דוקא בהצהרות מפלגת העבודה בנקודת זמן מסוימת. "השטחים הם קלף מיקוח לשלום" ו"מחכים לטלפון מערבים" היו סיסמאות בנקודת זמן אחרת, רלבנטית לא פחות. ובכן, החלטות חרטום התמוססו סוף-סוף, הטלפון הגיע, ולפתע מתברר שמי שאינו רוצה לדבר הוא אנחנו. אכן, וירוס חדש באויר: נשיא סוריה משמיע הצהרות מתונות. לא נראה לך שכדאי לבדוק את המדיניות לאור ההתפתחויות? הדוֹגמה שהערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו הים היא מסוג הקבעונות שצריך לנער אותם מדי פעם, ואין לך "פעם" טובה יותר מאשר כשהאריה נטול השיניים מתחיל להשמיע קולות של חתול. אם היתה סוריה חזקה ומפחידה, היית ודאי טוען את הטיעון המקובל על חוסר החוכמה של נסיגה תחת לחץ, וכעת כשסוריה החלשה מוכנה (אולי) לשלום מעמדת נחיתות, אתה דוחה את הנסיגה בטענת "בשביל מה זה טוב". במלים אחרות, אתה פשוט חוסם כל אפשרות לשלום עם סוריה, כי בעיניך שטחים יותר חשובים משלום. בעיני, לא. ועוד אפשרות: אולי בתנאים החדשים שנוצרו, חכירה של השטח לתקופה ארוכה אינה בלתי מתקבלת על הדעת. אפשר לפחות לנסות, לא? ואחרון חביב, לעניין החינוך לציונות והתיישבות. אולי לא צריך להרוס את החינוך הזה, אבל לא נורא אם הוא יעבור איזו רביזיה קטנה שתיקח בחשבון גם את השאלה איפה להתיישב. מותר להודות בטעויות, גם לזה יש ערך חינוכי לא מבוטל. _______________ 1- אגב, אורי אבנרי קרא לצה"ל להמשיך עד דמשק, אחת האמירות הבודדות עליהן הוא התחרט מאוחר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערכו האסטרטגי של הגולן הופיע בתגובתי רק פעם אחת כשהזכרתי את "העיניים של המדינה" (1), ולא במקרה. בעיני אין זה העיקר. את הסיפור על חילופי הדברים עם הסופר יהושע הבאתי רק כדי להמחיש את "תסמונת הוירוס". כי לו שאלו אותי למה לא להחזיר את הגולן הייתי משאיר את האסטרטגיה והביטחון לסוף. אבל המשפט שציטטתי מדבריו של יהושע היה משפט שלם עם נקודה בסופו. "השלום (כלומר החזרת הגולן) דרוש כדי וכו'. . . " נקודה. בעצם כל מה שאמר אז יהושע בזכות החזרת הגולן הסתמך על הערכה שהתגלתה כנבואת שווא, ובכל זאת אני בטוח שאם תשאל אותו היום אם יש צורך בהחזרת הגולן הוא יענה בחיוב ללא היסוס, ואת המטרה סביב החץ הזה הוא כבר ידע לאייר היטב. כי (לדעתי) מדובר בוירוס, ולא באמת שיש מאחוריה הגיון ממשי. אם את ההיבט האסטרטגי הזכרתי רק בקצרה הרי את חביבותם וחריצותם של תושבי הגולן לא הזכרתי כלל. בעיניי רוב מתיישבי יש"ע חביבים וחרוצים עוד יותר, אך אין זה שייך לעניין לא כאן ולא שם. על כך שהגולן, כביכול, לא שלנו כבר דברתי רבות באייל. יכול כל אחד לאמץ "שלנו" כרצונו, לפי הבטן שלו, אך מבחינת המשפט הבין לאומי הגולן לא פחות "שלנו" מנהרייה. לפחות דברים ברוח זו שמעתי פעם ממומחה למשפט בין לאומי – פרופ' לפידות. "קלף מיקוח", זה דבר נחמד מאד. אני מכבד את עמדתך בעניין זה, אבל גם כאן כל אחד יכול להחליט כרצונו מה קלף ומה אינו קלף, וזה עניין שרירותי. אין לי ספק שלמדינת ישראל יש קלפים שהסורים היו שמחים עליהם יותר אבל בכל זאת כולנו מקווים להחזיקם בידינו לתמיד. אני איני כופר בעובדה שאפשר להשיג הסכם שלום עם סוריה ע"י מסירת "הקלף" הזה לידיה (אם תקרא מאמר ישן שלי "הטילים הביולוגים של סוריה", תראה שבעניין זה הייתי אפילו יותר אופטימי ממה שהוכיחה אחר כך המציאות), אבל אני גם חושב שבעתיד בהחלט ייתכן שאפשר יהיה להשיג שלום עמה גם ללא מסירתו. ההתפתחויות מאז נפילת ברית המועצות ועד נפילת סאדם חוסיין, ובסוריה עצמה דווקא מורות על כיוון ממשי כזה. לסוריה לא חסרים שטחים ויש לה גם הרבה בעיות אחרות. (אגב, פתרון של חכירה לזמן ארוך דווקא מקובל עלי, אך ברור שמבחינה מעשית כמוהו כהשארת הגולן בידינו בהסכם שלום.) איני חושב שיש קשר בין עמדתה של מפלגת העבודה בעבר, בעניין הגולן והשוני בנקודות הזמן: החלטות חרטום וכו'. במצע נאמר בפרוש "גם לעת שלום", כלומר מה שהיה כתוב במצע היה בהנחה שהחלטות חרטום אכן תתמוססנה. אחרת לא היה לכתוב שום משמעות. הרי איש לא טען מעולם שצריך להחזיר את הגולן לסורים ללא הסכם שלום. אשר לחיוב והערך החינוכי שבשינוי דעה, ואי התעקשות, אני מקבל זאת בשתי ידים (2), אבל כשעושים זאת צריך גם לנמק. צריך להראות מה היה השינוי בנתונים שגרם לשינוי בדעה, ואת זאת לא ראיתי, גם לא בדבריך. זה מה שכתבתי לפואד. (1) אגב, החרמון, גיאוגרפית אינו חלק מהגולן, אבל נהוג לקרוא לכל מה שנכבש מסוריה במלחמת ששת הימים בשם זה, ולשם הפשטות אני נוהג כך גם עכשיו. (2) למעט הסיפור של רבין ז"ל ששינה את הדעה אחרי הבחירות ולא לפניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה להגיד שלא שכנעתי אותך??? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכנועים בנסיבות כאלה מאד נדירים, אבל בניגוד לחילופי דברים אחרים שנקלעתי אליהםכאן, הפעם לפחות נהנתי. (במיוחד מהדברים שלי :) ) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |