 |
בהלכות שבת פסק הרמב"ם: "רמשים שהן פרין ורבין מזכר ונקבה, או נהוין מן העפר כמו הפרעושין, ההורג אותן חייב כהורג בהמה וחיה. אבל רמשים שהויתן מן הגללים ומן הפירות שהבאישו וכיוצא בהן, כגון תולעים של בשר, ותולעים שבתוך הקטניות, ההורגן פטור".
בפירושו להלכה זו התייחס הרב יוסף קאפח גם לדברי הרמב"ם על העכבר מהמשנה במסכת חולין, שהזכרת למעלה. אעתיק את דבריו כלשונם:
וכל הדברים יגעים. כי לפי המציאות המוכחת כיום, כי גם הפרעוש וגם הכינה ורמשים המתהווים בגללים וכל האמור בהלכה זו כולם נהווים מזכר ונקבה, אלא שביצי כל מין מתפתחים באכסניא התואמת אותם. והואיל ואין בדברינו להקל במה שאסרו חז"ל אלא לחוש לאיסור תורה, הייתי אומר שראוי להמנע מהריגת שום רחש בשבת פרט למזיקין שיתבארו לקמן הל' ד. ואשר לעכבר הנהווה מן העפר נוסחת רבנו במשנה חולין פ"ט הל' ו שרץ שחציו בשר וחציו אדמה. אמנם בפירושו שם כתב עכבר. אך רבנו שם מסתייג מאוד ממציאותו ונראה מדבריו שהוא סבור שהוא דבר שבאגדה ואע"פ שפסק כן להלכה בפ"ב אבות הטומאות הל' יא. ומשנתנו היא אם ימצא. וז"ל רבנו בפירושו שם: והתהוות העכבר דווקא מן האדמה, עד שימצא מקצתו בשר ומקצתו טיט... הוא סיפור מפורסם מאוד, ואין מספר לרבים אשר אמרו לי שראו אותו. ומציאות בעל חיים כזה הוא דבר מפליא, שאין לדעת לו הסבר כלל. עכ"ל. וכפי שכת"ר גם בימינו אין קץ לכל המספרים שראוהו, יהודים וגוים, ולדבריהם רואים אותם בשדות לעשרות אחרי הגשם. ולצורך כך בליתי הרבה ימים כדי למצוא בריה זו, אמנם היו מסתובבים בשדות עכברים הנראים כך וכאשר תפשתי מהם לא מעט מתברר כי רק חציו האחורי מלוכלך בטיט ובאמת הוא עכבר ככל העכברים. ונשאר כדברי רבנו אגדה בלבד. ובכל ספרי הזואולוגיא העבריים והערביים שעיינתי בהם בילדותי לא מצאתי שום זכר למציאות כזו. קצרו שלדבר יש להזהר מלהרוג בשבת שום רחש, לבל נפגע באיסור תורה.
מה המסקנה מדברי הרב לגבי הדיון הזה? אינני יודע. יסיק כל אחד את מסקנותיו בעצמו. האמת היא שהבאתי את הדברים אך ורק כדי לציין געגועים לרב שלא התבייש לבלות ימים רבים בציד עכברים כדי לברר לעצמו ספקות בהבנת המשנה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש