 |
סליחה על התגובה המאוד מאוחרת:
הזמן בין נקודת בחירה אחת למשנה קובע את הכוח היחסי של הנבחר מול הבוחרים, כאשר פרקי זמן קצרים מדי בין בחירה לבחירה הופכת את הנבחר לנטול סמכות למעשה, משום שכל מעשיו מוקדשים לריצוי השאיפות קצרות-הטווח של הבוחרים.
הנחתך כי ניתן לצפות שהגוף הבוחר הוא בעל כוונות טובות עשויה להיות נכונה, אך הבעייה אינה בטיב הכוונות אלא ביכולת לראות לטווח ארוך. הורים, לדוגמה, עשויים להתמרמר קשות על צעדים שנראים להם כפגיעה בתלמידים ולהדיח מנהל הנוקט אמצעים כאלו, למרות שבטווח ארוך מעט יותר הצעדים היו נושאים פרי ומפיקים רצון מלפניהם. כנ"ל המורים. אלו עשויים להתקומם נגד שינויים שעורך המנהל בסדרי ההוראה ולמרות שבטווח של שלוש או ארבע שנים הם היו צומחים לראות את היתרון שבשינויים, בטווח של שנה קרוב לוודאי שהיו מחמיצים אותם.
לגבי מנהל "בעל עודף כוונות טובות" – ישנו אמצעי בקרה חשוב אחד לכוחו של המנהל באמצעות האסיפה השנתית לאישור תקציב הפעילות וההקצאות השונות בתוכו. ייתכן ואפשר להוסיף אמצעי בקרה מיוחד של אסיפה היכולה להחליט ברוב מיוחס של 80 אחוז על הדחת מנהל שסרח. לדעתי, צריך לקבוע הגבלות חמורות כאן, כדי שלא לגרום למערכת להמצא באופן תמידי במצב של "רעידה."
אני סבור שגישתך לגבי טווח שגויה, גם כאשר נוגעים הדברים לבית ספר. כמעט ואין הישגים משמעותיים שניתן להשיג בעבודה של שנה אחת בלבד. חינוך, כמו לימוד, הוא תהליך איטי והדרגתי. מסלולים של שנה הם מתכון לחאפ-לאפ. לרוב, מורה טוב אינו נהנה מתוצאות מלאכתו באופן מיידי והליך הבנייה בחינוך – רכישת אמונם של תלמידים והורים – ארוך הרבה יותר. מאוד ייתכן כי כאשר ימונה מנהל במצב הרקוב הנוכחי תלמידי כיתה ו' לא יזכו להנות מן התוצאות, אך תלמידי כיתה ה' כבר יהנו מהן חלקית ותלמידי א'-ד' יהנו מהן באופן מלא.
לגבי המשך המרבי של 12 שנים – נכון הדבר שישנם מנהלים נפלאים שעצם שהותם במקום היא פלא וקסם, אך השיטה צריכה להיות מכוונת למניעת רעה נפוצה יותר מלקידום טובה נדירה.
כאשר מנהל מכהן במקום כלשהו משך זמן רב מאוד (ו-12 שנים הן זמן רב מאוד) הוא עלול ליצור ברית הדוקה מדי עם צוות המורים, שאחרי תריסר שנים יהיה מן הסתם מורכב כולו מאנשים ששכר, ובזכות הכוח הגדול של המורים באסיפות הבחירה (שליש, ובפועל קרוב יותר למחצית) יהיה צורך בעוולות גדולים במיוחד מצידו ובמאבק בית-ספרי עיקש וחריף כדי לסלקו. אם מצרפים את זה ליכולת המתוגברת, מן הסתם, של המנהל "לתמרן" את האסיפה לצרכיו, ניתן בהחלט להגיע למסקנה כי למועמד שיציב עצמו נגדו יהיה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, להבחר במקומו.
נוסף על כך, מאחר ובחירה נוספת היא יעד של המנהל, אפשר להניח מראש כי שנה או שנתיים לקראת סוף כהונתו יוקדשו יותר ליוזמות המכוונות להביא אותו לבחירה מחדש מאשר ליוזמות שאינן תלויות בדבר. בבחירה לשתי כהונות אנו יכולים לצפות ל"פחת בחירות" כזה בהיקף של כ-10 אחוז מזמן הכהונה הכולל. בבחירה לשלוש או ארבע כהונות "פחת הבחירות" עשוי לצמוח ל-15 אחוז עד 20 אחוז, וההפסד יהיה כולו של התלמידים ובית הספר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש