|
כמו שאמרו פה לפני - אל תחמיא לעצמך יותר מדי. בדיעבד מה שמטריד אותי הוא שיטת איסוף הנתונים שלך - כשהמאמר הגיע אלי באמת הופיע בו המספר 200 והוא נראה לי חשוד, אז עקבתי אחרי הקישור שהיה שם וראיתי שהוא מתייחס ל-3 מעונות לנשים מוכות בלבד. הלכתי קצת לברר וגיליתי שקיימים עוד 13 (או 16, אני כבר לא זוכר) מעונות לנשים מוכות. מה זה אומר? זה אור ששיטת איסוף הנתונים שלך כשלה לפחות במקום אחד. מדוע? כאן מתחילות הספקולציות - לדעתי יש לך הטייה אידאולוגית באיסוף הנתונים (ואל תזדעק עכשיו בתגובות בנוסח "כן, אני משוגע", זה לא ממש מחמיא לך וטכניקת דיון נלוזה בעיני). החטא הנוסף שעליו אני מכה הוא שהרשתי לך להמשיך עם הסקת המסקנות השערורייתית שלך. אתה מנסה למשל להסיק ממספר הנשים במעונות על מספר הנשים המוכות בפועל ומציע את נוסחת "אחת לתשע", אבל מי אמר שיש בכלל קשר בין מספר הנשים במעונות לבין המספר בפועל או מספר הנשים בסיכון ממשי בפועל או כל מספר אחר? מספר הנשים במעונות הוא פונקציה של מספר המקומות במעונות ולנסות להסיק ממנו מסקנה לגבי המספר בפועל של נשים בסיכון זה פשוט לא רציני. אם כבר אתה שופך את הכל כאן אז זה המקום להזכיר טכניקה נוספת שנופתה מהמאמר שלך - טכניקת הרמיזות. רמזת, כמו שכתבת כבר על הטענה שהופיעה בגרסה המקורית על פיה מרב מיכאלי הצטלמה למאמר בביטאון המשטרה או לחילופין כי ההנחייה למשטרה ולפרקליטות יצאה מעדנה ארבל. בשיטה כזו, של רמיזות, אתה מנסה ליצור מראית עין בנקודות בהן אין לך נתונים אמיתיים. אתה בוחר את ההוגות שמוצאות חן בעיניך על בסיס שרירותי, אתה נאבק באיש (אשת?) קש - גירסה מוקצנת של פמיניזם רדיקלי כמו שברקת מסבירה. בדיעבד מה שמטריד אותי זה שנתתי לך לשמור על הסגנון הציורי שלך. כמו שציין כאן אייל שובניסט בתגובה 187957 , עשית בעיקר שירות דוב לעמדה שבאת להציג. הייתי צריך להכריח אותך להתמקד בעובדות ובהסקת מסקנות סבירה מהן, בלי העטיפה הציורית של "בנות המשעא"ז", בלי הפסקאות על העבר והעתיד, ובלי כמה מהמשפטים שעדיין נותרו בו לאחר העריכה ובדיעבד אני מצטער עליהן כמו "והאגרוף הזה הגיע לה מזמן".
אני את המסקנות שלי לגבי "מהי עריכה?" הסקתי ואני מקווה שיצאתי מכל זה עורך טוב יותר. מעניין אם אתה הסקת את המסקנות שלך לגבי המאבק שאתה מנהל והטכניקה שבה יש לנהל אותו.
|
|