|
ראשית, אני כן שולל אפשרות כזאת בנסיבות הקיימות בשטח. ב'נסיבות הקיימות' כוונתי היא למשטרים דיקטטוריים שבהם לשליטים אכפת קודם כל מעצמם, ו'מעצמם' כולל לא רק את עצם חייהם (שאפשר להניח שקרובים להיות מובטחים - אם כי הנחה כזאת אינה בהכרח חייבת להיות מדוייקת - גם במקרה של התקפה גרעינית על בירתם), אלא גם את כוחם, ואת קיומה עבורם של מדינה לשלוט עליה. קשה לי להאמין שאסד, למשל, שלמעשה כלל אינו מוסלמי, ירשה לעצמו השמדה (אמנם כזאת שניתן להניח שכל זמן שלא מדברים על מכה שניה היא תיאורטית בלבד, בגלל הקירבה הגיאוגרפית, אבל אפשר לומר זאת גם לגבי התקפה גרעינית סורית על ישראל) של דמשק כדי לחסל את הישות הציונית.
אבל מי שפועל ממניעים דתיים, שהאנטישמיות היא רק חלק מהם (והאנטישמיות בקוראן אינה פחותה מזו של הנצרות, למעשה, היא מפורשת הרבה יותר), בהחלט עשוי להקריב אומה שלמה על המזבח המטונף של קנאות מפגרת. אין לי תשובה טובה לנקודה הזאת, וממילא אישית קשה לי להתרשם שדווקא איראן היא התגלמות הקנאות המוסלמית המטורפת, אם משווים אותה לטאליבן, אל קעידה, ארגונים פלסטינים או אפילו שלוחות של איראן עצמה כמו החיזבאללה. לדעתי סביר יותר שהסכנה במקרה כזה היא פחות מגופים שהם בכל זאת מדינה שלמה, כמו איראן, ויותר מצד פסיכופטים שפועלים במוצהר כחבורה של פסיכופטים ולא כמדינה, כמו אל קעידה.
|
|