|
||||
|
||||
אם בוחנים את הנתונים בארצות הברית ומחלקים בחמישים (שהוא לערך היחס בין אוכלוסית ארצות הברית לישראל) מגלים כי הנתונים בישראל גבוהים למדי ובהחלט נושקים לאלו שבארצות הברית. לפי נתוני משרד המשפטים האמריקני (כאן: http://www.ojp.usdoj.gov/bjs/abstract/ipv.htm) לא מינרווה ולא רקע ורוד, עולה התמונה הבאה: מספר מקרי הרצח של נשים על ידי גברים הוא 1320, לפי נתוני שנת 1998. אם מחלקים מספר זה בחמישים אנו מקבלים 26.4, קרוב מאוד למספר בישראל. בהתחשב בכך שרוב התקיפות ומעשי הרצח מבוצעים על-ידי גרוש/גרושה וששיעור הגירושים בישראל קטן בחצי מזה שבארצות הברית, הנתונים בישראל מן הסתם חמורים הרבה יותר. לעומת זאת, מספר הגברים הנרצחים בארצות הברית הוא 510, שבתרגום לישראל היה אמור להניב כ-10 מקרי רצח בשנה ולא כך הדבר (הנתונים בסעיף זה עשויים להיות מוטים כי הם כוללים גם מקרי רצח בין הומוסקסואלים). אם משתמשים במפתח חילוק דומה גם לגבי מספר התקיפות ומתחשבים ברמות אי-דיווח, עולה שמספר התקיפות בישראל צריך להיות בערך 20 אלף נשים המותקפות מדי שנה לעומת כשלושת אלפים גברים (כאמור, כולל הומוסקסואלים). מעניין לציין כי מבין הסיבות לתקיפה שננקבו טענו 80 אחוז מהנשים כי הסיבה היא פחד מתגמול אלים או תפקוד לקוי של המשטרה (אי יעילות, עוינות, וכו'). מן הסתם משום שבמולדת הפמיניזם – כך לפי רונן – המשעא"ז עדיין לא פועל ביעילות מספקת. הגברים, לעומתם, לא ציינו סיבות כאלו בשום מקרה (אין אחוז בודד הנוקב בנימוקים כאלו!). עוד נתון מעניין בהקשר זה של נתונים "מנופחים" כביכול הוא הגילוי כי בארצות הברית חלק לא מבוטל מן הנשים נרצחות על ידי שותפים לחיים בעבר ובהווה, לעומת אחוז זניח של נרצחים כאלו בין הגברים. יש שתי סיבות טובות להתעלמות מטענותיך, מר רונן: א. כשמובאות עובדות אתה שותק ומתעלם – עדות לכך שאין לך סימוכין לטענה סותרת. ב. כשאתה מביא עובדות, הן שקריות, מעוותות או מפורשות באופן מטופש וילדותי – קשה להתייחס ברצינות לליצנים. |
|
||||
|
||||
כשאתה סופר את רציחות הנשים בארץ, אתה כולל את כל הנשים שנרצחו ע"י רוצח ממין זכר. כשאתה סופר את הנרצחות בארה"ב, אתה לוקח נתון שמתייחס אך ורק לנרצחות ע"י בן זוג, כאשר המספר לנרצחות בכלל גדול פי שלוש. כשאתה סופר את הנרצחים הגברים בישראל, אתה סופר רק את אלה שנרצחו ע"י בת זוג. כלומר - ילד מופרע שרף את אחותו, אמא ואבא שלו - אתה סופר את האחות והאמא אבל לא סופר את האבא. כל זה בכדי לבסס את הרעיון שיש לך בראש, ש"הגברים" מנהלים מלחמת רצח נגד "הנשים". אפילו ארגוני הנשים משתמשים בד"כ במספר 13 לגבי קורבנות רצח ע"י בן זוג, ורק מדי פעם מכניסים את ה-28 כשהן חשות צורך לנפח את המספר. אתה מהבחינה הזאת יותר קיצוני מרוב הפמיניסטיות. כל הניסיונות שלך מלפני כמה ימים לעוות גם את הסטטיסטיקות לגבי מספר הנשים שנפגעות מאלימות ולהראות שהוא בכל זאת 200,000 התבררו כקשקוש, אז ירדת מזה ועברת לרציחות. לכל המחקרים שמראים שנשים אינן פחות אלימות במערכות זוגיות אתה לא מתייחס בכלל. לזה שלגבר בסכסוך עם אשה אין שום אופציה חוקית לפגוע בה, בזמן שלאשה יש את כל הדרכים החוקיות (או החוקיות-בפועל, כי אף אחד לא יעניש אותה בגינן) לפגוע בו, ושזה דוחף אנשים למצבי ייאוש, אתה לא מתייחס. בסוף גם חשת צורך ללכלך קצת את ווינסטון צ'רצ'יל. אין לי כוח אליך, אורי. לא מתעסק איתך יותר. צר לי. תמשיך לדבר אל עצמך. |
|
||||
|
||||
האמת, אני נסוג בי מההצהרה שאתה משקר. אני חושב שאתה פשוט לא חכם מספיק כדי להבין את מה שאתה קורה. העליבות האינטלקטואלית שלך היא עניין מעציב בסופו של דבר משום שקוראי האיל -- ואני בתוכם -- כילו את זמנם מתוך אשליה שהתפוגגה רק בהדרגה שאתה בכלל מסוגל לעמוד ברמה מינימלית של דיון. נו, טוף. אני חושב שמיצינו אותך לשארית חיינו. היה שלום. |
|
||||
|
||||
לא רק שאתה פוגע בו בצורה גסה, אתה גם מדבר בלשון רבים בשם כל קוראי האייל, מי מינה אותך לדובר של כולם? |
|
||||
|
||||
מצטרף לאלמוני. בכלל, רונן אכן אמר כמה דברים בדיון זה שאפשר לסווג אותם כשטויות (והסגנון אכן מיותר), אבל לדעתי לא היה לו מונופול על כך. מלבד האחות רונן, היו פה כמה פנינים של אחים ממין זכר ונקבה כאחד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |