 |
מספר התלמידים המתקבל ללימודים באוניברסיטה אינו תלוי באחוזי-ההצלחה בבחינות הבגרות. באופן כללי, זה עובד כך: ישנם חוגי-לימוד "מבוקשים" בהם מספר המעוניינים ללמוד גדול ממספר המקומות, וישנם חוגים "לא מבוקשים", בהם יש מספיק מקום לכל מי שרוצה. לחוגים המבוקשים מתקבלים התלמידים שהאוניברסיטה סבורה שגבוהים סיכוייהם להגיע להישגים. את הסבירות הזו האוניברסיטה מודדת באמצעות הבחינות הפסיכומטריות וציוני תעודת-הבגרות. אם כושר-הניבוי של ציוני הבגרות יפחת (כתוצאה מ"הנמכת הרף"), משקלן של הבחינות הפסיכומטריות יגדל. מספר התלמידים בחוגים המבוקשים לא ישתנה, היות שתפוסתם מלאה. בחוגים הלא-מבוקשים, מיעוט התלמידים נובע, כאמור, מתת-ביקוש, ואין לצפות שהביקוש יגדל באופן משמעותי אם מספר הזכאים לתעודת בגרות יגדל. על כל פנים, בחוגים אלה דרישות-הקבלה הן נמוכות, וממילא בד"כ ניתן לענות עליהן באמצעות הישגים בינוניים בבחינה הפסיכומטרית ללא קשר לציוני הבגרות.
ובמכללות - זה כבר עניין אחר, אבל למיטב ידיעתי תנאי-הקבלה שלהן גמישים בהרבה, והמשקל של ציוני הבגרות נמוך עוד יותר.
האמור לעיל מחזק את טענתי ששינויים במתכונת בחינות הבגרות הם בבחינת משחק במכשירי המדידה, ולא שינוי מהותי בנמדדים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש