בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 03/01/04 10:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו היא בעיה ידועה והיא חורגת ממה שקורה פה בדיון. דוגמה מהחיים לעיסוק הזה בטפל ולא בעיקר: הזמן: ערב. המקום: אולם קולנוע. אנשים משאירים פלאפונים פתוחים ואף לפעמים מדברים בפלאפון במהלך הסרט. החברה סביבם קצת מתעצבנת (לא מספיק) והלחץ החברתי גורם בשלב מסוים (לרוב האנשים) לכבות את הפלאפונים ולהמשיך לא לסתום את הפה, ולו לרגע, עד סוף הסרט. משום מה, החברה מקבלת זאת בקצת יותר הבנה. לא ברור. אכן עיסוק בטפל ולא בעיקר. הפלאפון אכן הפך בישראל למכשיר קצת מעצבן, אבל בגלל סיבה אחת: יש יותר מדי ישראלים מעצבנים. הם מעצבנים (לא פחות) גם בלי פלאפונים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פלאפונים גם משחיתים יצירות של בטהובן באמצע הסרט, וגם מאפשרים לנודניקים שמשתמשים בהם לדבר לא רק עם שכניהם למושב (דבר בעייתי, כי השכן לרוב לא מעניין מספיק כדי שידברו איתו במשך -כל- הסרט, ולעתים אין שכן בכלל) אלא גם עם כל העולם ואחותו. ללא ספק הפלאפונים הם מגבר נוראי לישראלי המעצבן. אלא מה? אכן, במקרה הזה, לצעוק ולזעום על הפלאפונים זו השתטות לא קטנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהפלאפון הוא מגבר נוראי לישראלי המעצבן. יותר פעמים משיצא לי להתעצבן על ישראלי שמקשקש בסרט בפלאפון (או מפלאפון שמשחית יצירה של בטהובן1), יצא לי להתעצבן מישראלי שלא מסוגל לסתום את הפה שלו לאורך כל הסרט. גם אם הפלאפון מגביר במידה מסוימת את הבעיה, הוא עושה זאת באופן מבוטל כמעט לחלוטין, לדעתי. 1 אני לא חושב שלבטהובן זה היה מפריע. מלבד העובדה שהוא כבר בעט בדלי, הוא לא היה שומע את ההשחתה גם אם היו משתילים לו את הרמקול של הפלאפון בתוך האוזן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |