בתשובה לאביב י., 02/01/04 20:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האדם הקדמון משה, כשלא יכול היה לדחות סיפוקים, טיפס ועלה על ההר ששימש גם גג למערתו, ושאג "אווווו" חזק מספיק כדי שהדוד שלו איציק מן ההר השני ישמע, יעלה גם הוא אל הגג הטבעי ויצעק "אוווווווואוווווו". תוכן הטקסט, אם לתרגם אותו לשפה מוכרת יותר לבני זמנינו, לא היה עמוק יותר מ: -"הלו, אחי" - "הא, אחי מה עניינים". כשאשתו של משה קדמון, מרת רחל קדמון לא היתה יכולה לדחות סיפוקים, היא היתה יורדת למעיין לשטוף כביסה, שם ציפו לה ציפורה, שפרה וחסידה מן המערות הסמוכות שגם להן היתה הרבה כביסה מהילדים שלהן ("חזרו אתמול מציד, הביאו שני בופאלוס, אוי לי ואבוי לי"). כשהכביסה היתה נקיה, יצאו לעשות שופינג אצל רוכל הסדקית הנודד שבא עם חמורו "גזלן" במיוחד למעיין. הגרון האנושי הוא האשם העיקרי באי מניעת הסיפוקים, ומצד שני מי שיכול לדחות סיפוקים ויש לו דברים יותר עמוקים להגיד, לא ניזוק (אולי גם לא הרוויח מי יודע מה) מהשתכללות הטכנולוגיה מאז ימיו של הקדמון משה. מכיוון שאני אייל שלא רוצה לקחת אחריות, לא אפנה אל מקום ב"במה החדשה" שבו כתבתי דברים שעשויים להיראות קצת סותרים למה שדרשתי כעת. לפעמים יש לי הרגשה שהטכנולוגיה באה באמת על חשבון העומק, ושהאדם יצר פעם דברים אמנותיים ופילוסופיים שהוא כבר לא ייצר היום, אבל זה לא באשמת הטכנולוגיה אלא באשמת אולי, איך נאמר, "הזדקנותו של המין האנושי". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"ושהאדם יצר פעם דברים אמנותיים ופילוסופיים שהוא כבר לא ייצר היום" זו היא הרגשתך. הרגשתי היא שמדובר בשטויות במיץ עגבניות המתובלות היטב בנוסטלגיה מתקתקה. כל אחד מאיתנו יכול לנמק את הרגשתו. אתה בחרת לתאר את הרגשתך ללא נימוק, אז אני אבחר באותה השיטה. אתה חושב שהאנושות זקנה? אני חושב שהיא עדיין לא הגיעה לגיל ההתבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך חשוב איך אתה קורא לזה, גיל ההתבגרות או שם אחר, אך האם אתה חושב שהיא פעם תגיע לשם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד דבר: כל עוד לא הוצא כרטיס אדום מפורש כנגד כתיבת הרגשות, אל תהיה אתה זה שמתנדב לשלול אותן בהצהרות בוטות כמו "שטויות במיץ עגבניות". במפורש סיווגתי את דברי כהרגשות, אני לא מנסה לשכנע אף אחד ומותר לפעמים לכתוב גם דברים שאינם בגדר טיעון לוגי מבוסס גם כאן באייל, לפחות אם מסווגים אותם כדברים שאינם כאלה. ונוסטלגיה זה לא הקטע שלי, כפי שאפשר לראות משורות אחרות שכתבתי שם, אבל מותר גם למי שאינו נוסטלגיסט לחשוב שיש דברים שלא יהיו יותר, ולחשוב שחבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סליחה. אבל גם אני סיווגתי את מה שאמרתי כהרגשה ולא יותר. בכלל, מיץ עגבניות זה טעים וגם הרגשות מותר לנמק (אחרת זו הצהרת רגשות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |